בסוף השבוע קרס ה"וושינגטון מיוצ'ואל", בנק החיסכון וההלוואות הגדול בארה"ב. זאת הקריסה הגדולה ביותר של בנק בהיסטוריה של ארה"ב. הבנק נסגר לאחר שלקוחותיו משכו פיקדונות בסך 17 מיליארד דולר מאז 16 בספטמבר. ביום אחד מניות "וושינגטון מיוצ'ואל" צנחו ב-25% ל-1.7 דולר. זאת, לאחר שנסחרו בשנה האחרונה ב-36 דולר.
עד כאן חדשות מן המשבר הקפיטליסטי בסוף השבוע. ייתכן ועד שהקוראים יקראו שורות אלה, בנקים נוספים ייסגרו. כל יום מביא עימו עוד ידיעה על קריסה צפויה או על סגירת כפויה. הרושם הוא שהשורדים בג'ונגל הקפיטליסטי הם אלה המקבלים את הסיוע הנדיב ביותר מן הממשל. בארה"ב, על רקע התמוטטות המגזר הפיננסי, מתנהלים ויכוחים רבים בין כלכלנים ופוליטיקאים רפובליקאים שבשלטון ודמוקרטים הטוענים לכתר, אך קיימת הסכמה בנקודה אחת: הממשלה צריכה להתערב - ומהר ככל האפשר.
בעבר, עד לפני כחודש, התנהלו ויכוחים רבים בין כלכלנים ופוליטיקאים רפובליקאים שבשלטון ודמוקרטים שבאופוזיציה, אך כולם הסכימו בנקודה אחת: הממשלה צריכה להסתלק מן העשייה המשקית - ומהר ככל האפשר. כך השתנו פני הדברים תוך פחות מ-30 יום - מניאו-ליברליזם קיצוני אל התערבות בוטה. הרי ידוע היה שהמדינה היא בלתי-יעילה, מסורבלת, סובלת מעודף רגולציה ואינה מנהלת ומתנהלת כראוי. במילים אחרות: צריך להפריט, הכרחי להוריד "חסמים" וחיוני לתת ל"כוחות השוק" להשתלט על העסק - גם עם העסק היא החברה. שינוי כה פתאומי בהבנת המציאות הכלכלית והחברתית, דווקא בארה"ב שבמרכז הגלובליזציה הקפיטליסטית, הותירה רבים מבולבלים. אם מה שאמרו אתמול כלכלנים, בעלי הון ופוליטיקאים היה נכון, וכל מי שטען אחרת היה "בולשביק", מה עכשיו? הייתכן שהמבקרים של אתמול... צדקו?
בוודאי שהם צדקו והמשבר הקפיטליסטי פותח הזדמנות מצוינת עבור "בולשביקים" רבים שתוך הגנה על השיגי העובדים או על מוסדות מדינת הרווחה שבו ואמרו שהקפיטליזם הפראי ייקלע, במוקדם או במאוחר, למשבר ללא תקדים. לפתע הניאו-ליברליזם איננו האור שבסוף המנהרה. הוא הפך למנהרה שבסוף האור. המדינה אינה הבעיה היא הפתרון. יחד עם זאת, המשבר הנוכחי אינו מבשר את סופו של הקפיטליזם. קברניטי הכלכלה ו"ראשי המשק" ינסו שוב שהעובדים והגמלאים ישלמו את המחיר במשבר שהם לא חוללו.
חמישה הם הלקחים המיידים של המשבר הקפיטליסטי שאת סופו איש לא יודע: שבירת הנחות היסוד של הקפיטליזם הניאו-ליברלי, כרסום עד אובדן ההגמוניה של המעצמה הקפיטליסטית מספר אחת: ארה"ב, עלייתם של מוקדי כוח חדשים - בייחוד בפריפריה (סין עממית, רוסיה, הודו, ונצואלה...), ניסיונות להקים בריתות "למטה" כדי להתמודד עם המשבר כגון מדינות אמריקה הלטינית או אסיה המזרחית; ולבסוף, אבל חשוב מכל: צפויה העמקת המאבקים החברתיים והמעמדיים ברמה המקומית - וגם ברמה הבינלאומית.
נותרה ללא מענה שאלה אחת והיא: איך תגיב ארה"ב מול אובדן העצמה הצבאית, הכלכלית והאסטרטגית בעקבות המשבר הכלכלי בשילוב עם חוסר היכולת שלה להשליט את מרותה בעיראק, אפגניסטן ואמריקה הלטינית? האם המעצמה המדמדמת תנסה לפעול על פי העיקרון הצה"לי הידוע: מה שלא הולך בכוח, הולך ביותר כוח? האם היא תגלה יותר אסרטיביות בניסיונה להגן על אינטרסים ברחבי העולם שהיא רואה כחיוניים לקיומה במעצמה הגמונות בגלובליזציה?
ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית
המשבר הקפיטליסטי והגלובליזציה
ד"ר אפרים דוידי
28.9.2008 / 14:37