ועידה בצל מאמץ נואש להציל את העולם מקריסה פיננסית

משבר עולמי קרן המטבע

1. "30 שנה אני במקצוע ואף פעם לא ראיתי דבר כזה. אני אוכל לספר לנכדים שלי יום אחד שהייתי כאן, בוואשינגטון, בעיצומם של הימים הכי גורליים למערכת הפיננסית העולמית" - כך סיכם בנקאי ישראלי בכיר את שלושת ימי ועידת קרן המטבע העולמית, שננעלה ביום שני בוואשינגטון.



הוועידה עצמה היא לא העניין - במקרה לגמרי היא התקיימה במקביל למאמץ עולמי כמעט נואש להציל את העולם מחורבן פיננסי. זוהי לא הפרזה. בנקאים שכבר ראו הכל, טעמו הצלחות ונחלו הפסדים, חשו בארבעת השבועות האחרונים את טעמה של העמידה על סף תהום. תחושה שנגרמה כתוצאה מאובדן אמון טוטאלי של לקוחות בבנקים שלהם, של בנקים זה בזה, ושל מוסדות פיננסיים בממשלות.



ועידת קרן המטבע היא אירוע שנתי שאליו באים נגידי בנקים מרכזיים, שרי אוצר ובנקאים מיותר מ-130 מדינות. אנשי האוצר והנגידים באים כדי לדבר על מדיניות כלכלית וקשרים בין מדינות, ואילו הבנקאים באים לפתח קשרים עסקיים. הבנקים המסחריים הישראליים אמנם מחוברים לכל הבנקים בעולם, אבל אין להם הרבה הזדמנויות לפגוש פנים אל פנים את המנהלים הבכירים ביותר של המוסדות הפיננסיים שעמם הם עובדים.







לוועידה מגיעים הבנקאים הכי בכירים מהבנקים האירופיים והאמריקאיים. בדרך כלל הבנקאים הישראלים מכינים מצגות של הבנקים שלהם, ומספרים לעמיתיהם מהבנקים הזרים כמה שהבנקים שלנו נפלאים וחזקים, וכמה כדאי לעבוד אתם. הפעם קרה דבר הפוך: הבנקאים הישראלים השתאו לגלות שבנקים בינלאומיים מכובדים (אם אפשר להגיד כזה דבר על בנקים שהולאמו או נזקקו להזרמות של בנקים מרכזיים) מהשורה הראשונה, מתאמצים להסביר כמה שהם חזקים, איתנים ושכדאי לעשות אתם עסקים.



ביום שני בבוקר, בנקאי ישראלי שקבע מראש להיפגש באותה שעה עם בכיר ברויאל בנק אוף סקוטלנד, גילה שעתיים לפני הפגישה כי הבנק הענק הזה הולאם במה שמוגדר כהלאמה הגדולה בהיסטוריה של בריטניה - והמנכ"ל שלו פוטר. למשקיע האגדי ג'ורג' סורוס היתה אבחנה חדה לגבי המשבר הזה: "זה המשבר החמור בחיי. לא ראיתי כזה, ולא אראה עוד כזה".



2. הבנקאים הרבים ומשתתפי הוועידה חזרו שוב ושוב על האירוע המכונן ביצירת משבר האמון, שגרם להסלמה במשבר הפיננסי במהלך ספטמבר. עד ספטמבר היה ברור שיש משבר - אבל הוא נראה נשלט, והמערכות בשוקי האשראי והכספים פעלו; אבל ההחלטה של האמריקאים לתת לליהמן ברדרס ליפול - לאחר שהצילו דווקא את בנק ההשקעות הקטן יותר, בר סטרנס - זרעה בלבול ופאניקה בקרב הבנקים בעולם. לפתע לא היה ברור מהם החוקים, על מי מגינים ועל מי לא; על מי מגינים מעט ועל מי מגינים הרבה.



