ביהמ"ש המחוזי: מכשיר מדידת המרחק של המשטרה אמין

בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בוטלה החלטת בית משפט השלום, אשר זיכה את המשיבה מן העבירה של אי שמירת מרחק נסיעה של שנייה אחת לפחות מן הרכב שלפניה, עבירה על תקנה 49(ב) לתקנות התעבורה. המשיבה הועמדה לדין על בסיס מדידה באמצעות מכשיר המכונה "מד רווח מהירות", שהראה כי מרווח הזמן של המשיבה מן הרכב שלפניה היה 0.38 שניות בלבד.

בית משפט השלום קבע, כי מערכת המרו"ם אינה אמינה.

בית המשפט המחוזי הפך כאמור החלטה זו וקבע, כי מכשיר המרו"ם הנו מכשיר אמין.

בית המשפט המחוזי פרט בפורטרוט את מערכת המרו"ם, מרכיביו ועקרונות הפעולה של המערכת.

כבוד השופט המר ציין, כי כאשר אמר בית משפט השלום, כי מערכת המרו"ם אינה אמינה, הוא לא התכוון לדיוק מדידותיה של המערכת אלא ליכולתה לפרש מצבים הנקלטים אצלה ומשקפים את הנעשה בכבישים. השופט המר ציין, כי על פי העדויות שהועלו בבית המשפט, הדיוק הוא גבוה וכמעט אבסולוטי בנושאים של אי שמירת מרחק. העדויות התבססו על אלפי בדיקות שנערכו במכשיר, אשר בדקו את תוצאות אי שמירת המרחק במצב שבו המכונית הראשונה בלמה או כתוצאה מעקיפה. כמו כן, לחישוב אורך הרכב אין שום משמעות להוכחת מרווח הזמן בין המכוניות, ואל לו לבית המשפט להפוך עצמו למומחה ולפתח תיאוריה בתחום שאינו מומחה בו.

עוד ציין השופט המר, כי תקנה 49 לתקנות התעבורה דומה במבנה הנורמטיווי שלה לתקנה המסדירה את מהירות הנסיעה ואינה דורשת התייחסות למהירות המכוניות. אכן ייתכנו מקרים, שבהם שמירת רווח זמן של שנייה אחת בלבד, אינה מתיישבת עם הוראת התקנה ותהווה עבירה (למרות המרווח של שנייה). שעל כן, הקביעה על פי המרו"ם, כי נעברה עבירה היא נכונה חרף העובדה שנשמר מרווח של שנייה מן הרכב הנעקב.

המר ממשיך ובוחן את חוקתיות תקנה 49 לתקנות התעבורה, תוך בחינת השאלה שהעלה מיוזמתו בית משפט השלום - "האם לא ראוי לפסול דבר חקיקה זה בהיותו נוגד את חוקי היסוד (חו"י: כבוד האדם וחרותו וחו"י: חופש העיסוק) מאחר ויש בו פגיעה מעבר למידה הדרושה בזכות יסוד של האזרח כי לא יגבילו את תנועתו... או כי לא יגבילו את זכותו לעסוק בנהיגה אם הוא נהג מקצועי...". לשיטתו של כב' השופט המר, תקנה 49 לתקנות התעבורה, אינה פוגעת בשום זכות - בודאי לא בזכות יסוד - של אדם, שהרי אין לאדם זכות כלשהי לנהוג בדרך תוך היצמדות לרכב שלפניו, ובודאי שאין התקנה פוגעת בכבודו, בחירותו או בחופש העיסוק של הנהג. יהיה זה אבסורד לפסול את ההוראות המגבילות את מהירות הנסיעה בשל טענה של פגיעה כזאת.

מכל מקום, הטענה לתקוף תקנה הינה בבג"ץ ולא בתקיפה עקיפה.

כאמור, הערעור התקבל והמשיבה הורשעה בעבירה על תקנה 49(ב) לתקנות התעבורה.