שקיעתם של בתי ההשקעות הבינוניים והקטנים

איך השתנה שוק ההון. בברנז'ה של אחד העם בתחילת 2008 דיברו בעיקר על עסקה אחת - מכירת 50% מבית ההשקעות ילין לפידות לבית ההשקעות פריזמה תמורת 150 מיליון שקל במזומן. כשהעסקה התפוצצה טענו דב ילין ויאיר לפידות שהם לא מאוכזבים, אבל כיום ברור שיש להם סיבה אמיתית להרגיש כך. המחיר שהם היו אמורים לקבל אז נשמע באקלים הנוכחי בשוק ההון דמיוני - וברור כי הם לא יזכו לראות אותו בעתיד הנראה לעין.



גם אחרי שהתפוצצה העסקה לרכישת ילין לפידות מתברר שבפריזמה המשיכו לתור אחרי יעד חדש. אתמול נחשף ב-TheMarker כי פריזמה תתמזג עם אלטשולר-שחם ושעורכי הדין הדין של הצדדים עומלים על ניסוח ההסכם. העסקה בין אלטשולר-שחם לפריזמה עשויה לסמן תחילתו של עידן המיזוגים החדש של שוק ההון שלאחר המשבר.



בתי ההשקעות בישראל ספגו מכות קשות במשבר הנוכחי. אמנם קריסה של גופים פיננסיים רבים, כפי שאנחנו רואים בארה"ב, אינה מסתמנת בתל אביב. ההנחה הרווחת אצלנו היא שהמערכת יציבה יותר. ואולם גם בתל אביב, תחת כנפי האשראי, מתרחש מפץ גדול בזירה המקומית; מפץ שלאחריו מפת בתי ההשקעות תיראה אחרת.



צניחות של 80% בנכסים



לא רק בר סטרנס וליהמן ברדרס נעלמו מהמפה, ונראה שגם בתל אביב לא כל בתי ההשקעות יוכלו להמשיך להתקיים לאורך זמן. כאן עשוי להתגלע הפער שבין בתי ההשקעות הגדולים לקטנים יותר. בית השקעות המנהל 40 מיליארד שקל יכול לספוג פדיונות של מיליארדי שקלים בודדים ולשרוד. ואולם בעבור בית השקעות המנהל 4 מיליארד שקל או פחות, פדיונות של מיליארד אחד הם מכה אנושה. חשוב להזכיר בנקודה זו שגם כשבית השקעות נמכר או נסגר הכסף של העמיתים בתיקים בקרנות ובקופות בטוח, שכן הוא שמור בנאמנות.



המצב הזה בולט במיוחד בתעשיית קרנות הנאמנות, שהיתה אחראית בעבר על אחוז ניכר מהכנסות בתי ההשקעות. בחינה של הפדיונות בתעשייה זו מעלה כי בתי ההשקעות הבינוניים והקטנים סופגים מכה אנושה הרבה יותר מהגדולים. מאז יוני אשתקד איבדו קרנות הנאמנות של מיטב 54% מהנכסים המנוהלים בהן. באותה תקופה נפרדו באנליסט מ-1.3 מיליארד שקל - ירידה של 46%. בית ההשקעות מנהל עתה 2.3 מיליארד שקל.



בבית ההשקעות של אפריקה ישראל צנח היקף הנכסים המנוהל ב-69%. מישיר בית השקעות ברחו מיליארד שקל, שהיו 44% מהנכסים. נתח דומה נזל מגאון. בילין לפידות מנצחים כיום על קרנות המנהלות 1.7 מיליארד שקל - ירידה של 37% מאז שלהי יולי אשתקד. באקסלנס איבדו באותה תקופה 26% מהנכסים והם מנהלים עתה 3.2 מיליארד שקל.



מצבם של גופים קטנים יותר חמור אף יותר. הלמן אלדובי, שניהל בגאות של יוני 2007 591 מיליון שקל, מנהל כעת 111 מיליון שקל בלבד - צניחה של 81%. באותה תקופה איבד רמקו 68% מנכסיו בקרנות והוא מנהל כיום 241 מיליון שקל בלבד. אלומות איבדה נתח זהה, כך שהיא מנהלת כיום 36 מיליון שקל.



בקרב המנהלים המתארחים המצב קודר: הקרנות של קבין (מתארחים בגאון), די.בי.אם (מתארחים במגדל) ומאור-לוסקי (מתארחים באלומות) התכווצו ביותר מ-70% מאז יוני 2007. פדיונות כואבים נרשמו גם בשוהם, ספרינט, לביא, מרווחים, קומסטוק, טראסט. מנהלים רבים שחלקם התחילו לפעול ב-2007 כבר סגרו את מרכולתם. אתגרים, מצודה ופריוריטי הן דוגמאות לכך.



כשאין כסף מתמזגים



בהנהלות בתי ההשקעות כבר הבינו שעתיד ורוד לא צפוי להם בשנים הקרובות, ושעליהם לחפש פתרונות לעת חירום. לכן, הכל מחפשים יעדים לרכישה או מיזוג. את עומקו של המשבר הנוכחי איש לא צפה, בוודאי לא באופריה ששררה כאן לפני פחות משנה וחצי. רוב בתי ההשקעות אינם ציבוריים, ולכן הדו"חות שלהם אינם נחשפים, אבל ברור ששורת הרווחים חטפה מכה אנושה, וחלקם אף מפסידים תפעולית.



