אז הפשלנו שרוולים, שברנו קופת חיסכון, התפטרנו מהעבודה הקבועה וסחפנו אחרינו עוד כמה מאמינים מסונוורי אופטימיות. צירפנו פיקסל לפיקסל, ארזנו בסיסי מידע, עשינו אפ-לואודים ודאון-לואודים, שלחנו את זה לצפון ואת ההוא למערב, התחברנו לגלובוס מקצהו האחד לקצה השני. האינטרנט מאחד את כל העולם. האינטרנט יביא לנו שלווה ונחת וגם שלום עולמי. האינטרנט הזה יסדר גם את הילדים שלי וגם את הנינים שלי, אמרתי. באמונה שלמה אמרתי.
אבל במחצית הראשונה של 2008 חצי הכיס המלא התחיל להתרוקן, והפסימיות החלה להזדחל לתוכו. צד אחד, אמנם, מילא את התחייבויות שלו בהסכם ועמד בציפיות: הטראפיק עלה בשיעורים יפים, והגולשים שבאו והלכו מילאו את האתר והעשירו את תכניו. אבל הצד השני, החמקמק, ההפכפך, התחיל להראות סימנים של חוסר נוחות. המצב לא כל כך טוב עכשיו, אמרו בלונדון. לא כל כך ברור לאן הולך השוק, הסתייגו בטורונטו. הממ... הימהמו בניו יורק. והכוס המשיכה להתרוקן.
אז החזרנו את המיזם לגראז', הרמנו כמה טלפונים לחברים ותיקים, לבשנו שוב את בגדי העבודה וחזרנו לשגרה המוכרת והחמימה. מה רע? אין כל רע.
להפך, יכול היה להיות גרוע יותר. יכולנו גם להגיע לספטמבר 2008 מוכים וחבולים רק כדי לחטוף דלתות שנטרקות ישר על אפינו בלונדון, או גרוע מכך - לגלות שבנק ההשקעות שהתחייב ללוות אותנו בדרכנו, הלך בעצמו בדרך כל בשר.
לולא עצרנו את ההידרדרות, יכולנו למצוא את עצמנו עם מפרסמים שקרסו, משקיעים שפשטו רגל, קהילה מדוכדכת וגולשים שנאלצו לוותר על שעות גלישת הפנאי שלהם לטובת עבודת לילה.
כך יצא שניצלנו בזמן. הרי היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. עכשיו לפחות יש לנו את השגרה המוכרת והחמימה שלנו. ואפילו אינטרנט חופשי, על חשבון המעסיק. אינטרנט הרי מאחד את כל העולם ובסוף הוא יביא שלווה ונחת, וגם שלום עולמי.
יבוא יום והאינטרנט הזה יסדר גם את הילדים שלי וגם את הנינים שלי, אני אומר לכם. באמונה שלמה אני אומר.
-
הכותב ניסה לטוס לירח עם RugbyFanz.com, אבל מצא את עצמו שוב ברחוב שוקן
חשבנו שהאינטרנט יביא לנו שלווה ונחת וגם שלום עולמי - ואז הגיעה המחצית השנייה של 2008
אליחי וידל
29.9.2008 / 11:20