שני בניינים איקוניים בניו יורק נמכרו באחרונה לקרנות שמקורן במדינות ערביות: בניין ג'נרל מוטורס נמכר לקרן מדובאי ב-2.8 מיליארד דולר ו-75% מהזכויות במגדל קרייזלר נמכרו לקרן אבו דאבי תמורת סכום מוערך של 800 מיליון דולר.
מלבד נדל"ן, מתעניינות קרנות ההשקעה הריבוניות גם בבנקים שנקלעו לקשיים בזה אחר זה בעקבות משבר האשראי הגדול. חברת ההשקעות של סין השקיעה במורגן סטנלי 9.9 מיליארד דולר, וחברת ההשקעות של סינגפור השקיעה 9.75 מיליארד דולר ב-UBS. רשות ההשקעות של אבו דאבי הזרימה הון של 7.5 מיליארד דולר לסיטיגרופ. כמו כן, היא רכשה את קבוצת הכדורגל האנגלית מנצ'סטר סיטי.
קצרה היריעה מלתאר את כל ההשקעות של קרנות אלו, אבל מכולן עולה תמונה ברורה: הקרנות הריבוניות נהפכו לשחקניות משמעותיות בשווקים.
קרן השקעה ריבונית היא גוף השקעות שמקימה מדינה כדי לנהל את רזרבות המט"ח שלה. הקרנות הראשונות הוקמו כבר בשנות ה-50, והשקיעו בעיקר באפיקים סולידיים כמו אג"ח של מדינות מערביות גדולות ואג"ח קונצרניות. בשנים האחרונות נהפכו הקרנות ליותר אגרסיוויות ותחרותיות, עד שנעשו לשחקניות חזקות בשווקים הפיננסיים והנדל"ניים. תשומת לב רבה מושכות גם קרנות ההשקעה, שמקורן במדינות הנפט של המפרץ הפרסי.
"כיום פועלות כ-40 קרנות כאלה בעולם, ואפשר לחלק אותן לשתי קבוצות עיקריות - כאלה שמקורן במדינות הנפט והגז כמו הקרנות הערביות, הנורווגית והרוסית; וכאלה שמקורן במדינות עם יצוא נרחב כמו סין, קוריאה וסינגפור", מסביר עו"ד ירון גרופמן, שותף במשרד גרופמן, רחימי ושות'.
"לכל קרן יש מטרה אשר לשמה היא הוקמה", אומר גרופמן. "בנורווגיה, לדוגמה, יש נטייה להסתכל על הטווח הרחוק. תוחלת החיים במדינה עולה, גיל הפנסיה יורד, מספר הילדים למשפחה יורד - וכל אלה גורמים לגירעונות פנסיוניים. ממשלת נורווגיה החליטה להשתמש ברזרבות הכסף שלה כדי ליצור קרן שתוכל לשם את כספי הפנסיה העתידיים. לכן, זו קרן מאוד סולידית, שמחפשת תשואות בטוחות לטווח הארוך".
כל מדינה עם תפישת העולם שלה. ממשלת רוסיה החליטה על הקמה של שתי קרנות שונות: הגדולה, בהיקף של כ-125 מיליארד דולר, היא קרן סולידית, שאמורה לדאוג למקורות הכנסה אם ייגמרו המשאבים הטבעיים כמו הנפט והגז; והשנייה, בהיקף של 65 מיליארד דולר, מיועדת להשקעות מסוכנות, נושאות תשואה גבוהה יותר.
מתוך עשרות הקרנות הפעילות כיום, הקרנות הערביות מושכות את תשומת הלב הרבה ביותר. היקפי הנכסים הגדולים שהן מנהלות, הנכסים המפורסמים שהן קונות ויותר מכל הלאום - גורמים להן לבלוט מעל השאר. קרנות אלה מעוניינות בעסקות גדולות בלבד. "את הקרנות לא מעניינת עסקה בסכום הנמוך מ-200 מיליון יורו", אומר יורם בלומנטל, סמנכ"ל חברת יועצי הנדל"ן העסקי, אינטר ישראל, נציגתה של קושמן אנד וייקפילד העולמית.
