הממשלה לא יכולה לעשות הרבה מול שערי המטבעות, המשבר הפיננסי העולמי וההאטה העולמית. לכן, ההיי-טק ממקד את המאבק עכשיו במענקי המדען הראשי במשרד התמ"ת. על אף התנאים המגבילים הנלווים למענקים והצורך להחזיר אותם, הם היו ונותרו עדיפים בחלק מחברות ההיי-טק על פני משקיע, שנוגס נתח ממניות החברה.
מנהלי כספים בחברות היי-טק, שהיו כוכבי המדען הראשי בעשור החולף והיהלום בכתר התעשייה הישראלית, חווים חרדת נטישה נוכח התפזרות תשומת הלב הממשלתית לחברות מסורתיות ולעסקים קטנים. הן עדיין היהלום שבכתר, אולם הן מזהירות כי אם הממשלה תמשיך לצמצם את התמיכה בהן, תאבד ישראל את היתרון התחרותי של ההיי-טק בעולם.
כך, הם מותחים ביקורת על המדען הראשי ועל חוק המחקר והפיתוח (מו"פ), אך דורשים להמשיך וליהנות ממנו. הם מדברים על הפיתוי לפתוח מרכז מו"פ בחו"ל, אך רוצים להגדיל את תקציב המדען הראשי, כדי שיוכלו להישאר בישראל. הם מותחים ביקורת נוקבת על תוכנית הפריפריה של משרד האוצר, אולם יאמצו אותה אם רק יפחיתו להם את החזר התמלוגים ב-10%.
מקטרים על התמלוגים
בשנים האחרונות עוברת מדיניות התמיכות של המדען הראשי במשרד התמ"ת תפנית כוללת. משנות ה-90 היא נשאה על כתפיה את צמיחת ההיי-טק והפיכתו לתעשייה מפוארת. את זה היא עשתה יחד עם גוף ממשלתי אחר, משרד הביטחון, שכספי המו"פ שהזרים לתעשיות הביטחוניות הניבו מו"פ שזלג גם לתחום האזרחי.
לשכת המדען אף פיתחה את מנגנון קרנות ההון סיכון, שעודדו השקעה פרטית בחברות צעירות בעלות סיכון גבוה. בעזרת מענקי המו"פ שלה צמחו כמעט כל תעשיות ההיי-טק הגדולות.
אחר כך הגיע שלב התשלום, והחברות החלו לקטר על גובה התמלוגים - התשלומים שעליהן להחזיר לכיסוי מענקי המו"פ במקרים של הצלחה. המצב הגיע לכך, שחלק מהחברות ביקשו מענקי מו"פ חדשים כדי לכסות חלק מהחזר התמלוגים שלהן משנים קודמות.
מהלך שיזם כרמל ורניה, כשהיה המדען הראשי, איפשר לחברות הגדולות להיחלץ מהמילכוד באמצעות תשלום חד-פעמי. רובן קיבלו את ההצעה וכך התפנו מענקים במאות מיליוני שקלים לחברות קטנות ובינוניות.
ואז הגיעו הקיצוצים בתקציב הממשלתי השנתי. יחד עם שאר קיצוצי הרוחב במשרדי הממשלה, קוצץ תקציב המדען הראשי, מ-1.9 מיליארד שקל בשיא לפני כארבע שנים ל-1.3 מיליארד שקל ב-2008.
בנוסף, המדען החל "לצבוע" כספים לתעשיות היי-טק יחודיות - ביוטכנולוגיה וננוטכנולוגיה, תוך הקטנת העוגה לשאר. לפני כשנתיים החל המדען להפנות כספים לחדשנות בתעשיות מסורתיות. עכשיו הוא מתחיל לצבוע תקציבים מיוחדים לפריפריה: 2.5 מיליארד שקל יופנו לפריפריה בארבע השנים הקרובות, חלק לא מבוטל מזה יהיו כספי מדען ראשי.
"כשמסתכלים על תכנית עידוד המו"פ בישראל רואים תוכנית שהיתה מצוינת לחברות והניבה את פריחת ההיי-טק בישראל עד שלב מסוים", אמר איציק ציון, סמנכ"ל הכספים של ECI ויו"ר ועדת מימון מו"פ בפורום מנהלי כספים ראשיים (CFO). ECI, הפועלת בתחום התקשורת, נחשבת חברה גדולה בקריטריונים של מכירות בלשכת המדען הראשי, והיא מהחברות הגדולות הבודדות שעדיין מבקשות מענקי מו"פ, אם כי היא שוקלת מחדש את צעדיה בתחום.
