השחקנים בוול סטריט ובכל שאר השווקים הפיננסיים בעולם ייאלצו בקרוב להתחיל להוסיף עוד אימרות לרפרטואר המפואר שלהם בקשר לחזירים. אבל הפעם לא לחזירים שלעיל, אלא לאלה הידועים בכינוי החזירים הקפיטליסטים: המנהלים והיזמים שניצלו את כלכלת השוק כדי להתעשר על חשבונם של אחרים, ללא גבול וללא שובע.
נתחיל עם החדשות הרעות: מי שמצפה ומקווה שהחזירים הקפיטליסטים שניהלו את החגיגה בשווקים הפיננסיים בשנים האחרונות הם שיישחטו עכשיו כאשר המערכת הפיננסית קרסה - יתבדה.
נכון, חלקם, אלה שבשלב מסוים תאוות הבצע העבירה אותם על דעתם והם החלו להאמין בזבל שהם מכרו לאחרים, יפסידו חלק ניכר מהונם. המנכ"לים של בר סטרנס וליהמן בראדרס, שהיו כמעט מיליארדרים, נהפכו השנה למולטי-מיליונרים מהשורה.
אבל רובם המכריע של הבנקאים ושאר החוגגים בתעשייה הפיננסית ששיווקו לציבור וגם אחד לשני זבל באריזה מהודרת - לא יחזירו אף פעם את הבונוסים הגדולים שלקחו במזומן או באופציות שהם כבר מימשו למזומן, ליאכטות או לבתים בריביירה הצרפתית.
מי שכן יישחט, או לפחות ייפגע, יהיו בעיקר המשקיעים בשוקי ההון ומשלמי המסים שבכספם יממנו עכשיו הממשלות את ההצלה של המערכת הפיננסית.
המערכת הפיננסית והבנקאית בכלל וול סטריט בפרט הם הסמל של הקפיטליזם והכלכלה החופשית. אבל זה רק הסמל, ולא חזות הכל.
המערכת הפיננסית כשלה ולכישלון הזה הרבה סיבות והרבה אבות - אבל בסופו של דבר זה מתנקז רק לדבר אחד: תאוות הבצע, החמדנות. הם רצו יותר ויותר ויותר.
בנקאי בכיר אמר לי השבוע: "החמדנות הרגה את המערכת. הם ירדו מהפסים", אבל אחרי כמה שניות הוא נזכר בבונוסים שהוא משך בעשור האחרון, ומיד הוסיף: "החמדנות של כולנו. חלקנו במעטפות קטנות וחלקנו בגדולות".
הכישלון שחזינו בו השנה ואנחנו צפויים לחיות אותו עוד זמן רב לא היה בכל חלקי הקפיטליזם. הכישלון העיקרי הוא במערכת הפיננסית.
המערכת הפיננסית היא חלק חשוב מאוד של המערכת הכלכלית: היא הצנרת של הכלכלה, ואם היא סתומה, מושחתת או דפוקה - היא פוגעת בכל הכלכלה ולא רק בעצמה.
אם היא תקועה לחלוטין, כפי שקרה בשבועיים האחרונים, היא יכולה לגרום לנזקים אדירים לכל הגוף הכלכלי.
מערכות פיננסיות, בניגוד לשאר המערכות, מועדות למשברים. הן תנודתיות ומסוכנות הרבה יותר משאר חלקי הכלכלה.
זאת הסיבה לכך שמערכת פיננסית - בניגוד לרוב חלקי המשק - חייבת לעמוד תמיד תחת פיקוח הדוק ורגולציה חודרנית. אין בה שום דבר שהוא באמת פרטי, כי כאשר מגיע המשבר - הכל נהפך לציבורי, הכל מגולגל למשלמי המסים.
אבל קפיטליזם הוא לא מניות, איגרות חוב ובנקאים הגוזרים קופונים: קפיטליזם הוא אמונה שהדרך הטובה ביותר לקדם את רווחתם של מדינות ואנשים היא באמצעות עידוד תחרות, יצירתיות ומצוינות.
עידוד של כל אלה יצר את השגשוג וההתפתחות חסרת התקדים בכלכלה, במדע, ברפואה - וכמעט בכל תחומי חיינו במאה האחרונה.
הרוב המכריע של הציבור מאמין בסופו של דבר בכלכלה חופשית ובשוק חופשי: מאמינים בתחרות, מאמינים ביזמות, מאמינים שצריך לעודד מצוינות. החזירויות הדוקרות את העין הן אלה שגורמות לעוינות הגוברת כלפי כלכלת השוק החופשי.
המאמינים בשוק החופשי לא חושבים שאין מקום לממשלה. הכלכלן הראשון והמוכר ביותר שגיבש את התיאוריות על השוק החופשי, אדם סמית', קבע שהמעורבות הממשלתית בכלכלה הכרחית: שבלעדיה לא יכולה להיות תחרות אמיתית ורווחה חברתית.
