משבר בשווקים 2009: הכול התחיל בעקבות פגישה בת 55 דקות ב-2004

מאת סטיבן לבטון, ניו יורק טיימס



"אנחנו רגועים בכל הנוגע לרשתות הביטחון של ההון של הפירמות הללו", אמר כריסטופר קוקס, יו"ר רשות ני"ע, ב-11 במארס 2008.



השמועות רחשו וגעשו במארס שבר סטרנס עומד בפני התמוטטות מיידית, אך קוקס ואנשי הצוות שלו קיבלו הודעות הרגעה שלבר סטרנס יש 17 מיליארד דולר במזומן ובנכסים אחרים - יותר ממה שצריך כדי לעבור בשלום את הסערה. שלושה ימים אחרי כן, לאחר שאזלו מרבית מזומניו, בר סטרנס נאלץ להימכר לג'יי.פי מורגן צ'ייס - חתונה שהתאפשרה באמצעות נדוניה של 29 מיליארד דולר מכספי הציבור.







בתוך שישה חודשים נעלמו אריות וול סטריט נוספים או נאלצו לשנות את דמותם כדי לשרוד במערבולת הפיננסית. מריל לינץ' נמכר לבנק אוף אמריקה, ליהמן ברדרס הגיע לחדלות פירעון וגולדמן סאקס ומורגן סטנלי הפכו את עצמם לבנקים מסחריים.



כיצד עשה קוקס טעות כה גדולה? אירועים רבים בוואשינגטון, וול סטריט ובארה"ב כולה הובילו למה שזכה לתואר המשבר הפיננסי הגרוע ביותר מאז שנות ה-30.



פגישה גורלית באפריל 2004



ההחלטות שהתקבלו במהלכה של פגישה קצרה ב-28 באפריל 2004 מסבירות מדוע הבעיות הללו יצאו מכלל שליטה. כישלונה של רשות ני"ע לבצע את החלטותיה מסביר גם הוא מדוע הרגולטורים לא ראו את האסון המתרגש ובא.



באחר צהריים אביבי ובהיר נפגשו חמשת חברי רשות ני"ע בחדר פגישות במרתף, כדי לשמוע את פנייתם הדחופה של חמשת בתי ההשקעות הגדולים. בתי ההשקעות רצו לקבל פטור לחטיבות הברוקראז' שלהם מחוק ישן שהגביל את כמות החוב שמותר להם לצבור. הפטור היה משחרר מיליארדי דולרים שהוחזקו ברזרבות המיועדות להגן עליהם מפני הפסדים על השקעותיהם. כספים אלה יכלו לזרום לחברה האם ולאפשר לה להשקיע בשוק המהיר אך הבלתי שקוף של ני"ע מגובי משכנתאות, נגזרי אשראי המשמשים לביטוח אג"ח והשקעות אקזוטיות אחרות.



חמישה בתי השקעות הובילו את המתקפה, בהם גולדמן סאקס, שבראשו עמד אז הנרי פולסון. שנתיים לאחר מכן התמנה פולסון לתפקיד שר האוצר.



המתנגד היחיד לאישור בקשתם - יועץ תוכנה ומומחה לניהול סיכונים - עשה זאת במכתב בן שני עמודים. הוא הזהיר את רשות ני"ע כי השינוי יהיה טעות קשה. הוא מעולם לא קיבל תשובה.



אחד מחברי רשות ני"ע שאל את הצוות לגבי ההשלכות של הפטור המבוקש. הפטור יינתן רק לחברות הגדולות ביותר, הרגיעו אותו, אלה שיש להן נכסים בשווי של יותר מ-5 מיליארד דולר. "אמרנו שרק הגדולים יקבלו את זה", אמר הרווי גולדשמיד, אחד מחברי הרשות. "אם משהו משתבש, הבלגן יהיה נוראי".



גולדשמיד, מומחה לחוקי ני"ע מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, היה היועץ מאחורי הקלעים ב-2002 לסנאטור פול סרביינס, כשסרביינס כתב מחדש את חוקי התאגידים בארה"ב לאחר גל של שערוריות חשבונאיות. "האם היינו בטוחים שאם יהיו נפילות בהון המשקיעים יזכו להגנה?", שאל גולדשמיד.