"בנוסף לירידת תקציב המו"פ, הורעו תנאי תוכנית המדען. בעבר ניתן היה לקבל השתתפות מדען ביותר מ-50% מתוכנית המו"פ, ולתוכנית רב-שנתית היו סיכויים לקבל תמיכה במשך השנים. כיום שיעור התמיכה ירד ל-20%-50%, ותוכנית הפריפריה קובעת שבמרכז ישראל תרד לעד 40%. אין אישור רב-שנתי וקיים חוסר ודאות אם פרויקט רב-שנתי יקבל תמיכה מעבר לשנה הראשונה", הוסיף ציון.
לדברי ציון, גם בהחזר התמלוגים חלה הרעה. חברה גדולה נדרשה בעבר להחזיר למדינה 2%-2.5% מהכנסות המוצר שפותח. השיעור עלה והגיע ל-5%. בתוכנית הפריפריה הוא יורד ל-3%, אם כי לא במרכז. "המשמעות מבחינת החברות הגדולות היא ששיעור התמלוגים הוכפל, ואילו ההשתתפות של המדען בסיכון ירדה בשיעור חד", מסביר ציון.
החוק מטיל מגבלות רבות על חברות שמקבלות תמיכה, בשלב מכירתן לחברה זרה, בכל הקשור להוצאת ידע או ייצור מישראל. "המתחרים שפועלים במדינות אירופה או בארה"ב מוציאים את הייצור למקומות כמו סין ודרום אמריקה. הפיתוח מתבצע בחברות באופן גלובלי. ייתכן שאותו מוצר מפותח במקומות שונים בעולם בו-בזמן", אומר ציון.
מבחינת החברה, כשהיא לוקחת תמיכת מדען היא מסתכנת בכך שבגלל מגבלות החוק לא תוכל לבצע פיתוח גלובלי, גם אם הוא מתאים לה מבחינה כלכלית. כלומר, לחברה יש שיקול כלכלי בקבלת תמיכת מדען מעבר לכספי התמיכה.
"או שיש תוכנית מו"פ ארוכה עם מחויבות ממשלתית לתמיכה ארוכה, או שאם מחויבות המדינה יורדת והיא מפסיקה תמיכה במו"פ בשנה השניה - לפחות שתיתן הקלות לחברה שלקחה התחיבות ארוכת-טווח בתחומים כהוצאת ידע וייצור מהמדינה", אומר ציון.
חוסר ודאות בטווח הארוך
"לחופש לעשות מה שרוצים יש שווי כלכלי", הדגיש זאב מורגנשטרן, סמנכ"ל הכספים של AVT, חברה ישראלית בינונית בגודלה בתחום בקרת צבע לדפוס שנסחרת בגרמניה.
"לחברות גדולות יש אפשרות לבודד פרויקטים מול המדען. לעומתן, בחברות קטנות יותר, חובת החזר התמלוגים חלה על כל המוצרים ונגזרותיהם. אנחנו מחויבים לתשלום תמלוגים מכל הכנסות החברה מתוך הנחת מדען שכל פיתוח עתידי נגזר מפיתוחים ראשונים שנעשו במימונו", הוסיף.
"הבעיה המרכזית היא חוסר הוודאות בפיתוח לטווח ארוך. כשאתה נכנס למערכת פיתוח מוצרים ואתה יודע מה העלויות, אתה רוצה לדעת גם מהם מקורות ההכנסה. כיום ארה"ב אטרקטיווית כמו ישראל בעלות מהנדסים, ושם לא חייבים לשלם תמלוגים ויש יותר חופש במכירת קו מוצרים", אמר מורגנשטרן.
המשבר הכלכלי העולמי נותן אותותיו גם בהרהורי מנהלי הכספים על היקף התמיכה של המדינה בימי שפע מול ימי מצוקת אשראי. "נכון שיש בעיה תקציבית, אבל השאלה איך מטפלים בה", אמר עופר שיינברג, סמנכ"ל כספים של קרן הון סיכון קונקורד, המשקיעה בחברות סטארט-אפ. לדבריו, בשנים של פריחה, כשהון זר נכנס לישראל בשפע, ייתכן שיש מקום לצמצום תמיכה ממשלתית. "מצד שני, ב-2008, כשהייצור מתייקר, משבר הדולר פוגע ברווחיות והשווקים הפיננסים מתערערים, אולי המדינה צריכה לתמוך יותר", אומר שיינברג.
"בנוסף, נדרשת רוויזיה בתפישת המדען. במקום לומר 'נחתוך רוחבית את התקציב שנחתך'. צריך להפריד בטיפול בין חברות גדולות, קטנות ובינוניות. מודלים מראים שדולר שמושקע בחברת סטארט-אפ מניב תשואה הרבה יותר גבוהה מאשר השקעה ב-ECI", מסביר שיינברג. "לחברות בינוניות שמוכרות ב-100 מיליון דולר אין משאבים פיננסים כמו לגדולות, וצריך לחשוב איך פותרים את הבעיה שלהן במצב הנוכחי.