מוחמד אל עריאן, מנכ"ל משותף בחברת ההשקעות פימקו, הגדיר זאת כך: "הבעיה היא לא זה שליהמן ברדרס נפל, אלא הדרך שבה הוא נפל". שר האוצר האמריקאי הנרי פולסון נתן לליהמן ברדרס ליפול, לאחר שהגיע למסקנה שנפילתו לא תגרום לאפקט דומינו שיביא לנפילות נוספות. אבל המהלך הזה בילבל את המשקיעים ואת הבנקים, ויצר בעיית אמון חריפה שהחמירה את המשבר והביאה להסתבכות של מוסדות פיננסיים נוספים.



פתאום שום דבר לא נראה בטוח. פשיטת הרגל של ליהמן גרמה לנזקים למאות מוסדות פיננסיים ברחבי הגלובוס, לרבות בנק הפועלים, שהיה חשוף לליהמן ב-109 מיליון דולר ומחק על פי הערכות חלק גדול מהם; ובנק לאומי, שחשוף לליהמן בכ-188 מיליון דולר וניסה להיפטר מ-100 מיליון דולר ברגע האחרון, אך לא הצליח משום שליהמן קרס.



3. הנפילה של ליהמן סיפקה תרומה דרמטית ליצירת משבר האמון בין הבנקים בעולם, מה שמכונה אינטרבנק. מאז הקריסה של ליהמן, בנקים אירופיים ואמריקאיים הפסיקו להפקיד כספים זה אצל זה. פתאום, מה שנחשב להשקעה הכי בטוחה, נהפך להשקעה מסוכנת, כי איש לא ידע לצפות מהו הבנק הבא שיקרוס.



משבר האמון שיתק את מערכת הבנקאות העולמית וגרר אותה למשבר נזילות חמור. בנקים פועלים כמו לקוחות של בנקים - הם בעצמם מפקידים כספים על בסיס שוטף בבנקים אחרים. יש להם תיק השקעות של הבנק (נוסטרו) ויש להם יתרות שלא מנוצלות למתן אשראי, שאותן הם מפקידים בבנקים אחרים או קונים איגרות חוב של בנקים אחרים. בשבועות האחרונים השוק הזה היה משותק, וכל הבנקים המסחריים העדיפו להפקיד כספים בבנקים מרכזיים או באיגרות חוב ממשלתיות. יעקב פרנקל, סגן יו"ר AIG ולשעבר נגיד בנק ישראל, תיאר את משבר האמון כך: בנקים לא מפקידים זה אצל זה, ולא לווים זה מזה; הם אומרים, "זה לא שאני לא מאמין לך שתחזיר לי את הכסף, אני פשוט לא יודע מהי החשיפה שלך למשבר ומה יקרה לך מחר".



4. בבנקים הישראליים, ובמיוחד בבנק לאומי ובבנק הפועלים, יש פעילות גדולה מאוד בדולרים, משום שיהודים רבים ברחבי העולם מפקידים בהם כספים. פעם קראו להם "פת"חניקים" - ראשי תיבות של פיקדונות תושבי חוץ. במשך שנים הפיקדונות האלה משמשים את הבנקים הישראליים כמקור למתן אשראי בדולרים, אבל לא כל הכסף ניתן לאשראי, וחלקו נשאר נזיל.



מה עושה בנק שיש לו כסף נזיל? מפקיד אותו בבנק אחר ומקבל עליו ריבית. מדובר בפיזור של מיליארדי דולרים בין עשרות ומאות מוסדות פיננסיים ברחבי העולם. בדרך כלל, מי שמטפל בניהול יתרות הנזילות של הבנקים הישראליים הוא מנהל בדרגה של מנהל מחלקה. המנכ"לים משתתפים בדיונים האלה אחת לכמה חודשים, ואחת לשנה בבנקים הגדולים.



מאז קריסת ליהמן, וגם קצת לפני כן, הדיונים בשאלה היכן מפקידים את הנזילות הדולרית נהפכו לדיון יומיומי בבנקים הישראליים, בהשתתפות פעילה של המנכ"לים. אפילו מוואשינגטון המשיכו הדיונים האלה, ומנהלי הבנקים - איתן רף וגליה מאור מלאומי, צבי זיו מהפועלים וסמדר ברבר צדיק מהבינלאומי - המשיכו לתת הנחיות מארה"ב.