חבר סגל בכיר אמר כי רשות ני"ע תגייס את המוחות הטובים ביותר, כדי לבחון את מאזני הבנקים. אנט נזארת, ראש רגולציית השווקים, הרגיעה את הרשות בטענה כי תחת הכללים החדשים תוכל רשות ני"ע להגביל, לראשונה בהיסטוריה, לקיחת סיכונים מופרזים.



כמעט שלא היו משתתפים בשימוע. אף אחד מנציגי כלי התקשורת הגדולים, כולל "ניו יורק טיימס", לא כיסה אותו.



לאחר 55 דקות של דיון, שאותו ניתן לשמוע באתר של רשות ני"ע ובאתרי "ניו יורק טיימס" ו"הראלד טריביון", קרא יו"ר הרשות דאז, ויליאם דונלדסון, להצבעה. הנציבים הצביעו פה אחד. ההחלטה, ששינתה את החוק שהיה ידוע בשם "כלל ההון הנקי", הושלמה ופורסמה בתוך כמה חודשים. עם אישורה, קיבלו חמשת בתי ההשקעות הגדולים העצמאיים של וול סטריט כרטיס פתוח.



פיקוח ללא מנהל וללא ביקורת



עם התרת רסן חוקי ההון, שאמורים לספק הגנה בתקופות סוערות, החליטה רשות ני"ע לסמוך גם על מודלי המסחר הממוחשבים של בתי ההשקעות. בכך היא בעצם העבירה את תפקיד הפיקוח על הסיכונים לבנקים עצמם. בשנים הבאות כולם ניצלו לטובתם את הרפיית החוקים.



יחס המינוף - המודד עד כמה החברות לוות ביחס לנכסיהם - עלה במהירות בבר סטרנס, ל-33 ל-1. במלים אחרות, עבור כל דולר שהיה לחברה בהון עצמי, היה לה חוב של 33 דולר. יחס המינוף של הפירמות האחרות גדל גם הוא משמעותית.



ההחלטה ב-2004 נתנה לרשות ני"ע, לראשונה, הזדמנות להביט בהשקעות המסוכנות הגדלות והולכות של בתי ההשקעות בני"ע מגובי משכנתאות. ואולם הרשות מעולם לא ניצלה את ההזדמנות לפקח עליהן. תוכנית הפיקוח, שקוקס עמד בראשה, היתה מדורגת במקום נמוך בסדר העדיפויות.



רשות ני"ע מינתה שבעה אנשים לבחון את חברות האם, שנכון ל-2007, שלטו באימפריות פיננסיות המחזיקות בנכסים בשווי כולל של יותר מ-4 טריליון דולר. מאז מארס 2007, משרד הפיקוח פעל ללא מנהל בכיר.



נכון לספטמבר 2008, המשרד לא השלים ולו ביקורת אחת מאז עבר ארגון מחדש על ידי קוקס לפני שנה וחצי. הבעיות המעטות שבוחני המשרד חשפו באופן ראשוני לגבי הסיכונים בהשקעות של הבנקים והסתמכותם הגוברת על חובות זכו להתעלמות.



חטיבת המסחר והשווקים של רשות ני"ע "היתה מודעת לדגלים אדומים רבים עוד לפני נפילת בר סטרנס, בכל הנוגע לריכוז הגבוה של ני"ע מגובי משכנתאות, מינוף גבוה, ניהול סיכונים לקוי בני"ע אלה והיעדר עמידה ברוח הסטנדרטים של השוק", כתב אחד מהמפקחים בדו"ח שהגיש ב-26 בספטמבר. אך החטיבה לא נקטה שום פעולה כדי להגביל את גורמי הסיכון.



ההחלטה של רשות ני"ע להעביר את הפיקוח באופן מעשי לחברות עצמן השתלבה היטב בתרבות הוואשינגטונית של שמונה השנים האחרונות תחת ג'ורג' בוש.



כפי שקרה עם סוכנויות רגולציה אחרות, החלטת רשות ני"ע נבעה בעיקר מלחצים שהפעילו גורמים בתעשייה שהתלוננו על רגולציית יתר בתקופה שבה סבלו מתחרות גוברת מחו"ל. ההחלטה ב-2004 נועדה להקל על מגבלות רגולטוריות שהאיחוד האירופי רצה להטיל על פעילותם של בנקי השקעות אמריקאיים באירופה. האירופאים אמרו כי יסכימו לא לפקח על פעילותן של החטיבות המקומיות של הבנקים הזרים בתנאי אחד - שרשות ני"ע תהיה הרגולטור של החברות האם בארה"ב, ולא רק של הברוקרים שלהן.



