תוכנית הסיוע של ממשל ארה"ב: אקונומיסט בעד

חילוץ פדרלי



הצלת העולם היא מלאכה כפוית תודה. הדבר היחיד שנמצא מעל לכל מחלוקת בתוכניתם של הנרי פולסון ובן ברננקי לבלימת המשבר הפיננסי באמצעות 700 מיליארד דולר, הוא שכל אחד מוצא בה משהו שהוא מתעב.



השמאל מאשים את התוכנית בגניבת כספי משלמי המסים לטובת הצלתה של וול סטריט. הימין קורא לה סוציאליסטית. הכלכלנים מתקיפים את הפרטים הטכניים. אנשי מדעי המדינה מבועתים מהכוח שהיא נותנת בידי האוצר.







הוצאת סכום גדול של כסף שבו היה אפשר לקנות מלחמה בעיראק לא מתבצעת בקלות; כל סיוע לגופים במשבר כלכלי הוא רעיון מטריד עבור כל קפיטליסט המכבד את עצמו. כנגד שני אלה עומדים שני טיעונים: הראשון הוא שזוהי תוכנית שיכולה להצליח; השני - שהעלות הפוטנציאלית של אי עשייה, או עשייה מעטה ואטית מדי, כוללת התמוטטות פיננסית ומיתון עמוק שיתפשט ברחבי העולם - והיא כבדה מכל הערכה אפשרית של עלות החילוץ.



השוק איבד אמון באסטרטגיה שדגלה בהצלת כל מוסד פיננסי בתורו. הכלכלה אינה מרפאה את עצמה. אם שוקי האשראי יישארו קפואים, הצרכנים והתאגידים ייכנסו למערבולת אכזרית.



לעודד את המשקיעים לחזור לשוק



תוכניתו של פולסון נסמכת על קניית כמויות ענקיות של ניירות ערך רעילים. התיאוריה היא שבעסקה כזו קונה ענקי כמו הממשל הפדרלי ישלם יותר ממחיר השוק - הנמוך לעת עתה בשל היעדרם של קונים אחרים - ובכל זאת יקנה את האג"ח הללו במחיר זול, המשקף את הסיכון הגבוה לחדלות פירעון. בכך יסייע פולסון להזרים הון לכמה בנקים, אשר יצטרכו עתה להקצות פחות הון כנגד הפסדים אפשריים, כי המאזן שלהם יהיה נקי יותר. על ידי קביעת מחירים אמינים ושקופים, הוא יעודד סוף סוף את המשקיעים להיכנס בחזרה לשווקים ולתקן את המערכת הפיננסית. השבוע, לדוגמה, הסכימו וורן באפט ומיצובישי UFJ מיפאן לקנות מניות של גולדמן סאקס ומורגן סטנלי, בהתאמה.



כמה בנקים לא יהיו בעלי הון מספיק, אולם לפי תוכניתו המקורית של פולסון, הממשלה תקנה מניות שלהם - או, אם הם ייקלעו לחדלות פירעון, תשתלט עליהם ותסגור אותם.



הכלכלה שמאחורי התוכנית הגיונית. תמיכה ממשלתית במערכת הבנקאות יכולה לשבור את מעגל הפאניקה והפסימיות שמאיים לשאוב את הכלכלה למיתון עמוק. ההתערבות עשויה לעזור למשלמי המסים בכך שתסייע לשמור על תעסוקה ועל הצריכה הפרטית. על אף ש-700 מיליארד דולר הם המון כסף - כ-6% מהתמ"ג האמריקאי - חלק מהסכום יחזור לידי הממשלה. כמו כן, מדובר בסכום קטן ביחס ל-16% מהתמ"ג - הסכום שאותו בולעים משברי בנקים בדרך כלל. הוא גם יגומד ביחס לנזקי השפל הגדול של שנות ה-30, בו גאתה האבטלה מעל ל-20% (לעומת שיעור של 6% כיום).



האדונים ברננקי ופולסון עשו יפה שפעלו כה מהר: לרגולטורים ביפאן נדרשו שבע שנים לקבוע מנגנון שניקה את משבר הבנקים של שנות ה-90 שם.



האם אפשר לבנות את התוכנית טוב יותר? כמה כלכלנים רוצים שהממשל יתמקד בקניית מניות של הבנקים, בטענה שזוהי הדרך הטובה ביותר להזרים נזילות. בתיאוריה זה יעלה פחות, מכיוון שדולר אחד של מניות חדשות יתמוך ב-10 דולרים בנכסים. ואולם, ייתכן שבנקים שעדיין לא נקלעו לקשיים חמורים לא ירצו להשתתף בתוכנית כזו, ואם מחירי הבתים ייפלו עוד יותר, הערך של מניותיהם יקרוס. האיום של קניית אחזקות על ידי הממשלה יבריח גם משקיעים פרטיים - ובאווירה הטעונה שתהיה אחרי השתלטות כזו, יהיה לפוליטיקאים, כבעלים של הבנקים, פיתוי להפעיל את כוחם עליהם.



תוכניתו של פולסון אינה משוללת חסרונות. הוא יתקשה למנוע הטיה של מכרזי ני"ע, ולו בגלל הגיוון הרב של סוגי ניירות הערך (ראו בטור ממול). משלמי המסים יצטרכו, אולי, לפרוע חשבון מופרז, והבנקים יקבלו פרס על טיפשותם. אולם עלויות אלה קטנות בהשוואה ליכולת לבלום את נפילות השווקים. הסיכון המוסרי שבתגמול על טעויות המשקיעים הוא זניח בעת שכולם בורחים מסיכונים.



חיסרון בולט נוסף הוא הפוליטיקה השטנית של התוכנית. היא ממטירה כסף על האנשים שהכניסו אותנו לצרות. היא לא תוכל למנוע ממחירי הבתים להמשיך ליפול, וממגזר הבנקים הנפוח מלהצטמק. אם התוכנית תיכשל, המחיר יהיה כלכלי. אם היא תצליח, הסיכון הוא פוליטי - הבוחרים האמריקאים לא ישימו לב למיתון שכמעט התרחש. אולם אם יאבדו את בתיהם ומשרותיהם, הם ישימו לב שוול סטריט שוב מרוויחה מיליונים.



פולסון יצטרך להתקפל



במבט לאחור, פולסון הקשה על עצמו בשל חוסר הבנתו בפוליטיקה. התוכנית המקורית שלו לא כללה סיוע לבעלי הבתים. פולסון וברננקי התקפלו והסכימו, למשל, ליתר פיקוח על התוכנית. הם יצטרכו להתקפל גם בנקודות נוספות.



פולסון יצטרך לעשות ויתורים זמניים - סעד זמני למפונים מבתיהם, איסור זמני על חלוקת דיווידנדים בחברות פיננסים ועוד חבילת סיוע תקציבית. אבל כדאי שלא יהיו אלה ויתורים קבועים או גדולים מדי, שיפגעו ברצון הבנקים להשתתף בחילוץ.



תוכניתו של פולסון אינה מושלמת, אולם היא טובה דיה. הסימנים שהיא עלולה לא להתקבל, פגעו השבוע עוד יותר בשוקי האשראי והביאו אותם לסף תהום. הקונגרס צריך לאשר אותה - ובקרוב.