קרנות הפנסיה צריכות להרים את הכפפה

בימים שבהם מדד תל בונד 40 צונח ב-7.5% ביום אחד, האימרה שלפיה "העצים לא צומחים עד השמים והקילה לא מגיע עד הרצפה" כבר לא נשמעת נכונה, כאשר תשואות האג"ח של הקבוצות הגדולות במשק מגיעות לרקיע, ואילו התשואות של קופות הגמל, קרנות הנאמנות וקרנות הפנסיה מגיעות אל מתחת לרצפה.



הטענה של המוסדיים היא ששוק האג"ח מנוטרל. קרנות הנאמנות וקופות הגמל, הסובלות מפדיונות ומתכווצות, לא מסוגלות להזרים ביקושים לשוק, ונאלצות להציף את השוק בהיצעי אג"ח כדי לייצר נזילות.



אבל יש גוף נוסף בשוק המוסדי - קרנות הפנסיה, והן אינן סובלות מפדיונות. בשנה האחרונה, בזמן שענף הגמל סבל מפדיונות של חצי מיליארד שקל, צברה תעשיית קרנות הפנסיה 7 מיליארד שקל. הסיבה: קרנות הפנסיה נהנות מהקצבה הקבועה שהציבור מפנה אליהן.



בימים טרופים אלה, קרנות הפנסיה הן אלו שאמורות להרים את הכפפה. לא ייתכן שכל שוק האג"ח הקונצרניות מורכב מחברות שעתידות לפשוט את הרגל. בתוך ים התשואות הזבליות מונחות אג"ח רבות שנסחרות בתשואה גבוהה בגלל היובש בשוק. ואולם ועדות ההשקעה באותם גופים מוסדיים שפונים לאוצר ניצבות מבועתות עקב תחושת הסיכון, ואינן משקיעות באג"ח.



באופן מסורתי, קרנות הפנסיה מפגרות בתשואותיהן אחרי קופות הגמל. בין ינואר 1999 לאוגוסט 2008 השיג ענף קרנות הפנסיה תשואה מצטברת של 97%. באותה עת השיג ענף קופות הגמל תשואה מצטברת של 109%.



הפנייה לאוצר כדי שיזרים ביקושים לענף האג"ח הקונצרניות היא דווקא הצעה טובה למדינה. השקעה נכונה ומפוזרת בשוק האג"ח הקונצרניות בימים אלו היא עסקה טובה לשנים הקרובות. אבל מוטב היה שמי שייהנו מפירות אלו הם עמיתי קרנות הפנסיה.



המנהלים המוסדיים מגדירים את הבקשה מהאוצר כדחיפה קטנה ששוק האג"ח זקוק לה כדי לחזור למסלול. השוק הישראלי עדיין אינו במצב של השוק האמריקאי. לפיכך יש עדיין יתרון בשמירה על עקרונות השוק החופשי, והדחיפה הקטנה הזו צריכה להגיע לא מהאוצר, אלא מהשוק עצמו.