התשובה של החברות הגדולות היא שהן אכן יכולות להוציא מו"פ לחו"ל, אבל אז המדען יצטרך להסביר מדוע כל זליגת הידע לחברות הזנק מתבצעת בחו"ל ולא בישראל, ואיך זה גורם להיי-טק הישראלי כולו להידלדל.
"ל-ECI יש מרכזי פיתוח בישראל, בארה"ב, בהודו ובסין", אומר ציון. "לפני 4-5 שנים, כל הפיתוח היה בישראל. יצאנו לחו"ל כי מצאנו שם מבנה כדאי של יכולת פיתוח מול עלויות. חשוב לציין שעם הזמן התפתחו תוכניות סיוע מאוד אטרקטיוויות במדינות המפותחות (OECD). זה נותן להן העברת ידע שזולג לתעשייה באותה מדינה ומפתח בה חברות סטארט-אפ, במקום שהידע יפתח חברות בישראל. הזרעים מונבטים במקומות אחרים, במקום בישראל", מוסיף ציון.
פריפריה ושובר שוויון
בחברות ההיי-טק חוששים ש"צביעת" כספי מו"פ להשקעות בפריפריה תוביל לכך שהכספים לא ינוצלו שם, אולם ייגרעו מתקציבי ההיי-טק במרכז. "הסטת תקציבים תגרום לפגיעה גדולה יותר במרכז", אומר ציון. "ההיי-טק מרוכז במרכז. ההחלטות של חברות לסגור פעילות ולהעביר לפריפריה לא יכולה להתבצע מהיום למחר. היא תלויה גם בזמינות עובדים. צביעת תקציבי מו"פ בלי לראות שישנם גופים שיכולים לגייס שם עובדים ולפתוח מרכזי מו"פ, יכולה להסתיים בכלום", הוא מסביר.
שיינברג: "כולם מסכימים שצריכים לפתור את בעית הפריפריה, אבל אני יודע שחברות שלנו לא מצליחות לגייס שם עובדים והן עוברות למרכז, כי כאן יש מבחר גדול יותר של עובדים. זו שאלת הביצה והתרנגולת. לחברות גדולות יש יותר אפשרויות להקים מרכז מו"פ בפריפריה יחסית לחברות הקטנות, אולם אין להן די תמריצים. הורדת שיעור התמלוגים לא מספיקה. זה לא שובר שוויון. שובר שוויון זה מה שמציעים לחברות קטנות - 90% החזר תמלוגים, במקום 100%", אומר שיינברג.
לדברי ציון, המדען הראשי צריך להגדיר לעצמו מחדש את תחומי פעילותו. "אי אפשר לקפוץ על כל הדברים, לרבות בעיות חברתיות. מדען ראשי צריך להתעסק בפיתוח תשתית לחיזוק הכלכלה. לגבי היתר, ישנם גופים אחרים שיכולים להיות האבא שלהם", הוא אומר.
"ישראל ממוקמת במקום 42 בעולם בהשקעות זרות לפי הבנק העולמי, כאשר הפוטנציאל שלה הוא מקום 26", אומרת נגה קינן, יו"ר פורום CFO. "משמעות הפער היא שעידוד השקעות הון ועידוד מו"פ מנוהלים לא נכון על ידי הממשלה. ישנן מדינות שהמצב אצלן הפוך", הוסיפה.
המדען הראשי, ד"ר אלי אופר, מסר בתגובה כי חברות ההיי-טק צודקות בחלק מטענותיהן, וכי הוא סבור שיש להגדיל את תקציבו במיליארד שקל לפחות. לדבריו, הוא בעד עידוד הפריפריה, אולם לא על חשבון ההיי-טק במרכז המדינה: "ההחלטה להוריד את תקרת התמלוגים מ-50% ל-40% מהפרויקט היא תקלה. כל הפטנט שכאילו יקצצו במרכז וישקיעו יותר בפריפריה, זה הזוי".
אופר הוסיף, כי ECI דווקא נחשבת לשיאנית מענקי מדען ראשי, כך שבמבחן המציאות היא לא אמורה להתלונן. "עם זאת, אני מסכים שצריך להגדיל תקציבים ולשפר תנאים. המאבק היותר גורלי אינו בין המרכז לפריפריה, אלא בין ישראל לעולם", הוסיף.
כבר לא הילד המועדף
מאת אורה קורן
10.10.2008 / 10:09