ארה"ב היתה זו שיצרה את המשבר - כעת הוא שייך לכולם

הקונגרס האמריקאי לא רגיל לזכות לביקורת על החלטותיו. אולם בשעה שהמחוקקים בואשינגטון נאבקו בינם לבין עצמם, הוכיחו הבורסות בעולם ובזמן אמת את הצורך בתוכנית החירום בסך 700 מיליארד דולר. לאחר שבית הנבחרים דחה את התוכנית ביום שני שעבר בעקבות הזעם הציבורי כלפי "קפיטליזם הקזינו", המשקיעים נכנסו לפאניקה.



למרות אישורה של התוכנית ביום שישי עדיין אין סיבה לאופטימיות. כשבוחנים תחומים שמעבר לבורסות, ובייחוד את המצב בשוקי הכסף המנופחים, ניתן לצפות לבנקים קורסים, תוכניות סיוע וחרדה אמיתית בשוקי האשראי. כוחות אלה מקרבים את המערכת הפיננסית לאסון עם כל יום שעובר, ואת העולם העשיר לעבר מיתון חד. תוכנית החירום תמתן את הבעיה, לא תפתור אותה.



המשבר מתפשט בשני כיוונים - מעבר לאוקיינוס האטלנטי לאירופה, ומתוך השווקים הפיננסיים אל הכלכלה הרחבה יותר. הממשלות לא הצליחו להשתלט על המשבר משום שקובעי המדיניות, והציבור שאותו הם משרתים, עדיין לא הבינו את גודלו האמיתי של המשבר ואת ההשלכות שלו.



איך אומרים דומינו באיסלנדית?



בהתבטאות נועזת ב-25 בספטמבר הכריז שר האוצר של גרמניה, פר שטיינברוק, כי ארה"ב היא המקור והמוקד של המשבר הנוכחי, ובישר על סוף העידן של ארה"ב כמעצמה פיננסית. בתוך ימים נאלץ שטיינברוק לאכול את הכובע: הוא ופקידי משרדו התחייבו להעניק הלוואה בסך 51 מיליארד דולר מהבנקים ומממשלת גרמניה כדי לרכוש את היפו ריל אסטייט, חברת המשכנתאות השנייה בגודלה במדינה.



שטיינברוק האומלל לא לבד. בנקים אירופיים קרסו בקצב מסחרר למרות דבריו של נגיד הבנק המרכזי של צרפת, כריסטיאן נוייר, שהצהיר כי "לא עומדת להתרחש דרמה". היפו ריל אסטייט היתה רק אחת מחמישה בנקים בשבע מדינות באיחוד האירופי שזכו לחילוץ בתוך שלושה ימים. בלגיה, לוקסמבורג והולנד הצילו את חברת שירותי הפיננסיים פורטיס. בלגיה, צרפת ולוקסמבורג הצילו את דקסיה; ואיסלנד חילצה את גליטניר. במקביל, אירלנד הגדילה את הגירעון שלה ב-400 מיליארד יורו כשהודיעה שתספק ערבויות לפיקדונות ולהתחייבויות של שישה בנקים גדולים וחברות בנייה.



לפי חלק מהמדדים, נראה שהבנקים האירופיים פגיעים יותר מהבנקים האמריקאיים. בחלק מהשווקים באירופה, בייחוד בבריטניה, אירלנד וספרד, נרשם משבר דיור מקומי, והבנקים המקומיים חשופים במידה רבה לאג"ח אמריקאיות בעייתיות.



המשבר אינו מכה רק במערב אירופה: הפאניקה התפשטה לבנקים בהונג קונג, ברוסיה וכעת גם בהודו. מעבר להיקף הגיאוגרפי, מטריד גם ההיקף הכלכלי שלו. מכיוון ששורשי המשבר טמונים בשוקי הכסף, הוא יחלחל לעסקים ולמשקי בית בכל כלכלה שיפגע בה.



קחו נשימה עמוקה



רוב הזמן איש אינו מבחין באשראי שזורם לו דרך עורקי הכלכלה. אך כשהאשראי מפסיק להתגלגל - כולם מרגישים זאת. הבנקים נהגו ללוות זה מזה בריבית גבוהה ב-0.08% מהריבית הרשמית שנקבעה על ידי הבנק המרכזי. במכרז שערך הבנק המרכזי של אירופה התכוננו הבנקאים לשלם ריבית של 11% - פי חמישה מרמת הריבית בימים שלפני המשבר.



הבנקאים נהגו להרוויח את לחמם על ידי הלוואת כספים לתקופות ארוכות ומימון ההלוואות בעזרת הלוואות ופיקדונות לטווח קצר. כיום חלק גדול מנכסי הבנקים אינו ניתן למכירה, והבנקים נאלצים לחזור לשווקים מדי יום ולשכנע את הלווים לסייע להישרדותם. אין פלא שהם אוגרים מזומנים.



זאת הסיבה שפוליטיקאים שמפרידים בין האינטרסים של הכלכלה האמריקאית לבין כלכלת וול סטריט שוגים: במוקדם או במאוחר משפיעים שוקי הכסף על המשק כולו. חברות נאלצות לשלם ריבית גבוהה יותר וחוששות כי הבנקים יסרבו להעניק להן הלוואות. לכן גם הן אוגרות מזומנים ומבטלות רכישות והשקעות. המנהלים דוחים רכישות, המפעלים נתקעים בשלבי בנייה ומקצצים בעובדים. אם ייחסם האשראי, עשויה ההאטה ליהפך למיתון עמוק.



השווקים הפיננסיים זקוקים לניהול ולפיקוח. הממשלות הן לעתים קרובות הגורם הטוב ביותר להצילם. ממשלת אירלנד הודיעה כי תערוב לכל פיקדונות של הבנקים הנמצאים בסיכון. צרפת הציעה ביום רביעי כי ממשלות אירופה יעבדו בשיתוף פעולה, אך גרמניה התנגדה לכך.



הבנקים המרכזיים אירגנו מחדש את פעילויות הנזילות שלהם. אולם לא רק הם צריכים להתאחד. הממשלות צריכות לעבוד יחד. גם אם, כמו שטוענים האירופאים, ארה"ב היתה זו שיצרה את המשבר, כעת הוא שייך לכולם.