בחודש האחרון, ואת זה מעט מאוד יודעים, היתה דרמה גדולה במערכת הבנקאות הישראלית. אמנם שיננו לנו כל הזמן שהכל בסדר, אבל הבנקים היו עסוקים במירוץ מטורף לצמצום החשיפות שלהם מול בנקים מועדים לפורענות באירופה ובארה"ב. הם עשו זאת גם במחיר של מכירת איגרות חוב של בנקים בהפסד של 50%. כך עשה למשל בנק הפועלים עם אג"ח של בנק וואשינגטון מיוצ'ואל שקרס. הפועלים סגר בימים שלפני קריסת ליהמן ברדרס חשיפות לבנק בהיקף של כ-300 מיליון דולר - הן מהשקעות ישירות שביצע בו, והן בפעולות שבהן שימש ליהמן כסולק לעסקות עם בנקים אחרים.



המנוסה המבוהלת של הבנקים הישראליים מהשקעות בפיקדונות ומוצרי חוב של בנקים בינלאומיים צימצמה בחודשים האחרונים את כמות המוסדות שבהם הם משקיעים ב-50%. זה נעשה במחיר של אובדן תשואה, הפסדים במקרים מסוימים וערעור הביטחון. "כל כך הרבה דברים שחשבתי שלא יקרו, קרו בחודש הזה", אמר בנקאי ישראלי בכיר. "כל תרחישי הלחץ והסיכון שחשבנו שאין סיכוי שיקרו - קרו".



הנקודה המרגיעה, שעשתה כאן לבנקאים הישראלים שירות טוב, היא היחס הנמוך יחסית בין אשראי לפיקדונות בישראל, העומד על כ-90%. "זה מה שמעניין היום את האנשים בעולם הבנקאי - האם יש יש לך יותר פקדונות מהלוואות. אם כן, מצבך טוב", אמר אחד הבנקאים.



5. מהר מאוד הבינו הבנקאים הישראלים שהמנוסה הזו פותרת להם בעיה אחת, אבל יוצרת להם בעיה אחרת: מה לעשות עם הכסף? מה לעשות עם מיליארדי הדולרים שנמשכו? בנקים, שלא כמו לקוחות פרטייים שמורגלים לכך שכספים שלהם מופקדים בחשבון עובר ושב ולא מקבלים על זה ריבית, לא חיים עם הסידור הזה בשלום. הם חייבים להשיג ריבית על ההפקדות שלהם, כדי לשמור על רווחיות.



חלק מהכספים הועברו לבנקים מסחריים גדולים וחזקים שלא נשקפה סכנה לאיתנותם, כמו וולס פארגו ובנק אוף אמריקה, ואפילו לשני בנקי ההשקעות שנותרו - גולדמן סאקס ומורגן סטנלי. אבל עדיין נותר החשש להשאיר את כל המיליארדים שם. לכן העדיפו הבנקים להחזיר חלק מהדולרים הביתה, ולהפקיד אותם בבנק ישראל.



הנגיד סטנלי פישר לא אהב את הרעיון. מה אני אעשה עם כל המיליארדים האלה? הוא אמר להם. אבל הבנקים העלו טענה נגדית, והבהירו לו שבכך שהם שומרים על רמת נזילות גבוהה, הם עושים מעשה מאוד אחראי לטובת היציבות של מערכת הבנקאות הישראלית - ולכן הוא צריך לקבל מהם את הכסף. הבנק המרכזי שוכנע לעשות זאת, ואפילו שילם לבנקים ריבית של 2% על הפיקדונות.



