שלום אדוני השר

מאת שרה ליבוביץ' דר

העדויות זורמות מכל עבר: שר האוצר סילבן שלום הצליח לנתק את עצמו מרוב בכירי משרדו, לעורר אנטגוניזם חריף בצמרת ולחשוף את עצמו לביקורת קשה, אישית ומקצועית כאחד. התמונה העולה משיחות רבות היא של שר הרגיש מאוד לכבודו ומעמדו, נוח להתפרץ, מאוים בקלות מביקורת, מתקשה לסמוך על יועציו ופקידיו ונוטה לזלזל בכישוריהם ממש כשם שהוא נוטה להתפאר בכישוריו שלו. וזה עוד לפני שמגיעים לביקורת על שיקולים פוליטיים זרים והיעדר מדיניות ברורה שכמוה מוטחת בכל שרי האוצר לדורותיהם.

שלושה אירועים יכולים להמחיש את המתח שהתפתח בין השר לסביבתו. הראשון התרחש כבר בשעותיו הראשונות במשרד, בטקס חילופי השרים ב-8 במארס השנה. הטקס היה מרגש. אשתו של שלום, ג'ודי, פיזרה שום בשביל המזל, אברהם שוחט, השר היוצא, מחה דמעה ושלום מחה נגד "ההתקפות והלעג נגד פקידי האוצר שעושים עבודה מסורה וחשובה". רק הוותיקים וחדי העין מבין הפקידים חשו שלא בנוח כשהמנכ"ל, אברהם בן בסט, הציג לשר הנכנס את בכירי המשרד. בן בסט פנה אל שלום במלות הנימוס המקובלות: אדוני השר. "כל שרי האוצר שהיו לפניו נהגו לתקן את המנכ"ל ולבקש שיקרא להם בשמם הפרטי", אומר אדם שנכח באירוע, "חיכינו וחיכינו ושלום לא אמר כלום. זה היה מוזר. הפקידים והשר עובדים בצמידות, למה הרשמיות הזאת? חייכנו לעצמנו, היינו די משועשעים, אבל אמרנו שאם כל השאר יהיה בסדר, לא תהיה לכך שום חשיבות בהמשך. טעינו. תוך זמן קצר התברר שהתקרית הקטנה מעידה על תבנית התנהגות קבועה".

אירוע שני התרחש כמה שבועות אחר כך, בזמן אחת המצגות שהפקידים נוהגים להציג לשר במגוון של נושאים כלכליים. הסוקר, פקיד מהדרג השני, הציג את הנושא, עבר על כל הפרטים, ולקראת סוף המצגת אמר מה דעתו על הנושא. שלום לא אהב את מה ששמע. אל תגיד לי מה דעתך, גער בפקיד, דעתך לא מעניינת אותי, מי אתה בכלל שתגיד לי מה אתה חושב. הפקיד היה המום וכל הנוכחים השפילו את מבטם במבוכה. "שר צריך לשמוע כמה שיותר דעות כדי שיוכל להגיע להחלטה נכונה", אומר בכיר במשרד, "חבל שזה לא קורה במשרד כל כך חשוב ובתקופה כל כך קריטית למשק".

בלשכתו של שלום מאשרים את פרטי המקרה אך טוענים שפקידי האוצר לא מבינים שהיום יש שר אוצר מסוג אחר, שהוא גם כלכלן, גם עורך דין וגם רואה חשבון ומבין בנושאים הכלכליים לא פחות טוב מהם. הם רגילים לשרי אוצר שמקשיבים להם כאילו דבריהם הם תורה מסיני, אומרים שם. הם רגילים לנהל את המדינה. הם לא מבינים שעכשיו יש שר אוצר שמחליט ומנהל בעצמו.

האירוע השלישי התרחש למול מצלמות הטלוויזיה וכנראה בהשפעתן. בסיור שערך השר באוגוסט בבית החולים איכילוב אמר לו פרופסור גבי ברבש, מנכ"ל בית החולים, שהלחץ התקציבי גורר את בית החולים להתנהגות שמסכנת חיי אדם. שלום התפרץ: "נמאס לי מההצגות האלה", הוא אמר. "אני מכיר אותן 15 ו-20 שנה שפתאום כולם מתים ביום הזה".