"הקרנות הערביות, שמקור כספן בהכנסות מיצוא נפט, יושבות על הר של כסף והן מחפשות השקעה בבניינים איקוניים או באייקונים פיננסיים כמו הסיטי בנק, גם אם מדובר בתשואות נמוכות", אומר בלומנטל. "ברגע שעלות הכסף שלהן אפסית, אז גם תשואה של אחוז אחד משאירה מרווח חיובי. התשואות שבהן נכנסות הקרנות האלה להשקעה נמוכות מאוד, ונעות בין 2.5% ל-4%".
אחד החששות מפני קרנות השקעה ריבוניות נובע מכך שהן מנוהלות על ידי מדינות. להבדיל מחברות ציבוריות, שמנוהלות על ידי הנהלות מתחלפות, יש להן דירקטוריונים והן נתונות לפיקוח של רשויות רגולטוריות - הקרנות הריבוניות אינן מחויבות לתת דין וחשבון לאף אחד, להוציא את המדינה שמכוחה הן פועלות.
הקרנות הערביות מעוררות פחדים גדולים עוד יותר. מלכתחילה הן בחזקת חשודות, שחובה עליהן להוכיח כי אין להן כוונה לצבור הון פוליטי באמצעות רכישת נדל"ן ובנקים. "יש פחד גדול מהן, בגלל שמדובר במשטרים טוטליטריים ולא בדמוקרטיות. אי אפשר לצפות את הצעד הבא שלהן, ותמיד קיים החשש שהן ישתמשו בכוח שלהן כדי להשפיע על הפוליטיקה", אומר גרופמן.
אם בכל מדינה אחרת הקרנות מנהלות כספים ציבוריים, הנסיכויות הערביות נשלטות על ידי משפחת מלוכה ולמעשה כספי המדינה וכספי המשפחה חד הם.
"לפני שנתיים רכשה חברת ההשקעות של אבו דאבי חברה בריטית שמנהלת נמלי ים, ובין היתר היה לה חוזה לניהול של שישה נמלים בארצות הברית", הוא מספר. "קמה צעקה בארה"ב בטענה שחברה מאבו דאבי לא יכולה להיות רשאית לנהל נמלים אמריקאים בגלל ההשלכות של זה על ביטחון הפנים. בסופו של דבר בוצעה העסקה, אך התנגדות הקונגרס האמריקאי גרמה לכך שחוזי הניהול של הנמלים האמריקאים נמכרו לחברה האמריקאית".
רכישת נדל"ן היא הדרך הטובה ביותר להמחיש את הפחד מפני כיבוש ערבי של מנהטן או לונדון. השתלטות על נכסים סמליים כמו בנייני קרייזלר וג'נרל מוטורס מעוררת חששות כבדים בקרב אלו שגדלו על ברכי החלום האמריקאי.
פחד שווא?
אחת התזות שעדיין לא הוכחו במציאות היא שהקרנות האלה ישתמשו בכוחן על מנת למוטט חברות וכלכלות, או לכל הפחות כדי להשפיע על הפוליטיקה הפנימית של המדינה שבה הן רוכשות נכסים. לדוגמה, אם תהיה מתיחות בין סין לארצות הברית, יכולה חברת ההשקעות של סין לאיים בפירוק של מורגן סטנלי שבבעלותה, כדי להפעיל לחצים על ארצות הברית.
"אין היום שום אינדיקציה לפחד מהקרנות הללו. להפך, בכל ההיסטוריה שלהן לא נרשם מקרה אחד שבו הן השתמשו בכוחן הכלכלי כדי להשיג מטרות פוליטיות", פוסק גרופמן.
הפחדים של היום דומים לפחדים שתקפו את האמריקאים בשנות ה-80, אלא שאז פחדה אמריקה מפני הפלישה היפאנית. "ההשתלטות של היפאנים על נכסי המקרקעין החשובים בארצות הברית, ובהם מרכז רוקפלר, כונתה 'פרל הארבור השנייה': אמריקה מכרה את נפשה לצהובים'", מתאר גרופמן. "בסופו של דבר הסתיימה הפלישה בעת שהמחירים עלו והיפאנים מכרו את נכסיהם ביוקר. אני מעריך שגם הקרנות הערביות יעשו אותו הדבר. בסך הכל הן מחפשות הזדמנויות השקעה, ואין להן כוונות פוליטיות".
