ואולם אז העולם השתנה סביבה במהירות שטנית, היא החלה לאבד את אמון לקוחותיה, איבדה את עצמאותה והפכה, יחד עם השחקניות הגדולות האחרות של וול סטריט, מטרה לביקורת חריפה ונוקבת, שמאחדת אפילו את הרפובליקנים והדמוקרטים. אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, החברה הזו, בנק ההשקעות מריל לינץ', תירכש בידי מוסד פיננסי הרבה יותר גדול ממנה, בנק אוף אמריקה; מה שיציל אותה, אבל גם יחייב אותה להתאים את עצמה במהירות לעולם הפיננסי החדש ההולך ומתהווה. השור, הסמל של מריל לינץ', מנסה להתביית.
אולי מתוך כנות וראייה מפוכחת, אולי מכיוון שאינו בנקאי להשקעות במובן הצר של המילה, ואולי מתוך מאמץ אישי להתאים עצמו לסביבה החדשה - הנדרסון, היו"ר העולמי של קבוצת הלקוחות הממשלתיים של מריל לינץ', מנתח את המציאות החדשה במלים שאינן מחמיאות לענף שממנו הוא מגיע.
"התמריצים לעובדים בקהילה הפיננסית", הוא אומר, "היו גבוהים במידה כזו שמנעה מהם להבין את האחריות הבסיסית שלהם - לא רק כלפי עצמם, כי אם גם כלפי בעלי המניות והקהילה כולה. מערכות תגמול העובדים, שהתמקדו בהשוואה למתחרים ובעוד כמה סטנדרטים בסיסיים, גרמו לכך שאיש לא חשב על התוצאות העתידיות של מעשיו, כולל הסיכונים למערכת ולקהילה הרחבה יותר, ולא על החובה הבסיסית כלפי המעסיקים ובעלי המניות".
על פי הנדרסון, הגישה בעתיד תיקבע על פי שגיאות העבר: "התגמול לעובדים בקהילה הפיננסית יירד בוודאות. אני מעריך שהתגמול על המבוסס על תמריצים יירד בכ-60% בממוצע. הבקרה על ההנהלות הבכירות של החברות תהיה עצומה, וייתכן גם שיפסיקו עם אחד המנהגים הכי מושרשים בענף הפיננסי - מצנחי הזהב".
איך אתה מרגיש במצב החדש?
הנדרסון: "אני חש הקלה מכך שכמה אנשים החליטו לעשות את העבודה שלהם ולהביט על ההזדמנות לעמוד מול הבעיות בצורה ישירה ולנסות ליצור שיתוף פעולה שיטתי, מקומי וגלובלי, בין ממשלות לבין מוסדות. לכן אני חושב שכולנו במצב טוב יותר. אבל עדיין יש לנו הרבה עבודה. נראה מספר רב של אתגרים לכלכלה, וגם למערכת הפוליטית. נראה לחצים, רמת הפופוליזם תעלה והחיכוך בין המדינות השונות יגדל לנוכח עוגה כלכלית גלובלית מצטמקת".
היכן נראה את הלחצים האלה?
"אני מעריך שנראה את זה בעלייה בהיקף ההגנות שממשלות שונות בעולם יבקשו לתת לאזרחיהן, הגנות על מקומות עבודה, הגנה על משאבים וכדומה. השאלה היא כמה ממשלות יוכלו לתאם בין שחקנים חלשים לשחקנים חזקים. זו שאלה פוליטית. מהגרי העבודה, למשל, יישאו בחלק גדול מהנטל. רבים מהעובדים האלה יהיו מקור של מתח רב. נראה חזרה ללאומנות ואפילו ללאומנות אתנית. נראה מתחים בספרד, איטליה ובמקומות אחרים. רק באחרונה בבחירות באוסטריה 29% מהבוחרים תמכו בשתי המפלגות של הימין הקיצוני".
האם ייתכן שהלחצים האלה יהיו אתגריים במיוחד לגוש היורו?
"איני חושב שיש פוטנציאל לשבירת המחויבות ליורו. המדינות החברות יגנו על המבנה הבסיסי של האיחוד בכל עלות, בלי קשר ללחצי מדינות ספציפיות כאלו או אחרות. זה הזמן שבו ממשלות אירופה צריכות לבדוק את המשמעות של להיות מתואמות ומאוחדות, על רקע התוכניות הספציפיות של כל אחת מהן בנפרד".
כל התוכניות האלה הרי יביאו לפריצות תקציביות ולפריצת תנאי הסף התקציביים של האיחוד. האם הן לא יצטרכו לשנות קצת את הכללים?
"אין שאלה. בוודאי שישנו את הדרישות. המדינות החברות ייאלצו להסכים על מה שיכול להיות מוסכם בסביבה הנוכחית. זה יכול ליצור לחצים בין המדינות, אבל בסוף ההרמוניה רק תגדל. אני מאמין שאנשים הגיוניים עושים בדרך כלל את הדברים הנכונים. זו דעתי האישית".
מה לדעתך הגורם העיקרי למשבר בשוק הנדל"ן בארה"ב?
"בשנות ה-90 הקונגרס האמריקאי חוקק את חוק Community Reinvestment Act, שעודד בנקים לאפשר ליותר ויותר אנשים לרכוש בתים. עד אז הבנקים נתנו משכנתאות בהתבסס על יכולת ההחזר של הלווים. מאותו הרגע הם תומרצו, באמצעות בנקי המשכנתאות פרדי מאק ופאני מיי, לתת משכנתאות גם ללווים באיכות נמוכה יותר. התמריץ היה זמינות המימון של פרדי מאק ופאני מיי - הם קיבלו סמכות לקנות את המשכנתאות מבנקים שנתנו את ההלוואות.
"היתה להם את הסמכות לרכוש נכסים כאלה אפילו אילו היו מתחת לאיכות פריים. התוצאה היא שמחירי בתים עלו - ואז לא רק שקצב קניית הבתים הואץ, כי אם העלייה במחירי הבתים החלה לממן גם השקעות וצריכה במקומות אחרים. כך נוצרו שכבות של הלוואות סביב אדם ספציפי. כאן נכנסים לתמונה בתי ההשקעות.
"כן. בהמשך בנקים להשקעות כמו מריל לינץ' החלו להתחרות על חיתום המוצרים האלה. בתחילת 2007 מחירי הבתים הפסיקו לעלות, ואז קצב פשיטות הרגל של רוכשי הדירות החל לגדול".
ארה"ב היא המוקד והמקור של המשבר, ועדיין הדולר מתחזק. איך את מסביר את זה?
"יש כמה תנאים בסיסיים התומכים בזה. כשני שלישים מיתרות המט"ח של בנקים מרכזיים בעולם הם בדולר אמריקאי וכחמישית ביורו. לפני שהיורו נוצר, חלקו של הדולר היה קטן יותר, כלומר הוא עלה. בנוסף, המחירים של רוב הסחורות, אנרגיה, מזון וסחורות אחרות הם נקובי דולרים. "הסיבה העיקרית לכך שהדברים עדיין מתנהלים כך היא פוליטית. ארה"ב היא מקלט. היא המדינה עם הכלכלה הכי גדולה, הכי שקופה והכי סחירה שיש בעולם, ויש לה גם יכולת צבאית במקרים שבהם יהיו מתחים. כדי שהתנאים האלה ישתנו נדרש דור שלם".
"הבונוסים של העובדים יקטנו ב-60% ומצנחי הזהב של המנהלים ייעלמו"
מאת נתן ליפסון
22.10.2008 / 8:19