זה הזמן לסלוח?

השנה האחרונה זימנה לא מעט מפחי נפש למשקיעים, לחוסכים ולציבור משלמי המיסים. הבורסות קרסו בזו אחר זו - ואיתן ירדו לטימיון חסכונותיהם של רבים, שלא בחרו במודע להיכנס למשחק האכזרי של הבורסה - אך במסגרת קופת הגמל או הפנסיה שלהם מצאו את עצמם קשורים באג"ח כושלת או מניה משתוללת.

בנוסף לאלו היו גם את הצרות המקומיות: העוני ההולך וגובר, הפגיעה ביצואנים וההאטה הצפויה בצמיחה.

פנינו למספר דמויות מובילות בתחומי הכלכלה והחברה, כדי שיחוו את דעתם: מי צריך ביום הכיפורים להרהר שנית במעשיו, ולבקש את סליחתינו. פרויקט מיוחד.

"בשנה האחרונה מדינת ישראל נהנתה משגשוג וצמיחה אך עם זאת, הממשלה לא השקיעה כספים למגר את העוני ולא הגדילה את קצבאות הילדים והזקנה – ועל כך היא תצטרך לתת דין וחשבון. הכי קל להאשים את האוצר, אבל הממשלה כולה אשמה. לצערי הרב, העוני גדל משנה לשנה – - מספיק לראות מה קורה בבתי תמחוי באזור החגים כדי להבין זאת - וכל הפתרונות שהוצעו עד כה הם פתרונות סרק.

"בניגוד למה שאנשים חושבים הקצבאות לא מעודדות אבטלה – נתונים הוכיחו ש-35% מהמשפחות שבהן אחד ההורים עובד – נמצאות מתחת לקו העוני".

"מדובר בתוכנית, הנקראת על שמם של שני סנאטורים שהובילה אותה, שחוקקה בשנת 1933, בעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב. התוכנית, שייצרה בין היתר ביטוח על פיקדונות והידוק הרגולציה במטרה לייצב את השוק, כללה גם הפרדה בין הבנקים המסחריים לבנקים להשקעות.

"כדי להגן על הבנקים המסחריים, כל מרכיבי הסיכון התרכזו בבנקים להשקעות – ועכשיו, למעלה מ-70 שנים אחרי, אנחנו מתמודדים עם התוצאות. והתוצאות הן מערכת ספוקלטיבית שהתמוטטה לחלוטין – גם שני בנקי ההשקעות האחרונים בארה"ב רוצים להפוך לבנקים רגילים. נתנו לבנקי ההשקעות יד חופשית - וכשנותנים לבן האנוש הזדמנות להיות גרידי הוא לוקח את זה. בשנים האחרונות מנסים בארץ ללכת בכיוון דומה, ואין לדעת אם הכלכלה שלנו לא תלך בכיוון דומה לזו האמריקאית".

"כל יודעי הח"ן והמחשיבים את עצמם מבינים בכלכלה, צריכים להכות על חטא, על רקע ההטפות והעצות שהם נותנים לציבור. צריכים להכות על חטא שוחרי השיטה הקפיטליסטית ושוחרי התערבות המדינה בכל דבר שאנחנו עושים. אף אחד לא תמים – חוץ מאלו שנהפכו למהמרים בעל כורחם, אנשים שאין להם מושג מה נעשה בכספם, בקרנות הנאמנות שלהם, בקופות הגמל ובקרנות הפנסיה.

"צריכים לבקש סליחה כל מי שהפכו את בורסות העולם למוקד מסחר במניות וירטואליות, בכסף שלא קיים. גם המפקחים למיניהם שלא עמדו על המשמרת צריכים לבקש סליחה. בשנה שבה יכולה חפציבה להתמוטט על ראש רוכשי הדירות שלה, ובנקים משתפים פעולה עם זה אז אנחנו בהחלט צריכים להרהר שנית במעשינו, וגם אני כמחוקק לוקח על עצמי את האשמה.

"חשבון הנפש שאנחנו צריכים לעשות לקראת יום כיפור בחברה הזדמנותית ותחרותית כמו שלנו הוא לא להפליג בשבחי הקפיטליזם, ולא להתגעגע להסתדרות שקרסה על כל קרנותיה, אלא פשוט לשמור טוב טוב על החסכונות שלנו ליום סגריר, ולא לשחק איתם. המדינה צריכה היום, בצורה הברורה ביותר, גם אם זה לא מצא חן בעיניי ידידי ביבי נתניהו, לערוב לחסכונות הפנסיה ולהבהיר היטב, שמי שתאוותו גוברת עליו על אחריותו יהיה הדבר.

"לכל אלו שלא חושבים שהמצב לא חמור, אני מאחל להם שלא יצטרכו לבקש סליחה ביום הכיפורים הבא".

"ממשלות ישראל לדורותיהן צריכות לבקש סליחה מניצולי השואה, שבמשך עשרות שנים מצבם הלך והידרדר, והם הופקרו לעוני מחפיר והשפלה - לעיתים עד חרפת רעב. אף ממשלה לא לקחה על עצמה את האחריות לדאוג שניצולי השואה יקבלו את המגיע להם בדין מממשלת גרמניה.

