אבל חוסידמן, שתרם באחרונה 25 מיליון שקל להקמת מערך מיון חדש על שמו במרכז הרפואי בילינסון (ראו מסגרת) ויותר מ-10 מיליון נוספים לארגון יד שרה ולמוסד הטיפולי נוה מיכאל בפרדס חנה, הוא כנראה לא איל ההון הסטנדרטי שכל צעד שלו מדווח ומסוקר בהרחבה בתקשורת.
"כל השנים שמרתי על פרופיל נמוך, גם בגלל האישיות שלי וגם בגלל בעיות של ביטחון במקסיקו", הוא מסביר, ומצהיר כי גם את הראיון הזה הוא הסכים לתת "כדי לעזור לבילינסון, ולא בשביל עצמי".
הפגישה עם חוסידמן נערכת בתל אביב, בביתו של איש העסקים יורם פטרושקה, ה"שושבין" של התרומה, כמה ימים לפני התפרצות המשבר הפיננסי העולמי. בדיעבד מסתבר כי חוסידמן נפגע כמו כולם במשבר, אך הדבר לא ישפיע על תרומותיו בישראל, וודאי לא על אלה שכבר סוכם עליהן.
חוסידמן, 73, זוכה בבילינסון לכבוד מלכים, השמור לתורמי ענק - לראיון מצטרפים גם מנהל המרכז הרפואי, ד"ר ערן הלפרן, ודוברת המרכז, ורד קויטל, וכולם דואגים כל הזמן שירגיש בנוח. בכל זאת, לא בכל יום מישהו רושם צ'ק שיכול לשדרג משמעותית את בית החולים. במציאות שבה כמעט כל תקציב הפיתוח של בתי החולים תלוי בתורמים פרטיים - הקרב על כל תורם קשה ומורכב.
שישה בתי חולים בשמונה ימים
חוסידמן מספר כי עד לפני שלוש שנים ניהל את עסקיו במקסיקו, ולמעט ביקור סמלי בישראל אחת לכמה שנים, כמעט שלא היה בקשר עם המדינה או תרם כאן מכספו. ואולם לפני כשלוש שנים חלה תפנית: "כנראה שזה בעיקר בגלל הגיל המתקדם. החלטתי שהגיע הזמן לחלוק חלק מהעושר שלי ולבצע השקעה פילנתרופית בהיקף הרבה יותר גדול ממה שעשיתי עד אז בישראל", הוא מספר.
עם הרבה מאוד כסף ורצון טוב, כל מה שנותר הוא לבחור במטרה טובה - ולתרום. אלא שמסתבר שזה לא כל כך פשוט: "כשאתה רוצה לתת, לכולם יש רעיונות ו'פרויקטים נהדרים' להציע לך", הוא צוחק.
לפיכך, הליך בחירת היעד לתרומה התנהל כמו מבצע צבאי קטן: "לאחר שהחלטנו לתרום, הגעתי לישראל עם בניי, ובמשך שמונה ימים 'חרשנו' את ישראל בחיפוש אחר פרויקטים פוטנציאליים בתחומי החינוך והבריאות", הוא מתאר. "ראינו שישה בתי חולים, רובם במרכז ובדרום, וביקרנו גם בבתי ספר ובאוניברסיטאות. בסך הכל נחשפנו ליותר מ-20 פרויקטים שונים עד שבסופו של דבר מצאנו פרויקט שמתאים לנו והחלטנו להשקיע בו".
אלא שאחרי שישה חודשים של מגעים עם המוסד החליט חוסידמן לבטל את התרומה: "הרגשנו שהפרויקט היה נהדר - אבל הפרטנרים לא מתאימים", הוא אומר בדיפלומטיות. "המשכנו לחפש, ואז פגשתי את דן אופנהיים (מנהל המרכז דאז) ואת יורם פטרושקה, ונהפכנו לחברים קרובים. בעזרתם מצאנו את הפרויקט של הקמת מערך המיון בבילינסון".
איך בוחרים מבין כל הפרויקטים שבטח נשמעים מאוד מבטיחים את הפרויקט האחד והיחיד ששווה להשקיע בו את כל הכסף?
"בבילינסון הציעו לנו פרויקט מפורט עם תוכניות ומטרות מאוד מוגדרות. במקומות אחרים היו רעיונות מגובשים פחות, לא מספיק 'אפויים'. מובן שהתרשמתי גם שיש צורך אמיתי בפרויקט - מצבו של מרכז הטראומה הקיים בבילינסון לא מספק, ונדרש שיפור רב.
