ארה"ב ענייה תזהם פחות

בעולם שבו מנהיגת העולם החופשי, והמעצמה הכלכלית הגדולה ביותר, היא גם זו שאחראית לנזקים הגלובליים הגדולים ביותר - העתיד הסביבתי לא נראה טוב. העיקרון הכלכלי שלפיו עלייה בהיקף הצריכה היא סמן חיובי מבחינה כלכלית נכון לכל מדינה קפיטליסטית. אין זה משנה אם מדובר בעלייה בצריכת שקיות ניילון, ג'יפים, תרופות נגד סרטן או שירותים פסיכיאטריים - כולם יתבטאו בסופו של דבר במאזני המדינה כצמיחה כלכלית.



אבל התרבות האמריקאית מקדשת יותר מכל תרבות אחרת את הצריכה. במנטליות האמריקאית, גדול יותר וחדש יותר הוא גם טוב יותר, ואין זה משנה אם מדובר במזון, ג'יפ, בית או כל מוצר אחר. התרבות האמריקאית מעולם לא הפנימה את העובדה שהגברת הצריכה הזו היא נזק סביבתי שמתנכל לחיים בכדור הארץ.



שנות השגשוג בארה"ב - ובעולם כולו - הביאו את הנטייה הזאת לשיאים חדשים. דווקא בעשור בו החלה להתגבר המודעות לזיהום האוויר, הגיעה אופנת רכבי השטח לשיאים חדשים. צריכת מוצרי הפלסטיק ומוצרים מזהמים אחרים התגברה, ובתוך גל מוצרי הצריכה הסובבים את חיינו - מוצרי אלקטרוניקה, ריהוט או כל דבר אחר - נדמה שהאפשרות לתקן מוצר שהתקלקל במקום לצרוך מוצר חדש כבר אינה קיימת.



בהיבט הזה - עצוב לומר - מיתון הוא דבר טוב לכדור הארץ, שכן הוא מבשר מעצם הגדרתו צריכה פחותה. אנשים עניים מזהמים פחות. כבר עכשיו, בעקבות עליית מחירי הדלק בארה"ב, יש מעבר לשימוש במכוניות חסכוניות.



גם אם במדינות המתפתחות הפיקוח על זיהום מקורות המים או האוויר על ידי מפעלים נמוך יותר מבמדינות המערב, הרי שבחישוב של זיהום לנפש, תושבי המדינות המפותחות עולים עשרות מונים על תושבי המדינות המתפתחות בנזק שכל אחד מהם גורם לכדור.



הסיבה המקורית למשבר הנוכחי, בארה"ב ובעולם, היא חגיגת הצריכה של האזרח האמריקאי - שלא היתה מבוססת על האמצעים האמיתיים שעמדו לרשותו. התוצאה עשויה להיות צריכה פחותה של אותו אזרח.



השאלה האמיתית שנותרת פתוחה בעבור חסידי כדור הארץ היא מה יהיו ההשלכות של המשבר הנוכחי על האיום הצרכני האמיתי של השנים הקרובות: מיליארדי האזרחים בהודו וסין - שתי כלכלות הענק המתעוררות - שהעלייה ברמת החיים שלהם עשויה לקזז כל ירידה ברמת הצריכה האמריקאית.