"הממשלה האחרונה הייתה רק חוליה אחרונה בשרשרת, שבמסווה של דאגה לניצולים, הקציבה להם סכום מגוחך של 83 שקלים, שמהווה לעג לרש ועיוות מוחלט של זכויותיהם הלגיטימיות. גם זה קרה לאחר סחבת שנמשכה שנים, עד שעלה הרושם שכל מה שמקבלי ההחלטות מחכים לו הוא מותם של הניצולים".

"רשימת הגופים שחייבים לנו התנצלות:

1. הבנקים - על עידוד המשקיעים ללכת אחרי אופנות השקעה קצרות טווח.

2. אל-קאעידה - על יצירת הסביבה להפחתת הריבית בארה"ב מאז 9/11, שגרמה לעודפי נזילות.

3. שוק הנדל"ן האמריקאי - על "יצירת ערך" ללא ביסוס כלכלי, שאפשר את הגדלת הצריכה שלא על בסיס אמיתי. זהו שוק שבודק את יכולת ה"נכס" לפרוע את המשכנתא, ולא ישירות את בעליו של הנכס.

4. בנקים להשקעות אמריקאים - על יצירת "מוצרים בעלי ערך מוסף", שיצרו בפועל הכנסות ענק בטווח הקצר, ללא חשבון ליום הפירעון בטווח הארוך.

5. הרגולציה בכל העולם – על אי הקפדה בעניין בנקי ההשקעות (בעיקר בארה"ב), ועל עידוד פרסום תשואות קצרות טווח למכשירי חיסכון ארוך טווח.

6. המשתמשים בתורת הסטטיסטיקה - על שדבקו בהפגנת יכולות חישוב בגין נתונים ומקדמי מתאם היסטוריים. מסתבר שלא כל מה שהיה הוא שיהיה.

קשה להחליט מי צריך לבקש את סליחת השנה – אולמרט, הירשזון, בר-און, או שמא ג'קי מצא. האחרון גרם למבוכה גדולה למדינה כששם אותנו בשורה אחת עם מדינות העולם השלישי, ופגע בבטן הרכה של האמון במערכת הפיננסית. אך דומה שאפילו דמותו של מצא מחווירה מול הירשזון.

לא, אני לא נופל מהכיסא מהמיליונים שהוא שלשל, או לא שלשל לכיסו הפרטי. זה אמנם פלילי, לא מוסרי, נתעב ונפשע, אך זה כלום לעומת תפקוד לקוי של שר כל-כך חשוב. כפי שהייתי מצפה מעצמי לסרב להצעה לנהל להקת מחול מקצועית, כך הייתי מצפה מהירשזון לסרב לתפקיד שר אוצר. אין לו ולא היה לו מקצת מהכישורים הנדרשים לתפקיד הזה. הוא עורר עוויתות בפנים של הצוות המקצועי במשרד, שמיהר לברוח משם כמו מספינה טובעת. הוא קיבל לידיו משק בתנופה של רפורמות וצמיחה ופשוט עזב את ההגה ופנה לטפל בענייניו ובענייני חבריו. עמדות המפתח במשרד לא אוישו, מכיוון שאנשים מקצועיים נענים רק לשרים כריזמטיים ומוערכים. את ההגה שנטש הירשזון בר-און כלל לא ניסה לאחוז.

ובקשר לאחרון: שפה כוחנית ולשון מחודדת הם כישורים מבורכים, אך ודאי שאין גם בהם די לתפקיד הבכיר במערכת הכלכלית בארץ. לרוע מזלנו המשבר הזה תפס אותנו עם שר אוצר שאין לו מושג וחצי מושג בניהול משברים. הוא פשוט נאלם. ומלבד הפרחת סיסמאות הוא לא הצליח לעורר את הרושם שיש לו רצון או יכולת לנקוט בפעולות מנע, לקחת שליטה. רק השבוע נודע שיש איזושהי תוכנית שנרקמת במשרדו למקרה שהמשבר יתעצם. אבל המשבר כבר כאן, וכשהשווקים זועקים הוא צריך להיענות – כאן ועכשיו.

אך המשותף לכל אלה הוא ראש הממשלה אהוד אולמרט – הוא שהשכיל למנות את החבורה הזו. מעולם לא שמענו ממנו ולו רמז של התנצלות על המינויים שלו. וכשהמינויים הללו מצטרפים למכה שנחלנו במלחמת לבנון השנייה, הרי שהסליחה שהחבורה הזו צריכה להתבקש מתגמדת מאוד ליד הסליחה המגיעה לנו מאולמרט. הצהרת שאתה יוצא למלחמה להביא את השבויים ולפרק את החיזבאללה, אבל הפכת את כולנו לשבויים של קדימה ופירקת את מעט האמון שנותר במערכת השלטונית. אומרים "מודה ועוזב ירוחם", אלא שכאמור אולמרט מעולם לא הודה, וגם עזיבתו נכפתה עליו.

"מי שצריך לבקש סליחה הוא הפקיד הביורוקרט שיותר מדי פעמים עומד בין היזם לבין הגשמת חלומו ופרנסתו, ולצערי בתוך ים הפרוצדורות והסעיפים איבד את האנושיות וההקשבה שצריכה להיות בו.

"אני מבטיח בשנה הקרובה לדאוג שבשנה הבאה הוא כבר לא יצטרך לבקש סליחה".