עסקה שאי אפשר לסרב לה: כך נכפתה ההלאמה על הבנקים הגדולים בארה"ב

משבר עולמי בנקים



>> המנכ"לים של תשעת הבנקים הגדולים בארה"ב התכנסו בחדר ישיבות מעוטר בזהב בבניין של משרד האוצר האמריקאי בוואשינגטון ביום שני ב-15:00 אחר הצהריים. למרבה תדהמתם, הועבר לכל אחד מהם מסמך בן עמוד אחד שבו נכתב כי הם מסכימים למכור נתח ממניותיהם לממשלה. ואז אמר להם שר האוצר האמריקאי, הנרי פולסון: אתם חייבים לחתום על המסמך לפני שתצאו.



יו"ר ומנכ"ל ג'יי.פי מורגן צ'ייס, ג'יימי דימון, נטה לקבל את ההצעה לאחר שאמר כי העסקה נראית טובה למדי כשהריץ את המספרים בראשו. לדברי נוכחים בפגישה, יו"ר ולס פארגו, ריצ'רד קוואסוויץ', מחה מפני שבניגוד למתחריו מוול סטריט, הבנק שבראשותו לא נכנס לצרות בשל השקעות במשכנתאות אקזוטיות ולכן אינו נזקק לחילוץ.



עד 18:30 חתמו כל התשעה על המסמך. בכך הם העניקו את אישורם להתערבות הממשלתית הגדולה ביותר במערכת הבנקאות האמריקאית מאז השפל הגדול, באמצעות תוכנית חירום שונה לחלוטין מזו שפולסון נלחם כדי לאשרה בקונגרס שבועיים בלבד קודם לכן.



מה שקרה באותן שלוש שעות וחצי הוא סיפור של דרמה ומחאה קצרה. הבנקאים העניקו את אישורם לאחר שהרגישו כי אין להם ברירה אלא להסכים לתוכניתו של משרד האוצר להזרים 250 מיליארד דולר לאלפי בנקים, ולהם תחילה.



פולסון הכריז על התוכנית ביום שלישי, כשאמר: "אנו מצטערים על כך שאנו נאלצים לנקוט צעדים כאלה". הוא לא הכחיש כי הזרמת מיליארדים מכספם של משלמי המסים לבנקים הוא מהלך שנוי במחלוקת, אך טען כי הצעד חיוני לחידוש האמון בשווקים וכדי לשכנע את הבנקים לחדש את פעילות ההלוואות.



בנוסף להזרמת ההון, שתתבצע השבוע, הממשל הודיע כי הוא יערוב באופן זמני לאג"ח ולהלוואות חדשות בסך 1.5 טריליון דולר שינפיקו הבנקים, ויבטח פיקדונות בסך 500 מיליארד דולר בחשבונות שאינם נושאי ריבית - המאפיינים בעיקר בתי עסק.



2.25 טריליון דולר



העלות הפוטנציאלית של חבילת החירום היא כ-2.25 טריליון דולר - פי שלושה מהחבילה המקורית של 700 מיליארד דולר, שהתמקדה ברכישת ניירות ערך בעייתיים מהבנקים. בניגוד לבריטניה, פולסון הציג את תוכניתו כהצעה שהבנקים לא יכולים לסרב לה. "זו היתה הצעה של לקחת או לקחת", אמר אחד המקורות. "כולם ידעו שיש רק תשובה אחת".



בדרך להסכמה עברו פולסון והמשתתפים חילופי דברים קשים. פולסון, לשעבר מנכ"ל גולדמן סאקס, עמיתיו ומתחריו לשעבר ישבו סביב שולחן עץ כהה, לגמו קפה וקוקה קולה. נוסח הדברים בפגישה מבוסס על ראיונות עם פקידי ממשל ובכירי בנקים שנכחו בפגישה או תודרכו לגבי תוכנה.



פולסון החל להתקשר לבנקאים בעצמו ביום ראשון אחר הצהריים. כמה מהם כבר היו בוואשינגטון לרגל כנס קרן המטבע הבינלאומית, ולא היה להם מושג לגבי תוכניותיו של פולסון.



פולסון הודה שהציג את התוכנית במלים בוטות. הבנקים הגדולים בארה"ב צריכים להתחיל להלוות כסף אלה לאלה לטובת המערכת הפיננסית - סיפר בראיון. לשם כך, הם צריכים לקבל הון נוסף. "אני לא חושב שיש איזה בנקאי בחדר ההוא שהיה יכול להסתכל לי בעיניים ולומר שיש לו יותר מדי הון", אמר פולסון. "תוך זמן ממש קצר, כולם הצטרפו".



תנאי ההשקעה של הממשלה, אומרים אנליסטים, היו אטרקטיוויים לבנקים, ובוודאי בהשוואה לתנאים שסחט וורן באפט מגולדמן סאקס בתמורה להשקעה של 5 מיליארד דולר. משרד האוצר יקבל מניות בכורה שמשלמות דיווידנד של 5% בשנה, שיעלה ל-9% לאחר חמש שנים. בנוסף, הוא יקבל כתבי אופציות לרכישה של מניות רגילות, השקולות ל-15% מהשקעתו המקורית. ואולם האוצר אמר כי לא יממש את זכות ההצבעה של מניות אלה.



