עובדה, הגופים המוסדיים מיהרו אתמול לקחת את כספו של יצחק תשובה חזרה, בתנאים מפליגים עבורו. אג"ח שמכר תשובה למוסדיים, ושהובטחו במניות אישיות של תשובה בקבוצת דלק, נקנו על ידו בחזרה - בלי ריבית שנצברה עליהן, בלי הצמדה ובלי קנס פדיון מוקדם. תשובה, מבחינתו, עשה כאן עסקה מצוינת. המוסדיים, מבחינתם, חושבים כנראה גם הם שעשו עסקה מצוינת, וזאת למרות שמשמעות העיסקה היא מחילה על חוב של תשובה אליהם, או גביית החוב תוך . משמע, העובדה שהסכימו למכור לתשובה חזרה את האג"ח שלו במחיר כה נמוך, מלמדת שמעדיפים לספוג הפסד.
על כל שקל של הלוואה שקיבל תשובה משוק ההון הישראלי, הוא קיבל פי כמה יותר מהבנקים. העובדה שגופים מוסדיים רשמו השבוע הפסד על האג"ח שקנו מתשובה, צריכה לעורר שאלות לגבי מידת הרווח שגלומה גם עבור הבנקים מהאשראי שהעניקו לתשובה.
יצחק תשובה, חייבים לציין, הוא רק דוגמה. כמוהו יש לווים רבים אחרים, ששוק ההון מתמחר את האשראי שלהם כיום - דרך מחירי האג"ח שלהם - כאשראי שיש סיכון גבוה שהוא יסתיים בהפסד. מחירי האג"ח של חברות פרטיות ירדו בשוק לשפל היסטורי - משמע שוק ההון דורש עליהן כיום ריביות של 10%-30%. גם בהנחה ששוק ההון סובל מבהלת יתר, האם באמת הבנקים יכולים להרשות לעצמם להתעלם מאיתותי השוק לגבי מצב הלווים במשק?
לבנקים יש, כמובן, תשובות משפטיות מלומדות על כך. התשובות, לפיהן הבנקים בוחנים כל לווה לגופו, וכי מצבם של הבנקים טוב בהרבה ממצב שוק ההון. לעומת האג"ח הנסחרות בשוק ההון, ושהן ברובן אשראי שאינו מובטח או מובטח חלקית בלבד, האשראי שהעמידו הבנקים מובטח בשיעבודים ובערבויות מלאים - ולכן אין לבנקים סיבה לדאוג. התשובות אלה, שהבנקים נוהגים לזמר אותן, הן קשקוש משפטי, שאפילו בעולם המשפט כבר אין לו מקום יותר.
התקדים של חפציבה
שימו לב לתקדים המשפטי שנקבע השנה בפירוק של חפציבה. במהלך הפירוק הזה המעמד המועדף של הבנקים, כנושים מועדפים בזכות השיעבודים והערבויות שניתנו להם, לא נשמר להם. בפעם הראשונה בהיסטוריית פירוק החברות בישראל, הבנקים נאלצו להכניס יד לכיס ולהזרים 200 מיליון שקל לקופת הפירוק של חפציבה - על אף שמשפטית הם לכאורה היו מוגנים לחלוטין.
בית המשפט, מתברר, בחר להסיר חלק ממעטה ההגנה של הבנקים, ולחייב אותם לוותר על חלק מהחוב שהובטח להם - כדי להבטיח את השלמת בניית הדירות לרוכשי הדירות של חפציבה. מדוע הוא עשה זאת? בגלל הטענה לכאורה שלבנקים היה אשם תורם בקריסת חפציבה (היו להם סימנים מוקדמים לבעיות בחברה והם לא עשו דבר). בפועל, מה שקרה בחפציבה היה התחלה של תפיסה שיפוטית חדשה. תפיסה של צדק חלוקתי. משמע שבמצבים בהם חוב גדול מאוד אינו משולם - חוב שיש לו השפעה על הרבה צרכנים קטנים ואולי גם על יציבות המשק כולו - בית המשפט יפעל לפי שקולי הצדק בפרישת החוב וחלוקתו, ולא לפי השיקול המשפטי הצר של החוזים המובטחים של הבנקים בנוגע להחזר החוב.
קל להשליך את תקדים חפציבה למה שצפוי לקרות במשק הישראלי, אם אחד הלווים הגדולים יקרוס מחר ולא יוכל לשלם את חובו - לא לבנקים ולא למחזיקי האג"ח שלו. אם בית המשפט יפעל לפי השיקול המשפטי הצר, המשמעות תהיה שהבנקים יקבלו חלק ניכר מהחוב שלהם בחזרה - ואילו בעלי האג"ח יישארו כמעט בלי דבר. לכך עלולה להיות השלכה הרסנית על חשבונות הפנסיה של רבבות עם ישראל, שיספגו עקב כך הפסדים כבדים. האם מישהו מהבנקים באמת מאמין שבית משפט בישראל יפקיר את החיסכון הפנסיוני של מאות אלפים - רק כדי לשמור על המעמד המועדף של הבנקים כנושים? כמעט ודאי שלא כך ינהג בית המשפט, וכמעט ודאי שהבנקים יהיו חייבים, בין אם ירצו ובין אם לאו, להחלוק עם שוק ההון ביתרת הנכסים של לווה כזה שיקרוס.
