קראתי בעיתון שלמשבר אין קשר לבנקאות הישראלית, מכיוון שהבנקים בישראל חזקים ויציבים והם לא השתוללו כמו עמיתיהם האמריקאים והאירופאים. זה נכון?
לצערנו, זה רחוק מלהיות נכון. על אף שהבנקים הישראלים לא חשופים ישירות בהיקפים משמעותיים לנכסים "רעילים" כמו עמיתיהם בעולם, הם חשופים מאוד למערכת הפיננסית הבינלאומית. חלק גדול מהפקדונות במערכת הבנקאות הישראלית הם של תושבים זרים, יהודים ברובם. מדובר בסכום של יותר מ-40 מיליארד דולר. את רוב הכסף הזה, הבנקים הישראלים מפקידים בבנקים זרים ובניירות ערך זרים בארה"ב, באירופה ובשאר חלקי הגלובוס.
אז מדוע מרגיעים אותנו שאין סכנה לבנקים הישראליים?
הבנקאים והרשויות חייבים להרגיע את הציבור. כל התבטאות שאינה הרגעה מוחלטת יכולה לגרום בהלה. הסכנה הגדולה ביותר היא פאניקה שתביא ל-Bank Run - ריצה של מפקידים למשוך את הכסף. הבנקים בישראל יכולים להתמודד עם הרבה סיכונים, אבל אף בנק לא יכול להתמודד עם ריצה של מפקידים שרוצים את הכסף.
אז נשקפת סכנה לכסף שלי שבבנק?
הניסיון של החודשים האחרונים לימד אותנו שאסור להתבטא בפסקנות בשום נושא פיננסי. אבל מעבר להסתייגות זו, צריך להגיד בצורה ברורה וחדה: בכל מקרה בו בנק בישראל ייקלע למשבר נזילות או לכל משבר אחד כתוצאה מזעזוע בינלאומי, מנפילה של לווים בישראל או מריצה של מפקידים - הממשלה, באמצעות בנק ישראל, תודיע בתוך דקות שהיא ערבה בצורה מלאה לכל כספי המפקידים. זאת, משום שקריסת בנק בישראל תביא לתוהו ובוהו כלכלי.
אם אנחנו המפקידים יכולים לישון בשקט, בגלל ערבות ממשלתית סמויה, אז גם הבנקאים יכולים לישון בשקט?
לא, הבנקאים הישראלים צריכים לישון מעט מאוד בימים אלה. מעולם לא היתה מערכת הבנקאות בישראל במצב יותר רגיש ופגיע מאשר השבוע. רוב צד ההשקעות במאזני הבנקים היום מאוים באופן חסר תקדים:
האיום הראשון הוא הפקדונות של בנקים ישראלים בבנקים זרים. כל תפיסת הסיכון בעולם הבנקאות השתנתה באופן דרמטי בשבועיים האחרונים. בנקים ומוסדות פיננסיים שנחשבו הבטוחים ביותר בעולם הפכו בן-לילה מסוכנים. לבנקים הישראליים יש עשרות מיליארדי דולרים מופקדים בבנקים זרים - ישירות, או בניירות ערך שלהם. הביטוי הראשון לכך הוא ההפסדים של הבנקים הישראלים מניירות ערך של הבנקים וושינגטון מיוצ'ואל וליהמן ברדרס, שקרסו.
האיום השני הוא ניירות ערך של חברות ושל מוסדות פיננסים. בעקבות הפאניקה הגלובלית, ניירות ערך שנחשבו בטוחים עד לפני כמה שבועות, ירדו בשיעורים חדים בשל חשש מפשיטות רגל במידה שהפאניקה הגלובלית תימשך.
האיום השלישי הוא תיק האשראי שהעניקו הבנקים לחברות ישראליות. הטייקונים הישראלים שמתראיינים בימים האחרונים בעיתונים מסבירים שמצבם מצוין - אבל הבנקאים שלהם יודעים היטב שמצבם הידרדר דרמטית בחודש האחרון, ולו בגלל שרוב החלקים של שוקי ההון והכספים נחסמו לחלוטין בימים האחרונים.
