ניו יורק, תל אביב מאחורייך: ישראל אינה ארה"ב או קנדה - אבל בכל זאת היא על המפה

היה שם רופא שדיבר על התרומה של מערכת הרפואה הציבורית המצליחה של ישראל לעלייה בתוחלת החיים. הישראלים אמנם אוהבים להתלונן על השירות שהם מקבלים בקופות החולים ובבתי החולים, אבל הם שוכחים כי השירות הרפואי הממוצע שמקבל הישראלי הוא מהטובים בעולם - שילוב של רמת גבוהה יחסית (עדיין) של הרפואה הציבורית בישראל, עם נגישות גבוהה מאוד של האוכלוסייה לקבלת שירות רפואי (כמעט כל האוכלוסייה).



היתה שם דיאטנית, שהפתיעה עם הקביעה כי למרות הכרס והעדר הכושר, הישראלי מקיים אורח חיים בריא למדי. התזונה הישראלית, שמורכבת מהרבה ירקות, פירות ושמן זית, ובשר שהוא בעיקר בשר עוף, היא תזונה מאוזנת ובריאה.



היה שם גם פסיכולוג, שקבע כי בניגוד גמור לדעה הרווחת, החיים בישראל הם חיים מוגנים ובטוחים - ואין כמו תחושת ביטחון כדי להאריך את תוחלת החיים. הפסיכולוג הזה כיוון לביטחון התעסוקתי היחסי שמרגיש הישראלי (תרבות הפיטורים ההמוניים עדיין לא היגרה אלינו מארה"ב), לביטחון המשפחתי (התא המשפחתי בישראל הוא חזק מאוד), ובעיקר לביטחון החברתי - קשישים בודדים, שאין איש שידאג להם ויארח להם לחברה, הם בכל זאת מחזה נדיר במקומותינו.



מחקרים בכל העולם הוכיחו כבר כי הבדידות והעדר הלכידות החברתית הם בין גורמי המוות הבולטים ביותר - ובאופן פרדוקסלי, דווקא איום ביטחוני מחזק בדרך כלל את הלכידות, ולכן גם את תחושת הביטחון האישי של האוכלוסייה.



לרשימת הסיבות לכך שישראל היא בכל זאת מקום שטוב לחיות בו (אף שאנחנו אף פעם לא מבחינים בכך) אפשר להוסיף עוד סיבה אחת, כלכלית במהותה. זוהי סיבה שמרגישים בה רק כאשר מביטים על ישראל מחו"ל - למשל, במהלך ביקורי האחרון באחת המדינות הנחשקות ביותר בעולם, קנדה.



על פניו, קנדה היא מדינה מושלמת. היא עשירה כמעט כמו ארה"ב, אבל להבדיל מארה"ב אין בה בעיות של טרור, אלימות, ניכור חברתי ורדיפה קיצונית אחרי הכסף. קנדה היא גם אחת המדינות היפות בעולם. בהתאם, אורח החיים של הקנדים עשיר, שליו ורגוע. פרט לחיסרון של חורף קשה מנשוא, קנדה היא ללא ספק אחת המדינות בעלות איכות החיים הגבוהה ביותר בעולם.



ואולם השלווה של הקנדים היא כל כך חלומית, עד שקשה לזהות בה גילויי שאפתנות, יוזמה ומוטיווציה במינונים שיש אצלנו. בתור מדינה נידחת במזרח התיכון, אנחנו עושים רעש, מייצרים מחקר ופיתוח ושואפים רחוק - כמעט כמו הגדולות במדינות העולם, גם אם לא תמיד זה מצליח לנו כפי שהיינו רוצים.



גם האשליה העצמית של תל אביב כאילו היא ניו יורק של המזרח התיכון נראית משעשעת. אחרי שחוזרים מקנדה, תל אביב מתחוורת במלוא עליבותה: עיר שהיא לא יותר מאשר עיירת ספר בינונית בקנדה. אלא שאי אפשר להגיע להיות ניו יורק אם לא שואפים לכך, ולתל אביב יש לפחות התעוזה, היוזמה והחוצפה לשאוף לכך. זה הרבה יותר ממה שאפשר להגיד על מרבית הערים בעולם.