בשבוע שעבר, כשמשבר האינטרבנק הגיע לשיאו, החליט בנק ישראל לא לשלם לבנקים ריבית על הפיקדונות הדולריים. "גם הפדרל ריזרב לא משלם לי, אז למה שאשלם לכם?", אמרו אנשי הבנק המרכזי לבנקים המסחריים. כך מצאו עצמם הבנקאים הישראלים במצב לא מוכר: הם מקבלים מלקוחות כסף לפיקדונות, משלמים להם ריבית - ומפקידים בעצמם כסף בבנק המרכזי מבלי שיקבלו על כך ריבית.



"במקום לעודד אותנו להוציא כמה שיותר כסף מחו"ל ולהעביר אותו לישראל, להגן עלינו ולתת לנו ריבית על הכסף, בנק ישראל מנסה לשלוח אותנו חזרה לחו"ל", טוענים הבנקאים הישראלים. כעת, הם מקווים, בעקבות פעולות ההצלה של הבנקים האירופיים ואימוץ הרעיונות של הבריטים גם בארה"ב - להזרים הון לבנקים במקום לקנות מהם נכסים רעילים - שוק האינטרבנק ייפתח שוב. בינתיים, מרבית ההפקדות בין בנקים הן באוברנייט; כלומר, הפקדות ליום אחד, ולא לחודשים כפי שהיה קודם לכן. בעיתוי הזה, יממה אחת היא הטווח הארוך ביותר שבנקים מוכנים להיפרד מכספם.



6. חידוש הפעילות הצפוי בין הבנקים מרגיע חזית אחת, אבל לא גרם להתפוגגות החששות בקרב המשקיעים והבנקאים שהשתתפו בוועידת קרן המטבע. יש עוד מספיק גורמים מעוררי חשש, ואיש לא מוכן לציין את סיום המשבר. "מאז שראיתי מה קרה למנכ"ל בר סטרנס, שאמר יום לפני הקריסה של הבנק שלו שהוא לא יקרוס, אני לא מוכן לתת תחזית לכלום, וגם לא להתבטא בפומבי. מאיפה אני יודע מה יקרה מחר?", אמר בנקאי בכיר שהשתתף בוועידה.



לפני תחילת הוועידה, התחושות היו שהאמריקאים נמצאים במצב טוב בגלל תוכנית החילוץ, ואילו האירופאים נמצאים במצב פחות טוב - משום שכל מדינה באיחוד האירופי פועלת בנפרד, והאיחוד לא הציג תוכנית מגובשת. בסוף הוועידה הדברים התהפכו. הבריטים הובילו פתרון שנראה אפקטיווי יותר - הזרמת הון לבנקים כנגד קבלת מניות במוסדות הפיננסיים האלה (מותר לקרוא לזה הלאמה) - ואילו האמריקאים זיגזגו בין תוכניות שונות והגבירו את הפאניקה.



בסופו של דבר, פולסון אימץ חלק מהפתרון הבריטי, ויצא עם תוכנית מפורטת לתמיכה במוסדות הפיננסיים. זה הרגיע את השוק והביא לעליות חדות של 11% בוול סטריט ביום שני.



אבל הדאגה עדיין נמשכת. גם משום שלא יודעים לקבוע בוודאות שהתוכניות הללו יבוצעו היטב, וגם ברור שפתאום יכולות לצוץ בעיות לא צפויות. הגלישה למיתון עולמי נראית ודאית למדי, ובארה"ב מבינים שאחרי טיפול החירום בוול סטריט יש צורך לטפל גם בבעיות בתחום המשכנתאות. באזורים רבים בארה"ב, 25% מהלוואות המשכנתא הן בסכומים גבוהים מערכו של הנכס שנרכש. המצב הזה לא יכול להימשך, ואם תהיה ירידת מחירים נוספת בשוק הדיור, נראה עוד בנקים שמסתבכים ונאלצים להיסגר.



המועמדים לנשיאות בארה"ב, ג'ון מקיין וברק אובמה, פירסמו כחלק מקמפיין הבחירות שלהם תוכניות כלכליות להתמודדות עם משבר המשכנתאות, שנהפך לנושא מרכזי בבחירות. ואולם יחלוף זמן ניכר עד שהנשיא החדש ייכנס לתפקידו, ואין לדעת באיזה עומק יהיה אז המשבר - ואיזה נזק ייגרם עד אז.