ואולם חוק שנקבע ב-99' הותיר פרצה: רשות ני"ע לא קיבלה במפורש את הפיקוח על חברות האם. כדי להתגבר על בעיה זו ובתמורה להקלה בדרישות ההון, הבנקים התנדבו לאפשר לרשות ני"ע לבחון את המאזנים של חברות האם וחברות הבת שלהן.



המתנגד היחיד במהלך הדיונים ב-2004 היה מהנדס תוכנה מאינדיאנה, שטען כי מודלי המחשב שבנקי ההשקעות השתמשו בהם ושעליהם יסתמכו הרגולטורים, לא יכולים לצפות תנודות שוק חדות. "בהנף עט הוסרו דרישות ההון!", כתב היועץ, לנארד בול, לרשות ני"ע. "האם סביבת המסחר השתנתה מספיק מאז 97', כשהדרישות הנוכחיות נקבעו, עד שרשות ני"ע בטוחה שאפשר להסיר את המגבלות?". בול אמר כי שיטות מחשב דומות נכשלו בהגנה על לונג טרם קפיטל מנג'מנט, קרן הגידור שהתמוטטה ב-98', ולא הצליחו להגן על חברות מקריסת השוק באוקטובר 87'.



חבר של בעלי עסקים



התפקיד הבולט ביותר של רשות ני"ע בשיטור בוול סטריט הוא במאמצי האכיפה שלה. ואולם המבקרים טוענים כי בשנים האחרונות היא כשלה בניסיון למנוע בעיות.



"מאמץ האכיפה בשנים האחרונות לא עמד בסטנדרטים שקבע בית המשפט העליון, שתיאר אותם כ'פחד מפני רובה ציד מאחורי דלת סגורה'", אמר ארתור לוויט הבן, שהיה יו"ר רשות ני"ע בתקופת ממשל קלינטון. "במקרה זה, רשות ני"ע בקושי הוציאה את הרובה החוצה".



קוקס היה חבר קרוב של קבוצות עסקיות ב-17 שנותיו כחבר בית הנבחרים באחד המחוזות השמרניים בקליפורניה; הוא הוביל את המאמץ לשכתב את חוקי ני"ע כדי להקשות על הגשת תביעות על ידי משקיעים; ונלחם נגד חוקי חשבונאות קפדניים יותר בנוגע לחלוקת אופציות למנהלים.



בניהולו של קוקס, רשות ני"ע פעלה תחת לחץ של חברות והקשתה על צוות האכיפה שלה לחקור ולהגיש תלונות נגד החברות. הרשות ביטלה או ריככה הסכמי פשרה שחברות הסכימו להן במקרי חקירות. אף שמספר תיקי האכיפה גדל, מספר התיקים שבהם היו מעורבים שחקנים גדולים או סכומי כסף גבוהים פחת.



קוקס פירק את משרד ניהול הסיכונים, שהוקם על ידי קודמו דונלדסון ונועד לחזות ולאתר בעיות עתידיות. בניגוד לסוכנויות פיקוח אחרות, קוקס לא התנגד לתוכנית שהציג פולסון להחלשת מעמדם של הרגולטורים. הוא השאיר את מלאכת המחאה לבכירים לשעבר ברשות, שטענו כי תוכנית פולסון תסרס את רשות ני"ע.



באותה תקופה הקיף עצמו קוקס בעורכי דין, כלכלנים ורואי חשבון שמרניים, שחזונם לגבי תפקיד הרשות היה מוגבל בהרבה מחזונם של קודמיו. ב-26 בספטמבר 2008, רשות ני"ע סיימה באופן רשמי את התוכנית שנקבעה ב-2004. היא הודתה כי כשלה בניבוי הבעיות בבר סטרנס וארבעת בתי ההשקעות האחרים. "חצי השנה האחרונה הבהירה מעל כל ספק שהרגולציה מרצון של הבנקים לא פעלה", אמר קוקס.



קוקס סירב להתראיין. בתשובה לשאלות כתובות, בהן נשאל אם רשות ני"ע ביצעה טעויות בשלוש השנים האחרונות שתרמו למשבר הנוכחי, הוא כתב: "לא יהיה מחסור בניתוחים בדיעבד של מה שקרה ומה שהיה צריך לקרות". במארס אמר קוקס כי הוא מסיק ששיטות הפיקוח של התוכנית שלו "לא היו מתאימות".