שחקן גלובלי או פיננסייר?

כיום הפיתוי אפילו גדול מבעבר. לאחר שמכר לפני שבועות ספורים את שארית אחזקותיו בקרדי סוויס, חזר דנקנר לרכוש את מניות הבנק השווייצי, ובתוך יום וחצי רשם רווח מדהים על הנייר של 350 מיליון דולר. איש לא "יאשים" את דנקנר אם יבחר לממש רווח כה גדול, במיוחד בתקופה שבה הדו"חות הכספיים של כור אינם צפויים להביא בשורה חיובית. מימוש יכול להפוך את השורה התחתונה להרבה יותר נעימה.



ואולם מול שורת הרווח ניצבים על כף המאזניים הצורך של אי.די.בי והציפייה של השוק ליציאת הקבוצה להשקעה אסטרטגית בחו"ל; השקעה שתאזן את הסיכון של תאגיד ענק, שרוב עסקיו מבוססים על השוק הישראלי הקטן. זו היתה אחת המטרות העיקריות של דנקנר בשנים האחרונות (שעדיין לא הניבה תוצאות משמעותיות), בבחינת רגל אחת של השקעות בישראל ושנייה בשוק העולמי.



כשאי.די.בי לא זיהתה הזדמנויות השקעה בחו"ל ונימקה זאת במחירים גבוהים מדי, היא בחרה לרכוש את מכתשים אגן, חברה שעיקר פעילותה בחו"ל. היא נכנסה גם לפעילות נדל"ן בהודו ולרכישות אחרות בחו"ל, במטרה להקים פעילות פיננסית באמצעות קבוצת כלל. אלה נועדו להחליף את האי יכולת של דנקנר לרכוש בנק גדול בישראל, בעיקר כתוצאה מהתנגדות רגולטורית.



ההשקעה האסטרטגית הגדולה ביותר שלו בחו"ל מתבצעת יחד עם יצחק תשובה וממוקדת בהקמת קומפלקס של מלון יוקרתי, מגורים, קזינו ומסחר בהשקעה של כ-7 מיליארד דולר בלאס וגאס.



ואולם השקעה זו לפי שעה גורמת בעיקר כאב ראש, לאחר שהתברר כי רכישת הקרקע התבצעה בשיא בועת הנדל"ן האמריקאית ולפני ירידת ערך ההשקעות בלאס וגאס.



דנקנר הבהיר בשנה האחרונה למקורביו כי כדי לבצע רכישה אסטרטגית הוא ממתין להזדמנות המושלמת של ירידות שווי נכסים בשיא המשבר.



מי שישב על הגדר וסימן מטרות יודע שעכשיו היא שעת המבחן שלו להשקעה בפועל. כך עשו וורן באפט, מיצובישי, בנק אוף אמריקה ואחרים, כשהשקיעו כל אחד מיליארדי דולרים ברכישת מוסדות פיננסיים. האם דנקנר יצטרף הפעם לרשימת המשקיעים האסטרטגיים, או ששוב לא יעמוד בפיתוי ויוכיח שהוא בוחר להיות פיננסייר מוצלח?