המפולת בשוק, לפיכך, עומדת לתת אותותיה בבנקים ביותר היבטים מכפי שנדמה להם. לא רק מחיקות, בגין חשיפת הבנקים לאג"ח סאבפריים או לבנקים אמריקאיים שקרסו, יהיו כאן. הבנקים ייאלצו לבחון מחדש את הסיכון גם בלב פעילותם הבנקאית - תיק האשראי.
הערכות אופטימיות של הנהלות הבנקים
הבחינה הזו, יש לציין, תציג את הנהלות הבנקים באור לא מחמיא במיוחד. רק לפני חצי שנה עוד הרשו לעצמן ההנהלות לחגוג, עם הערכות אופטימיות להחריד לגבי מצב תיק האשראי שלהם. כל הבנקים, ללא יוצא מהכלל, הקטינו מאוד את היקף ההפסדים הצפויים להם (הפרשה לחובות מסופקים) על תיק האשראי, והגיעו לרמות הפסדים נמוכות היסטורית. בנק הפועלים ובנק לאומי בחרו להקטין את תיק האשראי שלהם רק בשיעור של 0.27% ו-0.2% (בהתאמה), מה שאומר שהם צופים כי הם עומדים לאבד בעתיד רק כרבע אחוז מתיק האשראי שלהם בגין לווים שלא יפרעו את חובם.
הגדיל לעשות בנק הפועלים, שאפילו רשם לעצמו רווח בסעיף של ההפסדים הצפויים בתיק האשראי, ברבעון האחרון של 2007. "האופטימיות התמוהה של בנק הפועלים" כינינו זאת בטור שפורסם ב-TheMarker באפריל 2008 ("האופטימיות התמוהה של בנק הפועלים", 1.4.08). "פרץ האופטימיות של בנק הפועלים", נכתב, "מפתיע לנוכח העובדה שהרבעון האחרון של 2007 היה מהגרועים שידע הבנק בעשור האחרון. זה היה הרבעון שבו נאלץ הבנק להכיר בהפסד של 1.2 מיליארד שקל בתחום הסאבפריים, וזה היה הרבעון שבו התחוור כי משבר הסאבפריים מתרחב והולך ממשבר אמריקאי מקומי למשבר פיננסי כלל עולמי".
עתה, הבנקים צפויים לאכול את כובע האופטימיות שלהם. שיעור ההכרה שלהם בהפסדים צפויים בתיק האשראי יגדל. גם אם הנהלות הבנקים לא ישושו לעשות כן, רואי החשבון שלהם - שגם הם חרדים למוניטין שלהם, ולכן ינקטו מדיניות שמרנית במיוחד - יחייבו אותם לעשות כן. היה אפילו רואה חשבון אחד שהעריך כי הבנקים ייאלצו לחזור אל הנתון ההיסטורי של הכרה בהפסדים צפויים בתיק האשראי - שיעור של 1% מהתיק, פי ארבעה מהיקף ההפסד שהבנקים הרשו לעצמם להעריך בסוף 2007.
המחנק העולמי יעיק גם על ישראל
מבחינת הבנקים זה אומר שרווחיהם צפויים לקטון מאוד. גם הבונוס השנתי של העובדים והמנהלים, שנגזר מרווחי הבנק, צפוי לקטון מאוד, ואולי אף להתבטל כליל. לנוכח שגיונות האופטימיות של מנהלי הבנקים בסוף 2007, כלל לא יזיק להם לאבד את הבונוס.
אבל רגע לאחר שכולנו נחגוג לאידם של מנהלי הבנקים ומשכורתיהם המתכווצות, כדאי לזכור שבנקים שמרוויחים פחות ובנקים שחוששים ליציבות תיק האשראי שלהם, לא ישושו להעמיד אשראי חדש. מחנק האשראי העולמי, לפיכך, עלול להעיק בקרוב גם על המשק הישראלי. אם חס וחלילה ידם הקפוצה של הבנקים בתחום האשראי תבוא בד בבד עם המשך המשבר בשוק ההון, כלומר שכאשר יגיעו לווים גדולים לגייס חוב חדש כדי לפרוע את החוב הקיים שלהם, הם יגלו שלא הבנקים ולא שוק ההון מסוגלים להעמיד להם אשראי חדש כזה - הרי שהתרחיש של קריסת לווה גדול כבר עלול להיהפך למציאות ממשית. מציאות שצריכה להדאיג כל אזרח שיש לו קופת גמל, קרן פנסיה או פיקדון בבנק בישראל.
הצרות לא יפסחו גם על הבנקים
מירב ארלוזורוב
3.10.2008 / 8:15