7. ומה אצלנו? הבנקאים הישראלים חלוקים בשאלה איזו שנה תהיה גרועה יותר - 2008 או 2009. בנק הפועלים כבר דיווח בסוף השבוע שעבר כי יציג ב-2008 תשואה אפסית בעקבות ההפסדים שנגרמו לו במשבר וכבר נרשמו בדו"חות של המחצית הראשונה של השנה - אבל גם בגלל נזקים שקרו אחר כך (ליהמן ברדרס וסגירת חשיפות אחרות במחירי הפסד).



הפקדת הנזילות בבנק ישראל בריבית אפסית או זעומה בחודש האחרון תכרסם אף היא ברווח של כולם, וגם ירידת ערך של השקעות אחרות תפגע בכולם. השאלה לגבי 2009 היא עוצמת המיתון. כבר עכשיו יש נפגעים בקרב הלווים הגדולים, וחלקם קיבלו מהבנקים הישראליים מה שנקרא "מרג'ין קול" - כלומר, טלפון מהבנק שאומר להם שהם צריכים להביא כסף מהבית, כדי שלבנק יהיו מספיק ערבויות להמשיך ולממן אותם.



מצבם של חלק מהלווים, בעיקר בתחום הנדל"ן, עלול להחמיר ב-2009. חלק מהם התממנו בשנים האחרונות באיגרות חוב שהונפקו לציבור. האיגרות הללו מגיעות לפדיון, וקשה לראות איך הם מצליחים למחזר אותן בשוק ההון. הפדיונות בשנה הבאה יהיו כפולים מאלה של השנה. אם ב-2008 הפדיונות היו כ-6 מיליארד שקל, ב-2009 הם יגיעו ל-12 מיליארד שקל; ואם שוק ההון יהיה מיובש, לאן הם ילכו? לבנקים.



אבל הבנקים לא בהכרח יהיו שם בשבילם, הן בגלל מגבלות רגולטוריות - שני הבנקים הגדולים הגיעו קרוב למגבלת המימון המותרת בענף הנדל"ן - והן משום שמדובר בפרויקטים מסוכנים מדי. מי ישלם את המחיר? החוסכים בקופות גמל וביטוח חיים שמימנו את ההנפקות הללו, אבל גם הבנקים - שייאלצו להתמודד עם קריסת חברות שלא יצליחו למצוא מקורות מימון. "בכל מקרה זה יגיע גם אלינו", אמר בנקאי ישראלי בכיר.



8. המשבר הכלכלי העולמי יילמד עוד זמן מה, ובשנים הקרובות נראה הרבה מאוד דו"חות, החלטות, חוקים חדשים ורגולציה חדשה - בגלל המשבר או בזכותו. אי אפשר לקבוע זאת בוודאות, ומדע התחזיות נהפך למסוכן כמו השקעה באיגרת חוב של ליהמן ברדרס - אבל אפשר שארבעת הימים שבין יום שישי האחרון והשחור בוול סטריט לבין יום שני העליז יסמונו כתקופה שבה המערכת הפיננסית העולמית ניצלה, והמיתון הכלכלי העולמי החל.



לפרנקל, אשף החידודים והבדיחות, היתה אמירה שהשכיבה את קהל מאזיניו על הרצפה, הנוגעת למצב הנכסים וההתחייבויות במאזנים ומבוססת על כך שהנכסים מופיעים בצד ימין, וההתחייבויות בצד שמאל.



הבדיחה הזו עובדת רק באנגלית, ולכן ניתן אותה בשפת המקור: "In the left side nothing is right, in the right side nothing is left". כל שומעיו געו מצחוק, למרות שהבדיחה הזו נכונה במיוחד לגבי אחת מכוכבות המשבר, AIG - החברה שבה מועסק פרנקל. הבדיחה היא עליה.