לממשלה יש תפקיד חשוב בכלכלה: באספקת השירותים החשובים ביותר ובדאגה לחלשים. אבל רק לממשלות שמאמינות בשוק החופשי יהיו מקורות לדאוג לחלשים.
גם לאחר הקריסה של המערכת הפיננסית שלה, ארה"ב - אחת המדינות התחרותיות ביותר בעולם - היא עדיין המדינה עם רמת החיים הגבוהה ביותר בעולם. ארה"ב היא המדינה שצריכה להפעיל חוקי הגירה מהנוקשים ביותר בעולם - כי מיליונים של תושבי הגלובוס מבקשים להגר אליה.
הכישלון של המערכת הפיננסית הוא כשל שוק חמור של השוק החופשי. כל כלכלן יודע שהשוק החופשי נוטה לצאת לעתים קרובות משיווי משקל, לפתח בועות ענק ולהיכשל.
ההיסטוריה רצופה בבועות ובכשלים - והבועה האחרונה היא הגדולה מכולן.
אבל כדאי לדעת שהכישלון הפיננסי לא ייחודי רק לארה"ב: האמריקאים מנסים עכשיו ללמוד מהלקחים של המדינה המערבית הראשונה שנקלעה למשבר בנקאי דומה לפני כ-20 שנה - שוודיה. כן, המדינה שנחשבת, בטעות, על ידי רבים שאינם בקיאים בחומר, לאנטי-קפיטליסטית. לאמיתו של דבר שוודיה היא מדינה שמעודדת תחרותיות ומאמינה בשוק החופשי. המערכת הפיננסית שלה כשלה לא בגלל שהיא קפטיליסטית או אנטי-קפיטליסטית, אלא מפני שמערכות פיננסיות כושלות לפעמים - וכשזה קורה זה כואב, גדול ובולט למרחקים.
שר האוצר וראשי הממשלות של רבות מהמעצמות הכלכליות הבולטות בעולם מיהרו לפני שבועיים, שלושה וארבעה לתקוף את כלכלת השוק האמריקאית. אבל לא חלפו ימים רבים והתברר שהמערכות הפיננסיות בביתם שלהם לקו במחלות דומות.
סמלית במיוחד היא המתקפה של ולדימיר פוטין, ראש ממשלת רוסיה, על "השיטה האמריקאית". כל הבום הכלכלי של רוסיה בשנים האחרונות נשען על כסף זר, רובו אמריקאי, שקונה את הנפט שלה ואת המניות שלה.
הקפיטליזם האמריקאי לוקה בכך שהוא משאיר הרבה אנשים מאחור. לעומת זאת, השיטה של פוטין הרבה יותר פשוטה: מחצית מהעושר של המדינה חולק בעשור האחרון ל-100 או 200 אוליגרכים שזכאים לשמור על עושרם במידה שהם מקפידים לשתף פעולה עם פוטין.
השוק החופשי הוא לא וול סטריט: השוק החופשי הוא התעשייה, ההיי-טק, השירותים, הבנייה - ועוד עשרות ענפים ששיגשגו ופרחו ב-50 השנה האחרונות כמו שלא שיגשגו מעולם.
השוק החופשי, הקפיטליזם, הוא גם חזירי ומכוער. התפקיד של הממשלות, של הרגולטורים ושל התקשורת הוא להיאבק בחזירות, באלימות ובנחישות. הקפיטליסטים החזיריים והמסוכנים ביותר הם אלה שמסבירים לנו השכם וערב שהם עושים הכל "למען הציבור". הם "מייצרים" מקומות עבודה, הם "תורמים לקהילה" - אבל במקביל הם נלחמים באלימות נגד כל רגולציה ופיקוח ממשלתי או ציבורי. אסור לשכוח שהאויבים הגדולים ביותר של הקפיטליזם הם קפיטליסטים.
הממשלות והרגולטורים נכשלו נחרצות בפיקוח על המערכות הפיננסיות. למעורבות הנרחבת של הממשל האמריקאי בשוק - באמצעות קביעת ריבית נמוכה ועידוד שוק המשכנתאות - ולהסתפקות שלו ברגולציה רופסת היה משקל חשוב בניפוח הבועה.
יש לקוות שעקב האירועים האחרונים הציבור יאלץ אותם לתקן את דרכיהם. אבל הפתרונות הם כלל לא פשוטים וחלקם יביאו לעתים גם תוצאות הפוכות. נחזה בהרבה ניסיונות, טעויות וכישלונות. שום רגולציה לא תיצור מערכת מושלמת. תמיד יהיה מקום לחזירים ולחזירויות.
אבל כדאי לזכור את ההישגים העצומים של השוק החופשי, שעדיין לא נמצאה לו חלופה טובה יותר, ושכל המדינות שנטשו את השיטות האחרות הגדילו את התוצר והרווחה של אזרחיהן.
השוק החופשי והקפיטליזם החזירי
גיא רולניק
15.10.2008 / 9:04