"שנית, בדקנו את הרקורד של בילינסון, דיברנו עם תורמים כמו לאון דוידוף (יהודי מקסיקאי שתרם 28 מיליון דולר להקמת מרכז דוידוף לסרטן - ר.ל.ג) וגילינו שהפרויקטים הקודמים נוהלו כראוי. בנוסף, התרשמתי שבילינסון הוא אחד מבתי החולים המובילים בישראל, אף שבישראל יש הרבה מרכזים שמגדירים את עצמם כ'הכי טובים בישראל', או כ'כמעט הכי טובים', הוא עוקץ. ולבסוף, התרשמנו שהאנשים שמובילים את בית החולים הם פרטנרים טובים וראויים".
החלטת מראש לתרום לפרויקט מתחום הבריאות?
"האמת היא שלא. יש אנשים שתורמים למוסדות רפואיים משום שיש להם או לבני משפחתם מחלה מסוימת, וחשוב להם להשקיע את הכסף בנושא מסוים שקרוב ללבם. אבל אצלי זה לא כך", הוא אומר. "אני בר מזל - אף פעם לא הייתי מאושפז ליותר מ-24 שעות".
"מומחה לבדווים"
חוסידמן אינו נצר למשפחה עשירה. את הונו עשה בעשר אצבעות. כאשר נשאל במה הוא עוסק, הוא עונה בצמצום האופייני לו כי הקים "חברה לייצור כלי עבודה" ואפילו אינו נוקב בשמה. בירור קצר מעלה כי מדובר בחברה הבינלאומית טרופר - יצרנית כלי עבודה בתחום האלקטרוניקה, הגינון, התעשייה הכבדה והנגרות. לפי האתר שלה, החברה מעסיקה יותר מ-3,000 עובדים ופועלת ב-30 מדינות באירופה, אסיה, אמריקה הלטינית וארה"ב. חוסידמן הקים אותה לפני 40 שנה, ולפני כשנה העביר את השליטה לאחד מבניו ויצא לגמלאות.
"הוא לא היהודי הכי עשיר בעולם", אומר פטרוקשה, "אבל הוא ללא ספק אחד הנדבנים שבהם. יש הרבה עשירים ממנו, גם ישראלים, שתורמים הרבה פחות. יש גם כאלה שלא חולקים מהונם כמעט בכלל, ואני חושב שזו בושה".
נוסף למיון בבילינסון, תורם חוסדימן סכומים קטנים יותר לפנימיית נוה מיכאל בפרדס חנה לילדים במצוקה ולעמותת יד שרה. בנובמבר תחל בנייתו של בניין הענק החדש של יד שרה בבאר שבע, מכספי תרומתו. "התניתי את התרומה שלי בכך שהמרכז ייבנה בנגב, כי אני חושב שהנגב הוזנח לאורך השנים וחייבים להשקיע בו ולפתח אותו. עם הזמן, נהפכתי כבר למומחה בנגב ובבדווים", הוא מספר.
הבקיאות בבעיות הנגב והבדווים מאפיינת מאוד את הדרך שבה חוסידמן עושה עסקים - ביסודיות ותוך מעורבות בפרטי הפרטים. מי שמדמיין איש עשיר שחותם על צ'ק, עולה על המטוס וחוזר למקום רק לטקס החגיגי של חניכת הבניין החדש, יתבדה. "יש הרבה ישראלים בתחום הפילנתרופיה שחושבים שהתורמים הם טיפשים - שניתן כסף ונעלם, והם יקבלו את האחוזים שלהם", הוא קובל.
חוסידמן מבהיר כי בכוונתו לפקח באופן צמוד על אופן ביצוע הפרויקט בבילינסון: ועדת היגוי עם שלושה נציגים מטעמו ושלושה נציגי בית החולים מונתה כדי לפקח באופן רציף על התקציב ועל ה"מאטשינג" (ההשלמה התקציבית מהמדינה - ר.ל.ג). כספי התרומה ישתחררו בהדרגה, בהתאם לעמידה ביעדי הביצוע. "יש לי עורך דין שמייצג אותי, ואני לא עושה שום דבר אם הוא לא אומר לי", אומר חוסידמן בחיוך, שמבהיר כי הוא שולט היטב בעניינים.
רוצה לחיות על אי
אחרי כמה שנים אינטנסיוויות של קשר עם ישראל, מה אתה חושב עלינו?