האשראי לטייקונים הגדולים גדול יותר מההון העצמי הכולל של מערכת הבנקאות, אבל הם לא החלק היחיד המאוים בתיקי האשראי. חלק שיותר מאוים הוא דווקא הנתח של חברות בינוניות וקטנות, שהיו במצב גרוע כבר לפני כמה חודשים - ועכשיו שווי הבטחונות שהן העמידו לבנקים צנח, והאטה במשק עלולה להכות בעסקיהם.
אז יהיה מיתון? משהו נוסח השפל הגדול של שנות ה-30?
לא, ההשוואות לשפל הגדול הן לא רציניות. אחרי כל המשבר הגדול, האבטלה בארה"ב טיפסה מרמה של 4% ל-6% - ובשנה הבאה היא תגיע, במקרה הקיצוני ביותר, ל-8% או ל-10%. בשפל הגדול בארה"ב שיעור האבטלה הגיע ל-30%. המשק האמריקאי והמשק העולמי הרבה יותר חזקים היום מאשר היו אז.
חזקים? אז למה כל העיתונים משדרים כאן היסטריה?
כי המשבר הפיננסי של השבועות האחרונים הוא חסר תקדים, והמאמצים האדירים של הממשלות החזקות ביותר בעולם לבלום אותו נכשל עד כה.
לא ענית על השאלה. יהיה מיתון?
אין ספק ש-2009 תהיה הרבה יותר גרועה מ-2008 ושונה לחלוטין משנות הצמיחה המהירה בארץ ובעולם ב-2007-2005. אבל האמת היא שבנקודת הזמן הנוכחית, השאלות לגבי עומק ההאטה או המיתון שיתרגשו עלינו פחות חשובות. השאלות החשובות כעת הן כיצד מחזירים את החמצן לשוקי הכספים הבינלאומיים.
לא מחלה אמריקאית
ומה הממשלה שלנו עושה בעניין?
הממשלה שלנו לא עושה הרבה בשלב זה, והיא גם נכשלה עד כה בניהול התקשורת באופן ברור וחד מול הציבור באמצעות העיתונות הכלכלית. כרגע זה גם לא חשוב במיוחד. מדובר במשבר גלובלי, והשאלה הגדולה היא מה עושות הממשלות של ארה"ב, של גוש היורו ושל בריטניה.
ומה הממשלות עושות?
הן שופכות לתוך המערכות הפיננסיות סכומי כסף אגדיים, שמעולם לא נראו במערכת הפיסקלית והמוניטרית הבינלאומית, בכל דרך אפשרית. הכל בניסיון להחיות את המערכת הפיננסית, ולפתוח את הצינורות שלה, שברובם נסתמו באורח חסר תקדים בימים האחרונים.
איך הן עושות זאת?
בכל בוקר הן מגיעות עם פתרון אחר. בהתחלה, הן הלוו סכומי עתק לבנקים. אחר כך, הן הודיעו על רכישות של נכסים "רעילים" - נכסים מסוכנים מהבנקים. בשבוע שעבר, הן התחילו לשפוך מים ממסוקים על השווקים: הודיעו על רכישות או על הלאמות של בנקים, על מתן ערבויות להתחייבויות של בנקים - והשיא האמריקאי החדש במעורבות ממשלתית בכלכלה: החלטה של שר האוצר ונגיד הבנק הפדרלי להעמיד הלוואות ישירות לקונצרנים גדולים, דרך שוק ניירות הערך המסחריים.
ההתערבות הממשלתית הזאת היא טובה?
לא, היא גרועה, היא תגרום בהמשך נזקים אדירים לכלכלה, גירעונות תקציביים אדירים, אפליה בין סוגי משקיעים ומוסדות - ובקצרה, דייסה נוראה שכל המשקים ייאלצו לעכל אותה עוד תקופה ארוכה מאוד.
אז למה הממשלות עושות את זה?