לדברי פקידים במשרד האוצר, התנאים נוסחו כך שלא יענישו את הבנקים. הדיווידנד הגדל וכתבי האופציות נועדו לתת לבנקים תמריץ לגייס הון באופן פרטי ולקנות בחזרה את מניותיהם מהממשלה בתוך כמה שנים. ובכל זאת, נדרש שכנוע.



קוואסוויץ' מוולס פארגו התנגד משום שהבנק שלו חמק מפגיעות משבר המשכנתאות. הוא אמר כי ההשקעה תפגע בבעלי המניות של הבנק, וחשש גם מההגבלות על שכר הבכירים. אם קוואסוויץ' יפרוש לאחר השלמת רכישתו המתוכננת של ואקוביה, הוא יהיה זכאי להטבות פרישה בסך 43 מיליון דולר בנוסף ל-140 מיליון דולר במניות ואופציות. מומחי שכר אומרים כי המגבלות שמטיל האוצר על השכר לא ייכנסו לתוקף לפני עזיבתו, ככל הנראה. קוואסוויץ' סירב להתראיין.



יצאנו מדעתנו



יו"ר בנק אוף אמריקה, קנת לואיס, התנגד גם הוא, מפני שהבנק שלו כבר גייס 10 מיליארד דולר בכוחות עצמו. עם זאת, הוא קרא לעמיתיו לא להתמקח על הגבלות השכר. ההגבלות כוללות איסור על מצנחי זהב, החזרת בונוסים שניתנו כנגד רווחים שהתגלו כשגויים ואיסור על ניכוי הוצאות שכר של יותר מ-500 אלף דולר בשנה. לפי מקור שתודרך לגבי פרטי הפגישה, לואיס אמר כי אם שכר המנהלים הוא מה שיכשיל את התוכנית, "זה אומר שיצאנו מדעתנו".



בראיון ביום שני, לפני הפגישה, אמר מנכ"ל מורגן סטנלי, ג'ון מאק, כי הבנק אינו זקוק להון ממשרד האוצר, לאחר שחתם על עסקה של 9 מיליארד דולר עם בנק יפאני גדול. בפגישה עצמה לא אמר מאק הרבה, לפי מקורות.



פולסון ספג שאלות רבות לגבי תנאי ההשקעה מצד מנכ"לים עם ניסיון רב בעסקות: לויד בלנקפיין מגולדמן סאקס, ויקראם פנדיט מסיטי, ג'ון תיין ממריל לינץ' ודימון. כמה מחששותיהם היו: כיצד תשפיע ההשקעה הממשלתית על שאר בעלי המניות? האם משרד האוצר ידרוש שליטה על הניהול בתמורה? כיצד יפעלו כתבי האופציה? כשהתחמם הדיון, התערב יו"ר הבנק הפדרלי, בן ברננקי. הוא אמר לבנקאים כי אין צורך להיות כה לוחמניים, מפני שגם הבנקים וגם הכלכלה ירוויחו מהתוכנית. בלי האמצעים האלה, אמר, מצב הבנקים הבריאים עלול להידרדר.



נשיא הבנק הפדרלי של ניו יורק, טימותי גייתנר, המשיך לפרט את תוכנית ההשקעות. כשהבנקאים שמעו על הסכום שהממשלה מתכננת להשקיע הם היו המומים. חשיפת פרטי התוכנית הבהירה להם עד כמה התוכנית טובה עבורם. למרות התעקשותם שאינם זקוקים לכסף, הכירו הבנקאים בכך שההון הנוסף יסייע להם אם הכלכלה תתערער.



מאוחר יותר אמר פנדיט לעמיתיו כי ההשקעה תעניק לסיטי גמישות רבה יותר ללוות ולהלוות; דימון אמר כי הוא מאמין שההון הזול יחסית היה עסקה הגונה עבור הבנק שלו; לואיס אמר כי הוא מכיר בכך שעתיד הבנק שלו קשור לכלכלה; תיין הסתקרן מההצעה לערוב להנפקת אג"ח בכירות של הבנקים. הוא חישב את פירעון החובות של האג"ח של מריל, כדי לקבוע עד כמה תועיל לו התוכנית.



בסופו של דבר, ייתכן שלפולסון היה קשה יותר למכור לעצמו את השינוי הדרמטי בתוכנית החירום מאשר למכור אותה לבנקאים. בראיון לעיתון "ניו יורק טיימס", אמר פולסון כי החמרת המצב גרמה לשינוי תפישתי. "אמרתי תמיד לכל מי שעבד איתי: מי שנתקע באותו מקום כשהעובדות משתנות - לא יצליח". הוא המשיך לטעון כי רכישת ניירות ערך בעייתיים תהיה חלק ניכר מהתוכנית, ואולם עתה ייוותרו לו רק 100 מיליארד דולר לתקצב אותה.



לקראת סיום הפגישה התקשרו הבנקאים לדירקטוריונים שלהם, כדי לקבל אישור לחתימה על ההסכם. חלקם ישבו בלימוזינות שלהם כדי לנהל את השיחות מהטלפונים הסלולריים שלהם. "אני לא חושב שצריך לדבר על זה עוד הרבה", אמר לואיס. "כולנו יודעים שאנחנו הולכים לחתום על זה".