"אפשר לראות בישראל את חצי הכוס המלאה או הריקה - אני מעדיף לראות את המלאה. רשימת הדברים שאני אוהב בה היא בלתי מוגבלת, כמו גם רשימת הדברים שאני לא אוהב בה. אבל בסופו של דבר - זה מה שיש לנו, ומוטב שנפיק מזה את המקסימום. כיהודי, ברור לי שזה העתיד המרכזי לעם היהודי".
ואולם למרות ההצהרות הללו והעובדה שהוא מגדיר את עצמו כ"ציוני מהזן הישן", אין לו מחשבות על עלייה לישראל: "זה כנראה מאוחר מדי כבר בשבילי", הוא אומר, ומוסיף בקריצה: "תמיד אמרתי שלאחר שאפרוש לגמלאות, אני רוצה לחיות על אי - אז אני עובר למנהטן".
את דעותיו הפוליטיות, בכל אופן, הוא מתכוון לשמור לעצמו: "אני יודע היטב מה קורה בפוליטיקה הישראלית, ויש לי הדעות שלי, אבל הפילוסופיה שלי אומרת שאם אני לא חי כאן אין לי זכות לתת עצות לגבי הדרך שבה אתם צריכים לפתור את הבעיות שלכם".
לסיום, חוסידמן משאיר מקום לתקווה גם למוסדות נוספים: "אני בהחלט מתכוון לתרום גם לפרויקטים נוספים", הוא מבהיר. "אני רואה את זה כסוג נוסף של השקעה, כשההבדל הוא שבמקרה הזה הרווח הוא לא כספי, אלא אחר. זו תחושת סיפוק גדולה מאוד". פטרושקה קופץ מיד: "במקרה יש לי פרויקט מצוין בשבילך...", אבל חוסידמן לא נשאר חייב: "הפרויקט הבא יהיה בית חולים פסיכיאטרי - אני אהיה התורם, ואתה תקבל את הפנטהאוז".
מערך המיון החדש של בילינסון: 160 אלף איש בשנה
>> הפרויקט שהצליח לגבור על כל השאר בתחרות על לבו וארנקו של חוסידמן הוא הקמת מערך מיון וטראומה חדש בבית חולים בילינסון שישתרע על פני 5,000 מ"ר וישרת כ-160 אלף מטופלים בשנה, ואמור להיות מהמתקדמים בישראל.
בבילינסון מסבירים כי המיון החדש ייבנה לפי תפישת עבודה חדשה, לפיה החלוקה המסורתית למיון פנימי, כירורגי ואורתופדי מבוטלת, ובמקומה יש חלוקה לאזורי טיפול ייעודיים, בהתאם למצבו הרפואי של המטופל: מיון לחולים מהלכים, חולים בינוניים וחולים קשים. בנוסף, יכלול המיון מכון דימות ייעודי למטופלי המיון וכן חניון תת-קרקעי שבו 500 מקומות חניה שיאפשר מעבר מהיר וישיר למיון. המיון מתוכנן כך שיושם דגש על פרטיות המטופלים ורמת מלונאות גבוהה. מלבד זאת, המתחם יכלול גם מרכז טראומה חדיש עם ארבעה חדרי טראומה לטיפול בפצועים הסובלים מפגיעות רב מערכתיות.
מלכודת הדבש של פטרושקה
>> בניגוד לביישנות של דניאל חוסידמן, יורם פטרושקה, השושבין של התרומה שנהפך גם לחבר קרוב של חוסידמן, הוא דמות צבעונית במיוחד.
פטרושקה, שתיווך גם בתרומת הענק של לאון דוידוף לבילינסון לפני כמה שנים, מתאר בציוריות כיצד טמן את "מלכודת הדבש" שהובילה את חוסידמן באלגנטיות לתרומה לבילינסון: "הוא בחר לשמוע בעצתי משום שהייתי היחיד שלא ניסה לשכנע אותו ללכת על פרויקט מסוים", הוא מספר.
"תחילה נפגשנו לארוחת ערב, פיטפטנו על נשים ועל גירושין. בביקור הבא שלו בישראל הוא סיפר לי שראה כבר יותר מ-20 פרויקטים, וצימצם את הרשימה לארבעה או חמישה ושאל לדעתי. אמרתי לו שזה כמו לשאול מלצר איזו מנה יותר טעימה - אין תשובה אחת נכונה, אבל יש כמה כללים שמסייעים לבחור את הפרויקט הנכון".
מולטי-מיליונר שלא מוצאים בגוגל
מאת רוני לינדר-גנץ
22.10.2008 / 8:19