כי אין להן ברירה. אם הממשלות של המעצמות הכלכליות לא יצליחו להחזיר את זרימת האוויר למערכות הפיננסיות הבינלאומיות, עשוי להיווצר כדור שלג שאיש לא יודע אם ניתן יהיה לעצור אותו.
מדוע לא לתת לכוחות השוק לנקות את המערכת. למה לא להניח לבנקים ולמוסדות הפיננסיים הגרועים לקרוס - ולתת לחזקים, לאיכותיים, למוכשרים, אלה שלא לקחו חלק בחינגת ההימורים, למלא את מקומם?
זאת שאלה מצוינת שתחזור כל הזמן בחודשים הקרובים. תיאורטית, היה עדיף לתת לכוחות השוק לנקות אותו מהשחקנים הגרועים, מהחובות הרעים ומכל הזבל הרעיל שנערם כאן במשך 5 או 7 שנות חגיגת האשראי. אבל הבעיה היא שבנקודת זמן זאת, איש אינו יכול לסמוך על כך שהשוק יצליח לעשות זאת לבדו מבלי לגרום נזקים כבדים עוד יותר. זוהי הסיבה לכך שהממשלות והבנקים הזרים שינו בחודש האחרון את המדיניות, את האסטרטגיה ואת הטקטיקה של ניהול המשבר 3 או 4 פעמים. הם פשוט בלחץ אדיר ולא מוכנים לקחת סיכונים מיותרים.
תגיד, כל העסק המטורף הזה התחיל רק מהלוואות משכנתא גרועות שנתנו מוסדות פיננסיים אמריקאיים ללווים לא איכותיים?
זה אולי היה הטריגר, זה אולי הסוג המפוקפק ביותר של הלוואות שניתנו בשנים האחרונות - אבל רק חלק קטן מהסיפור. חינגת המינוף הגיעה כמעט לכל חלק משוקי ההון הבינלאומיים.
הבינלאומיים? חשבנו שזה הכל מחלה אמריקאית.
אמריקה היא הכלכלה הגדולה בעולם והמקור של חלק גדול מהנכסים הרעילים שהתפשטו בכל רחבי הגלובוס - אבל הבנקאים באנגליה ובאירופה לקחו אף הם חלק מרכזי בהילולת המינופים.
אבל קראתי בעיתון ששר האוצר הגרמני אמר שהאירועים האחרונים מוכיחים שהמדיניות הכלכלית האמריקאית פשטה את הרגל.
זה היה לפני שהוא נאלץ להלאים את בנק היפו ריל אסטייט בהזרמה של כ-70 מיליארד דולר, ולפני שהחלו המניות של הבנקים הגרמנים הגדולים ביותר לקרוס, בעקבות שמועות על הפסדי עתק.
גם ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, כיוון את האש כלפי ארה"ב ואף הוסיף שחגיגת המשכורות והבונוסים של הבנקאים המושחתים נגמרה.
כן, יש פולטיקאים שעבורם המשבר הזה הוא הזדמנות גדולה. למשל בראון - הוא, המפלגה שלו והממשלה שלו היו עד לפני חודש בנקודת השפל הגרועה ביותר שלהם אי פעם - אבל הצליחו להפוך את המשבר ואת תוכנית ההצלה שלהם למהלך יחצ"ני ענק ששיפר דרמטית, נכון לימים אלה, את תדמיתו של בראון. הפעולה האגרסיווית של הלאמה חלקית של הבנקים הבריטים נתפסת ברגע זה כהרבה יותר מוצלחת, נועזת ואפקטיווית מזאת של הנרי פולסון, שר האוצר האמריקאי, שהמהלך הגדול הראשון שלו היה חבילת סיוע של 700 מיליארד דולר לרכישת נכסים "רעילים" מהבנקים. בראון, אגב, היה שר האוצר של בריטניה בתקופה בה המשכורות והבונוסים של הבנקאים בסיטי הלונדוני הגיעו לרמות חזירות קפיטליסטית חסרת תקדים.
רגע, מדוע בכלל היה צורך להלאים חלקית את הבנקים הבריטים?
