מרים פיירברג: "הנזק שהתקשורת עושה לנו גדול מזה שגורמת משפחה כזו או אחרת"

"יש משפחה אחת, שכלל לא גרה בנתניה, והיא בעלת שתיים-שלוש חנויות - על זה כל הרעש", מוסיפה פיירברג. "הנזק שהתקשורת עושה לנו גדול בהרבה מזה שגורמת משפחה כזו או אחרת. עד שלא יקום גוף מיוחד - שיכלול רשויות שיפוט, חקיקה ואכיפה ויתמודד עם משפחות הפשע - הפעילות הזאת תימשך בכל ישראל. תושבי העיר מדהימים ומתנהלים בביטחון, וצריך להפסיק להדביק תוויות לעיר".



מדוע שיעור הזכאים לתעודת בגרות בעיר כה נמוך?



"השיעור הנמוך של הזכאים לבגרות מושפע מתלמידי החינוך התורני הרבים בעיר, שאינם ניגשים לבגרות, ומבתי הספר הפרטיים, שהעירייה נאבקת כדי להביא לסגירתם. גורמים אלה מביאים לירידה של כ-10% בשיעור הזכאות. בנוסף, אנו צריכים להדביק פערים של האוכלוסייה החלשה, בגלל היעדר מדיניות קליטה של המדינה".



מדוע יש פער בין השכונות החדשות לוותיקות ברמת הפיתוח?



"השקענו מיליוני שקלים בתשתיות בכל השכונות הוותיקות, גם באזורים שבהם לא היו כבישים או תשתיות ביוב ומים במצב סביר. בנוסף, אנו בונים גינות ציבוריות ועושים כל מה שאפשר מבלי לחרוג בתקציב. אין לנו שום גורם שמסייע לנו, ומקור המימון לשיפוץ השכונות הוא מהשכונות החדשות - שמייצרות הכנסות. אנחנו עובדים קשה, ושומרים על הכספים. נפתח את העיר עקב לצד אגודל".



פייברג ציינה עוד כי עקב קשיים רגולטוריים, לעיר אין מקורות הכנסה כמו נמל או מרינה, שקיימים בערי חוף אחרות בישראל.



מה מקור הגאווה של העיר?



"שני ענפי הכלכלה של העיר - היהלומנות והתיירות - קרסו בגלל התחרות מהמזרח וגל הפיגועים שאתו התמודדנו; בנוסף, קלטנו מספר עולים גבוה, כמעט ללא עזרה מהמדינה. למרות זאת, הצלחנו לייצר אזור תעסוקה משגשג בתקופת האטה. ההתמודדות שלנו היתה כמעט בלתי אפשרית, אין עיר שהצליחה להתפתח בצעדי ענק כמו נתניה. אנשי עסקים מגדירים את מה שקרה לעיר כנס, אבל זו תוצאה של עבודה קשה והליכה נגד הזרם".



אם היו מעניקים לך 10 מיליון דולר לטובת פרויקט יחיד, במה היית משקיעה?



"הייתי מקימה מרכז גדול לטיפול והעשרה לגיל הרך. אני מאמינה שהחינוך צריך להתחיל בגיל צעיר מאוד, ולצערי משרד החינוך מכיר בחינוך חובה רק מגיל 5".