על טיסות לילה ומחירי מציאה

1. את ההשקעה במטוס הוא החזיר



בתחילת 2008 רכשה אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר מטוס מנהלים ב-26 מיליון דולר בעבור טיסות של מנהליה הבכירים. הרכישה נתפשה כקניית צעצוע שמתאים לגינונים של מיליארדרים. אם ליצחק תשובה, לב לבייב, מוטי זיסר ואיתן ורטהיימר יש, אז לא לדנקנר?



אפשר לקנא בדנקנר, אבל אי אפשר להתכחש ליתרונות שיש למטוס פרטי למי שמבצע עסקים בעולם. אולי משום כך טרחו באי.די.בי לספק תיאור כיצד ביצע דנקנר את השקעת הבזק של 1.2 מיליארד פרנק שווייצי ברכישת מניות קרדי סוויס.



דנקנר החליט לבצע את העסקה ביום ראשון, כשהבורסות באירופה סגורות. הוא עלה על הטיסה בשעת לילה מאוחרת, נחת בציריך באישון לילה, נפגש עם מנכ"ל הבנק בשעות הבוקר המוקדמות, והספיק לחתום על העסקה דקות לפני פתיחת המסחר בשווייץ. 36 שעות לאחר חתימת העסקה, תפח שווי ההשקעה בבנק בכ-430 מיליון דולר - פי 16 מעלות רכישת המטוס.



אם ההשקעה תתברר בעתיד כמוצלחת, לדנקנר זו תהיה הוכחה שההשקעה במטוס היתה כדאית. אחרי הכל, אילו חיכה לטיסות הבוקר של אל על (או של ישראייר שבשליטתו) הרווח היה עלול להתכווץ בשיעור ניכר.



2. למה לקנות בבורסה?



דנקנר השיג לבעלי מניות כור עסקה בתנאים מצוינים. בניגוד למשקיעים מהשורה שצריכים לקנות את המניות דרך הבורסה, דנקנר קנה 3% מהמניות מהמלאי של קרדי סוויס. המחזור היומי הממוצע בקרדי סוויס בציריך בחודשים האחרונים היה כ-13 מיליון מניות. איסוף של 34 מיליון מניות בשוק היה עלול לקחת כמה ימים ולייקר משמעותית את העסקה. רכישת חבילת המניות במכה אחת ובמחיר שפל היסטורי היא פריווילגיה שאינה שמורה למשקיע מהשורה.



מבחינת דנקנר מדובר בתנאים מצוינים. השאלה היא מדוע הסכימו מנהלי הבנק לעסקה הזו. אם אכן מדובר בבנק שמצליח לצלוח את המשבר הפיננסי בלי זעזועים חמורים והפסדים גדולים, מדוע הסכימו למחיר שמשקף פאניקת מכירות ולדלל בכך את שאר בעלי המניות? האם מצב קרדי סוויס פחות טוב מכפי שנראה מבחוץ, או שמא יש בעסקה יותר ממה שהעין הציבורית רואה?