השופטת אגמון-גונן: שופטות מופלות לרעה בקידום

מצב הנשים במערכת המשפט בישראל מייאש - זה הרושם העולה מדבריה של השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן, כשנה לאחר שמונתה לשופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב.



מעמדה המקצועי האישי אינו מנחם אותה. עם דוקטורט, שלושה ילדים ומשרת שיפוט בכירה, היא מדגישה שהמסלול היה רצוף קשיים: "נאבקתי והיו רגעים שהרגשתי שהכל מתמוטט עלי. אני הסתדרתי - אבל הכל ממש לא יופי", אמרה.



אגמון-גונן דיברה ביום עיון שערכה לשכת עורכי הדין בתל אביב, שכותרתו "אשה ועו"ד - יתרון או חיסרון". בכנס ערכה בכנס חשבון נפש נוקב עם מעסיקיה השונים לאורך הקריירה המרשימה שלה.



לדעתה, שופטות מופלות בקידום לעומת שופטים. קידומה התעכב לדבריה, בין היתר בשל היותה אשה ומטעמים לא ענייניים. היא גם סבורה שמשרדי עורכי הדין המובילים מקשים מאוד על אשה להשתלב בעבודה ולהצטרף לשותפות. אם היתה פורשת משיפוט, כפי ששקלה לדבריה, היתה מקימה משרד המבוסס על עורכות דין.



פמיניסטית בעל כורחה



אגמון-גונן, בת 47, כונתה ה"טרבל מייקרית" של מערכת המשפט לאחר שורת החלטות שיפוטיות שתקפו את הנהלת בתי המשפט על בעיות מיחשוב וזירוז הליכים, שפגעו לטענתה בזכויות המתדיינים. היא יצאה נגד הארכות מעצר שאינן מבוססות משפטית לתפישת המשטרה, וביקרה החלטות של שופטי המחוזי בירושלים, שלגרסתה הקלו עם גברים אלימים.



לטענת אגמון-גונן, הבעיה נעוצה במערכת החברתית העוטפת את השופטים קודם שהם מגיעים להתמודד על קידום בוועדה לבחירת שופטים. "כשביקשתי להתקדם מבית משפט השלום למחוזי, הסבירו לי שלא לגשת לוועדה מכיוון שיש לי עוד זמן. אמרו לי שאני צעירה ושיש שופט מבוגר ממני, שיש לו משפחה לפרנס. אז מה אם אני יותר מוכשרת?", סיפרה.



היא הוסיפה בכעס: "הדרישה ממני היתה לוותר, בחיים האישיים ובחיים המקצועיים. ללכת בתלם, עם המערכת, לא לעשות רעש, לא לתת החלטות שלא בתלם". לדבריה, "לאחר שמוניתי לשיפוט נהפכתי לפמיניסטית בעל כורחי. ראיתי ענישה מחפירה בתיקים של אלימות נגד נשים והתחלתי להרגיש את ההפליה גם בתחום השיפוט. על גבר אומרים שהוא שופט אמיץ - אשה היא שופטת 'טרבל מייקרית'. הוא חדשן ומפלס דרכים - והיא הולכת בניגוד למערכת".



תלונה מדן ארבל



הקריירה של אגמון-גונן במערכת השיפוטית החלה ב-92'. נשיא בית המשפט העליון אז, אהרן ברק שהכיר את עבודתה במשרד המשפטים ובאוניברסיטה העברית, הציע לה להתמנות לעוזרת המשפטית שלו. מאוחר יותר מונתה כרשמת בית המשפט העליון. היא קיבלה לידיה את ניהול התקציב השנתי של העליון, וניסתה להכניס סדרי ניהול חדשים.



העימות עם מנהל בתי המשפט דאז, השופט דן ארבל היה בלתי נמנע, ובמהלכו שיגר ארבל תלונה לנשיא ברק והבהיר שאינו מסוגל לעבוד עם הרשמת החדשה. בעקבות התלונה של ארבל הציע לה ברק לעבור לכהן כשופטת שלום בירושלים. היא הסכימה, אך לדבריה היא מצרה על כך: "ויתרתי, ולא הייתי צריכה לוותר".



אגמון-גונן עשתה חלק מהתמחותה לפני כ-23 שנה במשרד עורכי הדין הירושלמי אברמזון ושות'. שם גם עבדה כשנתיים, ובאותה עת ילדה שני ילדים. "בהתמחות שלי הייתי נאיווית וחשבתי שיש שוויון. אמרו לי שיש חוקים ושאין בעיה. בסיום ההתמחות נולדה בתי הבכורה, וחזרתי מהר יחסית לעבוד באותו משרד", היא מספרת.



לאחר הלידה, השתנו הדברים: "מישיבות עם הרשות לני"ע, עבודה על הנפקות, תשקיפים ועסקות ענק, מצאתי את עצמי מגיעה לבתי משפט עם תביעות שוליות יחסית ומגינה על ילדים של מנכ"לים שהסתבכו". לדברי אגמון-גונן, כשהתלוננה בפני השותפים במשרד על הפיחות בעיסוקיה המשפטיים, הם השיבו לה כי הלקוחות העסקיים מעדיפים לקיים ישיבות בערב, בעוד היא ביקשה לצאת בארבע אחר הצהריים.



כאילו שיחקתי פוקר



לדבריה, היא הציעה כי יום אחד בשבוע תישאר מאוחר יותר. "סידרתי עם אמי שתשמור על הילדה, אבל השותפים אמרו לי שזה לא מתאים. נפנפו אותי".



היא מבקרת את התפישה הערכית ששררה בתקופה שבה גידלה את בתה הבכורה. היא ובעלה לשעבר, עו"ד צבי אגמון, היו שניהם עורכי דין ירושלמיים שעבדו שעות מרובות. "הייתי צריכה לדאוג לבית, לילדה, בתקופה ששנינו עבדנו כעורכי דין. אבל הוא נחשב לעובד מבין שנינו. כאילו שאני שיחקתי פוקר", היא קובלת.



לאחר לידת ילדה השני מציינת אגמון-גונן כי היה ברור שלא תתקדם במשרד פרטי. היא עברה למשרד המשפטים. אז לדבריה התרחבו הפערים בהתייחסות לעבודתה ולעבודת בעלה לשעבר. "התייחסו לעבודתי כאל nice to have, את רוצה לעבוד - בסדר. הגבר מרוויח מספיק. המשכורת שלי במשרד המשפטים אפילו לא כיסתה את המטפלת, והיה ברור שאני עובדת בשביל הכיף", היא אומרת בציניות.



בסיום דבריה הציעה אגמון-גונן ללשכת עורכי הדין לקיים יום עיון לשותפים הבכירים במשרדים המובילים, כדי לשנות את תפישתם. "קחו שותפה והיא תוכל לענות ללקוחות האמריקאיים מהבית. היא תטגן שניצל ותדבר אתם. הייתי בזה. הכל זה חינוך. אם הייתי עוזבת את השיפוט ומקימה משרד עורכי דין, הוא משרד של נשים בלבד".