בחינת היקף הפעילות הפגיע ביותר - קרנות הנאמנות - מציירת תמונה עגומה. גם בתחום ניהול התיקים יש בריחת לקוחות. מצב בקופות הגמל יציב בהרבה והפדיונות שם מתונים, לפחות בינתיים.



109 מיליארד שקל שוכבים עתה בקרנות הנאמנות בישראל, בעוד בסוף יוני 2007 היו שם 145 מיליארד שקל. המספרים הקשים מסתירים תמונה עגומה אפילו יותר. 20 מיליארד שקל מנוהלים כיום בקרנות הכספיות, קרנות המנוהלות ברובן ללא דמי ניהול. כך, התעשייה כיום מרוויחה מניהולם של כ-90 מיליארד שקל בלבד. וגם כאן יש להביא בחשבון שינוי מהותי בתמהיל המוצרים המשפיע על שולי הרווח. אם לפני שנה וחצי שכב נתח ניכר מהכספים בתעשייה בקרנות מניתיות, כיום רובו הגדול שוכב בקרנות אג"חיות המאופיינות בדמי ניהול נמוכים הרבה יותר.



5 גופים מנהלים 67% מהתעשייה



רוב הכסף בתעשייה - 74 מיליארד שקל (67% מהתעשייה) - מנוהל בידי חמשת המנהלים הגדולים: פסגות, פריזמה, כלל פיננסים, הראל ומגדל. שאר הכסף - 35 מיליארד שקל - מנוהל אצל יותר 80 מנהלים נוספים. בצד מנהלים מוכרים כמו מיטב, אנליסט, אפסילון המנהלים מיליארדים בודדים, יש עשרות מנהלי קרנות שבשליטתם מיליוני שקלים ספורים בלבד. ענף הקרנות נחשב ענף רווחי, אבל נראה שעכשיו אצל רוב בתי ההשקעות שמנהלים קרנות אין רווחים. זאת בעיקר כשההכנסות מתכווצות וההוצאות עולות בעקבות הרגולציה הלוחצת ותמהיל המוצרים השונה.



היקפי הפעילות הנמוכים מצריכים את בתי ההשקעות להסתגל למציאות חדשה. המשכורת התפוחות, טיולים לחו"ל, משרדים מפנקים מפנים את מקומם לצמצומים במצבות כוח אדם, הטיולים לחו"ל הופכים למסיבה והעובדים מתבקשים לצמצם בהוצאות השוטפות כמה שאפשר.



"הגופים כיום מתארגנים מחדש. שלא כמו בתחילת 2008, מבינים עתה שהמצב לא יחלוף במהרה. העולם נכנס להאטה, השווקים נופלים ולפנינו תקופה קשה שצריך להיערך אליה. גיוסי כוח אדם נעצרו ומנסים לצמצם במשרות - המשאב היקר ביותר בבתי ההשקעות. תקציבי הפרסום והשיווק נחתכו. ההתנהלות עכשיו תקבע איך יתמודדו בתי ההשקעות בשנים הקרובות", אומר מנהל בית השקעות בשוק.



ואולם אורך הנשימה שמתבקש בימים אלו לא קיים בגופים קטנים. הצורך במערך שיווק ופרסום ועמידה במספר משרות שכופה הרגולטור והפדיונות הגבוהים, לא יותירו הרבה זמן לגופים האלה לחיות בגפם - והם פשוט ייעלמו או ייבלעו בידי גופים גדולים. מה שבטוח הוא, שעוד שנה וחצי מהיום לא יהיו פה 94 גופים שינהלו קרנות נאמנות.



דודי שרם מצא עבודה חדשה, בשרם פודים גרופ



>> אתמול בצהריים שיגרה שרם-פודים-גרופ הודעה על מינוי חדש בקבוצה. דודי שרם, בנו של יצחק שרם, יו"ר דירקטוריון החברה, יועסק בתחילת החודש הבא כאנליסט בכיר בספרה.



ספרה, מקבוצת שרם פודים מנהלת מספר קרנות גידור ובהם קרן ספרה שהיא קרן גידור להשקעות בניירות ערך סחירים. משכורתו החודשית של שרם, שעבד לפני כן כאנליסט בדש-איפקס, תהיה 18 אלף שקל.



משכורתו תדושן, עם מענק שנתי בסכום שלא יפחת מ-24 אלף שקל ולא יעלה על שש משכורות חודשיות כלומר 108 אלף שקל. בהנחה שהוא יקבל סכום באמצע הטווח שמוצע לו - כלומר בונוס של 66 אלף שקל - תקפוץ משכורתו החודשית ל-23.5 אלף שקל, סכום לא רע כשהשווקים הפיננסים מתרסקים.



לאלו יתווספו כמובן תנאים סוציאלים שונים וטלפון סלולארי כך שהעלות החודשית של משכורתו (ללא בונוס) מסתכמת ב-24 אלף שקל.