שלושה קובעי מדיניות כלכלית מרוסיה, ישראל וארה"ב נפגשו בחודש שעבר באחד האיים הטרופיים כחלק מהחופשה השנתית שלהם. המשבר בשווקים היה כמובן נושא השיחה המרכזי. שלושתם נשאלו בזה אחר זה כיצד מתכוננת המדינה שלהם למקרה של החמרת המשבר ונפילה חדה במיוחד של המדדים.
הרוסי אמר שאין כל בעיה, פוטין שולט היטב במצב, ובמקרה של ירידות דרמטיות הוא פשוט מוריד את השאלטר וסוגר את הבורסה לכמה ימים, עד שיתחדשו העליות בעולם. הישראלי הסכים שבורסות סגורות בתקופה של ירידות חדות הן המענה הטוב ביותר, אך טען שהכל בידי שמים. "אם ירצה השם", אמר, "הירידות בשוקי העולם יתרחשו כשאצלנו חג". האמריקאי, לעומתם, טען שזה לא כל כך נעים לראות שוק סגור, ומבחינתו השוק צריך להמשיך לעבוד תמיד, גם בחגים.
בערב ראש השנה מצאו עצמם משקיעים ישראלים מגניבים מבט לנעשה בשווקים תוך כדי שהם מחליפים ברכות "שנה טובה" ו"שנהיה לראש ולא לזנב". לקול זמירות החג העביר ערוץ החדשות הכלכליות CNBC את ההצבעה בקונגרס האמריקאי על תוכנית החירום הכלכלית בשידור חי. הקונגרס דחה את תוכנית החירום ושלח את מדדי המניות לאחד הימים הקשים בהיסטוריית המסחר. המשקיעים המקומיים חזרו לשולחן החג עם הרבה פחות תיאבון.
מי שהחזיר מעט מהתיאבון למשקיעים הוא גיבור העל האמריקאי החדש, המשקיע האגדי וורן באפט. באפט, שכמשקיע כבר ראה ועשה הכל, עומד בפני סיטואציה של win-win מבחינתו. הרכישות המסיוויות שהוא מבצע כיום (גולדמן סאקס, ג'נרל אלקטריק, חטיבות של חברת הביטוח AIG, מניות של יצרנית מצברים ומכוניות היברידיות וחשמליות ועוד) עשויות להניב לו רווחים עצומים בטווח הבינוני והארוך. ולא פחות חשוב, בגיל 78 מטפס באפט למדרגת המשקיע המתוחכם בהיסטוריה של שוקי ההון, ולמנהיג הבלתי מעורער של השווקים (ואולי אף של הכלכלה העולמית).
אחד המועמדים של ג’ון מקיין לתפקיד שר האוצר הבא: וורן באפט
כמשקיע הרואה לנגד עיניו טווחי זמן ארוכים, ייתכן שהפעם פועל באפט גם מתוך אחריות לאומית ושיקולים של טווח זמן קצר יותר. הוא מודע היטב למצב השברירי של השווקים ולאובדן האמון הטוטאלי במנהיגות הכלכלית הרשמית - אבל הוא לא מתכוון להפסיד כסף, חלילה.
עיניהם של משקיעים רבים נשואות כיום אל דמויות מסוגו, מנהיג עממי שאינו נגוע באינטרסים. אחריות כבדה רובצת על כתפיהן של דמויות אלה. משקיעי העולם בולעים בשקיקה את מוצא פיהם ועוקבים במתח אחר פעולותיהם. מי שמצליח לשמור על קור רוח ומשקיע מיליארדים בתקופה שבה השווקים קורסים, קורץ כנראה מחומר של מנהיגים.
דוגמה טובה לדמות שלא עמדה במבחן האחריות הוא יו"ר הבנק המרכזי האמריקאי לשעבר, אלן גרינספאן, משום שבמהלך כהונתו (שהסתיימה בתחילת 2006) הבשילו וטופחו כמה מהבעיות הקשות שעמן מתמודדת הכלכלה העולמית כיום. נוסף לכך, הוא נתפס בשנה האחרונה בכמה התבטאויות שלא בדיוק תרמו להרגעת הפאניקה בשווקים.
באפט, לעומת זאת, טיפס באחרונה למעמד של מנהיג בלתי מעורער, אולי בניגוד לרצונו. מנהיג שהלוואי שיקומו עוד רבים מסוגו. זהו מנהיג שידוע בצניעותו (המשכורת השנתית שלו היא 100 אלף דולר בלבד, והוא עדיין גר בבית שרכש לפני עשרות שנים באומהה, נברסקה), בנדיבותו (לפני שנתיים הכריז כי יתרום 85% מהונו לצדקה) וכמובן, בתבונתו הרבה.
אז מי צודק כיום? ההמונים ברחבי העולם שמוכרים מדי יום את מניותיהם? או שמא זהו באפט שהחל לבצע רכישות ענק דווקא בעיתוי הנוכחי? השאלה הזו נותרת פתוחה בינתיים.
הכותבים הם עובדי בית ההשקעות אלטשולר שחם. רן שחם הוא מנכ"ל ועידו שגיא הוא אנליסט. הכתבה אינה מהווה המלצה לרכישת ני"ע
סופר-וורן: כשכולם מוכרים - באפט קונה
רן שחם ועידו שגיא
5.10.2008 / 7:42