בשעה שרגולציה בינלאומית קשה מאוד ליישום, אימצו חלק מהקרנות הריבוניות מגבלות וולונטריות וקוד אתי שהופכים אותן למשקיעות רצויות יותר.
דיווח וולונטרי לגבי השקעות הוא רק אחד מהאמצעים בהן נוקטות הקרנות כדי להפחית את ההתנגדויות אליהן. הקרן הנורווגית אימצה קוד אתי לגבי החברות שבהן לא תשקיע, כגון חברות מזהמות וכאלה שמעסיקות ילדים בתנאי ניצול.
אחת הקרנות הסיניות הגדילה לעשות, וגזרה על עצמה מגבלה של אחזקה מקסימלית בשיעור של 9.9% בכל השקעה שלה. בנוסף לכך הצהירה הקרן הסינית שבכל השקעותיה היא תפעל כשותף שקט, וויתרה על זכות ההצבעה וההשפעה של על החברה הנרכשת.
אם בניכר פוחדים מפני הקרנות הריבוניות ובפרט מפני הקרנות הערביות, אפשר להניח שבישראל תהיה היסטריה מוחלטת אם יתברר שאחת הקרנות הערביות מתכוונת לקנות כאן נכסים. ניתן לצפות שהציבור הישראלי ופוליטיקאים מרוב גווני הקשת הפוליטית יתנגדו נחרצות למכירה של קניון עזריאלי לקרן ההשקעות של אבו דאבי, למשל.
"כדי לפוצץ את מגדלי עזריאלי צריך להיות טרוריסט, ולא הבעלים של הבניין", טוען גרופמן. "צריך להשתחרר מהסמלים ולהבין שלא יקרה כלום. מה תעשה קרן כזו? תקנה את המגדלים ואחר כך תפעל כדי למחוק את ההשקעה שלה? להפך, הם רק ינסו לשפר ולהשביח את הנכסים שלהם".
לכל הדואגים, נראה שקרנות ערביות לא ירכשו נכסים ישראלים בקרוב. "לצערי, גם אם נתחנן שקרנות הערביות יקנו את עזריאלי, הן לא יעשו את זה מסיבות פוליטיות פנימיות שלהן".
"לכסף אין צבע ואין לו ריח. אם הכסף לגיטימי ומנוהל בצורה רצינית, אין סיבה למנוע ממנו להיכנס למדינה", מוסיף בלומנטל. "אני לא מקבל את הטענה שבאמצעות רכישת נכסים אפשר להשפיע על המדינה. כשקרן זרה רוכשת נכסים, היא מכניסה הון למדינה וזה דבר חיובי. אני לא רואה איך הון כזה יכול לגרום נזק. אם ההון הופך להיות עוין, אפשר להלאים את הנכסים, כמו שעשו בעבר עם חשבונות החמאס".
בלומנטל לא רק שאינו מתנגד לכניסה של הון ערבי למדינת ישראל, הוא אף תומך נלהב באפשרות הזו: "כסף זר שמושקע בישראל מעיד על יציבות של המדינה ואמון בה. אם זה היה קורה, זה היה איתות לכך שהתגברנו על שלב הגבולות בין המדינות. לא מדובר במדינות כמו איראן, ואם גורם כלכלי ממדינות ערב שאינה עוינות ירצה להשקיע בישראל זה יהיה מבורך, אבל לצערי אני לא חושב שזה יקרה".
"מדינה שיש לה אינטרסים חזקים במדינה אחרת, נהפכת להיות שותפה להצלחה של אותה מדינה והיא רוצה לראות אותה מצליחה כדי לשפר את ההשקעות שלה בה", מסכם גרופמן.
כבשו את מנהטן
רז סמולסקי
10.10.2008 / 14:57