פרופק אמיר ברנע מציע מודל חדש לאומדן הסיכונים של תיק ההשקעות הפנסיוני

למעשה, קיים כבר כיום מודל לבחינת הסיכונים בתיק ההשקעות של הגופים המוסדיים בישראל, מודל שבנה פרופ' יעקב בודוך עבור המפקח על הביטוח. עם זאת, המודל הזה אינו מתייחס לבעיה של חוסר ההלימה בין טווח ההשקעה הרצוי לחוסך לפנסיה - השקעה לטווח ארוך מאוד, לבין טווח ההשקעה שמנהלי קופות הגמל, קרנות הפנסיה וביטוחי החיים מתבססים עליו - השקעה לטווח קצר בלבד.



חוסר ההלימה הזה נובע מהתחרות העזה שהתפתחה בין הגופים המוסדיים בשוק ההון, תחרות שהתמקדה אך ורק בתשואה, ובתשואה לטווח קצר (בדרך כלל, תשואת השנה האחרונה). התחרות בין הגופים המוסדיים לא עסקה כלל בשאלת הסיכון שבו הושגה התשואה הזו, ובוודאי שלא בחנה אם התשואה משקפת ונכונה לטווח הארוך. כתוצאה מכך, תיקי ההשקעות הפנסיוניים נהפכו לתיקים הממוקדים בהשקעות קצרות טווח, במקום להתמקד בהשקעות בטוחות יחסית לטווח הארוך בלבד.



כך, ברנע מצביע על העובדה כי לפי המודלים הקיימים כיום, קופת גמל לא מסוכנת היא קופה שתשקיע את כל כספה בנכסים נזילים קצרים (מק"מים). מק"מים הם אכן ההשקעה הכי פחות מסוכנת בשוק ההון, אבל השקעה של קופת גמל, האמורה לשלם פנסיה לחוסכים בעוד 30 שנה, במק"מים היא בלתי סבירה בעליל וחושפת את המשקיעים בקופה לסיכון גבוה. בחינת הסיכון כיום, אם כן, דוחפת בפועל את מנהלי קופות הגמל וקרנות הפנסיה להשקיע בנכסים שאינם מתאימים להם.



ברנע, יחד עם ד"ר דורון גרינברג, הציע למפקח על הביטוח מודל אומדן סיכונים חדש שאמור לענות על הבעיה. המודל הזה משתלב עם בעיה אחרת שקיימת בחיסכון הפנסיוני בישראל, והיא העובדה שכל החוסכים לפנסיה בישראל מנוהלים כיום במסגרת תיק פנסיה אחיד - מבוגרים וצעירים גם יחד. על הבעייתיות של הניהול הכוללני הזה עמד כבר המפקח על הביטוח בעצמו, אשר שוקל להעביר את ישראל למודל של תיקי חיסכון פנסיוני מתואמים לגיל החוסכים.



מודל הסיכון של ברנע וגרינברג משתלב עם התוכנית לעבור לתיקי חיסכון פנסיוני מתואמי גיל, והוא מציע כי גם אומדן הסיכון יהיה מתואם לטווח ההשקעה המיועד של קרן הפנסיה. כך, קרן פנסיה המיועדת לגילאי 40 (מועד פרישה - כ-20 שנה מאוחר יותר), הסיכון שלה יימדד בהשוואה לסיכון הגלום באיגרות חוב של ממשלת ישראל לתקופה של 20 שנה. אם הקרן תשקיע את כל נכסיה באיגרות חוב ל-20 שנה, הסיכון שלה ייחשב לאפס, כי ההשקעות בקרן מתואמות בדיוק למועד הפרישה המתוכנן בקרן. אם הקרן תבחר להשקיע בנכסים אחרים, הסיכון של תיק ההשקעות שלה יהיה גבוה יותר, והוא ייקבע כהפרש בין הסיכון בפועל של תיק ההשקעות של הקרן לבין הסיכון של אג"ח ל-20 שנה.



אפשר כמובן להשקיע בנכסים מסוכנים יותר, אבל זאת בתנאי שהתשואה הצפויה עליהם מצדיקה את הסיכון.