הבנקים הבריטים טרם הולאמו. כרגע יש התחייבות של הממשלה הבריטית להזרים להם הון בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים, כדי לחזק את המבנה הפיננסי שלהם.
מדוע? גם בגלל הסאבפריים האמריקאי?
לא. ההשקעות של בנקים בריטים באיגרות חוב מגובות במשכנתאות סאבפריים אמריקאיות מהוות רק חלק קטן מתיק ההשקעות שלהם. הבעיה של הבנקים הבריטים נובעת משילוב קטלני של הקיפאון בשוק הכספים הבין-בנקאי העולמי, יחד עם פאניקה בקרב חלק מהמפקידים שלהם.
אבל למה בבריטניה? הרי ארה"ב היא המקום בו הצרכנים והבנקאים השתגעו עם מנופי אשראי.
לא, בבריטניה חגיגת האשראי היתה גדולה לא פחות בשנים האחרונות ויש מגזרים בהם היא אף היתה יותר גדולה. היחס בין האשראי הצרכני לבין התוצר בבריטניה הוא גרוע יותר מבארה"ב.
אבל הבנקים הבריטים היו הרבה יותר אחראים מהאמריקאים.
לא בדיוק. הם לא לקחו חלק בטירוף המכשירים הנגזרים כמו עמיתיהם בעולם החדש, אבל בשנים האחרונות הם עברו לממן חלק גדול והולך מהאשראי שהעמידו בהלוואות קצרות באג"ח בשוקי הכספים.
מה זה אומר?
זה אומר שחלק מהבנקים הבריטים והאירופאים תלויים יותר בשוק הכספים הבינלאומי כדי לממן את פעילותם. זאת, בניגוד למשל לבנקים ישראלים, שהיקף הפיקדונות שלהם גדול יותר מהיקף האשראי.
אני מתנצל מראש על השאלה הבאה, אבל היא מתבקשת. מדוע לא קראנו בעיתונים בשנים האחרונות על כל הנושאים הפיננסיים האלה, על הסיכונים במערכות הבנקאיות. מה קרה שפתאום כולם התעוררו?
בחלק מהעיתונים דווקא נכתב הרבה על המינוף המטורף של הכלכלות בארה"ב ובאנגליה ועל הסיכונים שלוקחים הבנקאים. אבל נכון הוא שאיש לא האמין, לא צפה ולא ראה קריסה מערכתית של שוקי הכספים הבינלאומיים כפי שאנחנו רואים עכשיו. רוב השחקנים בשווקים הניחו שהבנקים המרכזיים והמפקחים עושים את עבודתם נאמנה והמוסדות הפיננסים יכולים לעמוד בזעזועים.
אז מה קרה?
יש לזה היום אלף תשובות ואלף גישות. בחודשים ובשנים הקרובות יחפשו את האשמים בכל מקום. חלק יגלגלו את האשם לבנקים המרכזיים, חלק לממשלות, חלק לבנקאים, חלק לחברות הדירוג, חלק לכל השיטה - וחלק לצרכנים וללווים הפרטיים שהתפתו לקחת הלוואות גדולות לרכישת נדל"ן ולצריכה שוטפת.
ומי באמת אשם?
כולם. מי יותר ומי פחות. ההיסטוריה של השנים האחרונות תיכתב מחדש בחודשים הקרובים. אנשים שנחשבו גאונים פיננסים יהפכו פתאום לרשעים או למטומטמים.
למשל?
למשל, אלן גרינספן, נגיד הבנק המרכזי - שהוחזק על ידי רוב השחקנים בשווקים הפיננסים כאישיות הכלכלית החשובה והמוכשרת ביותר בעולם.
ועכשיו?
עכשיו יש כאלה שמשוכנעים שהריבית הנמוכה שהוא שמר ברוב תקופת כהונתו היתה היסוד עליו נבנתה כל המערכת הממונפת הזאת. הצורך של כל השחקנים במערכת לחפש תשואות ורווחים בעולם של ריביות אפסיות, הוליד את כל קדחת המינוף ואת היצירתיות הפיננסיות ההרסנית הזאת.
אז מי ישלם את המחיר?