ברבש עדיין נבוך כשהוא נזכר בתקרית הזאת. "לא נעים להתעמת עם שר, מביך שמגיע אליך אדם נשוא פנים שלא מוכן לשמוע את מה שיש לך להגיד. מעולם לא קרה לי ששרים צעקו עלי בצורה כזו. בדרך כלל הם נותנים לפקידים שלהם להתעמת. אני הכרתי אותו כאדם חביב ונעים ולכן די הופתעתי כשזה קרה".

בלשכתו של שלום אומרים ששר האוצר הוא "אדם קצר רוח עם פתיל קצר" אבל זה מפני שהוא לא מתפשר, עובדה שהופכת את החיים של כולם לקשים יותר.

והחיים באמת קשים. שר האוצר פוגש את פקידיו הבכירים לעתים רחוקות. אם בעבר נפגשו ראשי האגפים עם השר אחת לשבוע, עכשו יכולים לחלוף שלושה שבועות בין פגישה לפגישה. דיונים בפורומים רחבים התבטלו מחשש להדלפות, ישיבות סיעור מוחות כלכליות לא מתקיימות. בחודשים האחרונים מקיים שר האוצר רק ישיבות בפורומים מצומצמים. בלשכתו מגיבים: "אין אף אחד מהפקידים שיכול להגיד שהוא מבין בכלכלה טוב יותר משלום. הגיע הזמן שפקידי האוצר יבינו שלא הם מנהלים את המדינה, אלא שר האוצר. הפקידים היו רגילים ל'בייגה תחתום לי', שר האוצר הקודם היה חותם באופן אוטומטי על מסמכים. עכשו יש שר אוצר דעתן שמברר ובודק ושואל ומנהל את ענייני הכלכלה. זה אוכל אותם".

בטלה מאונס

הסכסוך המקצועי הראשון בין השר לפקידיו פרץ סביב שאלת הגירעון בתקציב המדינה. שלום החליט שגירעון המדינה יעמוד על 2.4% מהתוצר הלאומי. רוב מומחי המשרד חשבו שהשיעור הנכון גבוה הרבה יותר - 3.4%. "כדי שלא ייווצר מצב שהציבור יידע שהשר החליט על מספר בניגוד לעמדת אנשי המקצוע במשרד הוא פשוט ביטל את הישיבה שהיתה אמורה לעסוק בנושא", אומר אחד מבכירי המשרד. "עם שרי אוצר קודמים ערכנו כמה ישיבות בינינו, באנו עם כל המספרים לשר, הוא שמע אותנו, החליט על מספר משלו והלך לראש הממשלה, שבדרך כלל מצא פשרה. הכל נעשה באווירה פתוחה. כל אחד אמר את מה שיש לו להגיד וגם אם התקבלה החלטה שונה, היא התקבלה אחרי הרבה דיונים והאזנה לדעות שונות".

מלשכתו של שלום אומרים בתגובה שהמנכ"ל אז, אברהם בן בסט, רצה לקיים דיון בנושא למרות שהיה ברור שהוא עוזב ולכך השר התקשה להסכים. הגירעון הוא נושא רגיש, אומרים בלשכה. אחרי ישיבה אחת שעסקה בגירעון הכל דלף לעיתונות, לכן הוחלט לערוך ישיבות בפורומים מצומצמים יותר.

אלא שהצמצום, אומר פקיד בכיר במשרד, כה מצומצם עד שהוא מצטמצם רק לשר עצמו. כדוגמה הוא מביא את תחזית ההכנסות לשנת 2002. התחזית של פקידי המשרד היתה 150 מיליארד שקלים. שלום חשב שזו תחזית קטנה מדי ועלולה להוביל לקיצוצים בתקציב. קיצוצים אף פעם לא טובים לשר האוצר, במיוחד לא למי שרוצה להיות ראש ממשלה. על דעת עצמו, בלי להתייעץ עם אף אחד, ובהינף עט, הוא הוסיף לתחזית מיליארד וחצי שקלים. "זה מסוכן למשק שהחלטות גדולות כאלה מתקבלות על ידי אדם אחד. גם אם כלכלן ענק היה מחליט לבד זה היה גרוע, ושלום הוא לא כלכלן ברמה עולמית".

בלשכתו של שלום אומרים בתגובה שבכל תקציב יש הנחות הניתנות לשינויים. לא סביר, הם אומרים, שהוא שינה לבד את התחזית בלי להתייעץ עם אף אחד. נכון שדלתו פחות פת