זה תלוי מאוד איך המשבר יתפתח. חלק מהמחיר שילמו וישלמו הבנקאים, שהבנקים שלהם יקרסו, יולאמו, ימוזגו והם יאבדו את מקום עבודתם. חלק מהמחיר ישלמו המשקיעים בניירות הערך של הבנקים ושל החברות שיקרסו - וחלק גדול ישלמו משלמי המסים, שיממנו את תוכניות ההצלה האדירות של הממשלות ושל הבנקים המרכזיים.
כיצד באמת מתכוון הממשל האמריקאי לממן את מאות מיליארדי הדולרים שהוא מתכוון לשפוך על מערכת הבנקאות ועל שוקי הכספים האמריקאים?
שאלה מצוינת. הוא עומד להגדיל מאוד את החובות שלו - לגייס לפחות טריליון דולר נוספים בשוקי איגרות החוב הבינלאומיים, בהנפקה של אג"ח של ממשלת ארה"ב.
רגע, יש בכלל ביקוש לאג"ח של ממשלת ארה"ב אחרי כל הפיאסקו האמריקאי הזה שמטיל ספק בכל המדיניות הכלכלית האמריקאית? יש ביקוש לאג"ח צמודות לדולר האמריקאי שמנפיק הממשל חסר האחריות האמריקאי?
התשובה חיובית. ולא רק שיש ביקוש, אלא שבחודשים האחרונים יש ביקוש חסר תקדים לאג"ח אמריקאיות, בגלל שמשקיעים רבים בורחים ממניות, מאיגרות חוב ומפיקדונות של בנקים בכל רחבי כדור הארץ. גם הדולר, שלכאורה היה צריך לקרוס בעקבות ההזרמות האדירות של הממשל האמריקאי, דווקא התחזק בשבועות האחרונים.
אז לא הבנתי כלום כנראה. איך יש ביקוש לאג"חים אמריקאים ולנכסים דולריים אחרי כל האירועים האחרונים? בכל מקום כתוב שהשיטה האמריקאית פשטה את הרגל.
ארה"ב היא עדיין הכלכלה החזקה ביותר בעולם. איגרות החוב שלה הן עדיין הנכס המבוקש ביותר בשווקים הפיננסים הבינלאומיים, גם בתקופות של משבר פיננסי חמור כמו זה. אחד התסריטים האפשריים הוא שבעקבות העלויות האדירות של תוכניות ההצלה הבלתי נגמרות של הממשל האמריקאי, יגיע הרגע בו המשקיעים ידרשו ריביות הרבה יותר גבוהות מהממשל האמריקאי כדי להמשיך לממן אותו - אבל כרגע זה עוד לא קרה.
אז מה התחזית להבוקר? אנחנו בסוף המשבר? הגענו לתחתית?
צריך להיות טיפש גמור כדי לעסוק בימים אלה בתחזיות, לאחר שהתחזיות של רוב האנשים שנחשבו החכמים או המיודעים ביותר בעולם התפוצצו להם בפרצוף. אני מוכן להסתכן רק בתחזית אחת: המשבר לא הגיע לסופו, הוא יימשך עוד זמן רב. המעורבות הממשלתית המסיווית וההכרחית בשווקים תעצור בסופו של דבר את כדור השלג, אבל תיצור שורה ארוכה של עיוותים ושל מחלות חדשות.
אבל וורן באפט אומר שכדאי להשקיע כאשר הדם זורם ברחובות. הוא עצמו חזר להשקיע ורכש מניות בגולדמן סאקס ובג'נרל אלקטריק. והוא הרי היחיד שעד כה לא נראה כמו טמבל גמור בהשוואה לשאר השחקנים בשוק הציבורי והפרטי.
וורן באפט רכש בחלק קטן מאוד מהתיק הענק שלו מניות בשתי החברות הללו. הוא קיבל תנאים מעולים שאף משקיע לא מקבל. באפט עצמו אמר שאם התוכנית של הממשל האמריקאי תיכשל - גם ההשקעות החדשות שלו ייכשלו.