בורסת המניות של ארגנטינה קורסת ביותר מ-16%, ומשלימה בכך נפילה של 28% בתוך שלושה ימים - הנפילה התלת-יומית החדה ביותר זה עשור - לאחר שהממשלה הודיעה אתמול על תוכניות להלאמת קרנות הפנסיה במדינה, בהיקף של כמעט 30 מיליארד דולר, בניסיון למנוע שמיטת חוב שנייה של ארגנטינה בתוך עשור.
מצדו השני של האוקיינוס האטלנטי, בספרד, נפלה היום בורסת מדריד ביותר מ-8% בעקבות מפולת של מניותיהן של חברות ספרדיות אשר להן עסקים בארגנטינה. מניית חברת הטלקום טלפוניקה נפלה בקרוב ל-9%; ענקית הנפט הספרדית רפסול צללה בקרוב ל-16%; במגזר הפיננסים הספרדי, נפל בנקו סנטנדר בכמעט 10%.
ממשלתה של נשיאת ארגנטינה, כריסטינה פרננדס קירשנר, מסרה כי המהלך נועד להגן על גימלאים במדינה, מפני המפולת בשוקי המניות והאג"ח עקב המשבר הפיננסי העולמי. כ-55% מהחזקות קרנות הפנסיה במדינה, המנהלות נכסים בהיקף של 94.4 מיליארד פזו (29.4 מיליארד דולר), הן באג"ח ממשלתיות של ארגנטינה.
נסטור קירשנר, בן זוגה וקודמה בתפקיד של פרננדס, החל להחמיר את ההגבלות על קרנות הפנסיה בשנה שעברה. הוא דרש מהן להגדיל את השקעותיהן בארגנטינה. חשבונות פנסיה פרטיים נוצרו לראשונה בארגנטינה ב-1994 כדי להחליף את המערכת הממשלתית. השתלטות של הממשלה על החשבונות הפרטיים תדרוש את אישור הקונגרס בארגנטינה.
ארגנטינה אימצה את מודל "הסחר החופשי" של קרן המטבע הבינ"ל (IMF) בהתלהבות גדולה מזו של כל מדינה מתפתחת אחרת. במהלך שנות ה-90' נפתחה כלכלתה לעולם, המכסים הופחתו, שירותים ממשלתיים - החל מרכבות וכלה בטלפון - הופרטו, תאגידים רב-לאומיים התקבלו בברכה והמטבע המקומי - הפסו - הוצמד לדולר האמריקאי. המדינה נענתה ללא סייג לדרישות הקרן וקיצצה בסיוע הממשלתי לאוכלוסיות קשות יום, הורידה את רמת השכר בשירות הציבורי, וחיסלה את הגירעון בתקציב כדי למשוך השקעות זרות. אלא שכל הצעדים האלה לא סייעו לארגנטינה, וב-2001 נקלעה המדינה למשבר הפיננסי החמור בתולדותיה.
הגורם העיקרי למשבר הכלכלי היה החלטת הממשלה להצמיד את הפסו לדולר. המטבע האמריקאי, שנסחר בשער גבוה משוויו בפועל, גרם לכך שגם הפסו היה מוערך ביתר. אלא ש"חוזקו" של הפסו פגע קשות בייצוא מארגנטינה, הוזיל באופן מלאכותי את הייבוא, וגרם לפשיטת רגל של עסקים מקומיים.
על מנת לתמוך בפסו נאלצה ארגנטינה להגדיל את העתודות הדולריות שלה, והקרן הזרימה לממשלה בשמחה הלוואות של עשרות מיליארדי דולרים. כתוצאה מכך צברה ארגנטינה חוב לאומי שהשתווה ל-70% מתקציבה השנתי - סכום כמעט בלתי ניתן לפירעון. יתר על כן, הלוואות הקרן הותנו בהיעדר גירעון בתקציב הממשלה. אלא שהכלכלה המקומית, שסבלה גם כך מירידה בהכנסות ממסים, היתה זקוקה באותה עת יותר מכל דווקא להגדלת הוצאות הממשלה. הקיצוצים בתקציב פגעו בעיקר בעניים, ומצבם של הארגנטינאים רק הלך והחמיר.
עד לאימוץ המלצות הקרן היתה ארגנטינה אחת הארצות העשירות בתבל, ורמת החיים של המעמד הבינוני הגדול שלה התחרתה בזו של מדינות אירופה. מכסי יבוא גבוהים הגנו על היצרנים המקומיים ואיגודים מקצועיים חזקים הבטיחו כי גם עובדי תעשייה היו מסוגלים לרכוש בית ומכונית ומימון השכלה גבוהה לילדיהם.
נשיא ארגנטינה לשעבר, נסטור קירשנר, האשים בשנים האחרונות את קרן המטבע בכך שעצות האחיתופל שלה גרמו לקריסת הכלכלה המקומית, ולא בכדי. ארגנטינה היא רק מקרה אחד מיני רבים של מדינות שאימצו את המלצות כלכלני המערב בעשורים האחרונים ושילמו על כך מחיר יקר - החל מקריסת ה"נמרים" של דרום מזרח אסיה וכלה במשברים שפקדו את ברזיל ורוסיה. מחקר של המרכז למדיניות כלכלית בארה"ב הראה כי בין 1960 ל-1980 היתה הצמיחה הכלכלית במדינות אמריקה הלטינית גבוהה באופן ניכר מאשר בין 1980 ל-2000, עת יושמה שם מדיניות הקרן.
בורסת ארגנטינה מתמוטטת על רקע כוונת הממשלה להלאים קרנות הפנסיה; נפלה ב-28% תוך 3 ימים
נמרוד הלפרן
22.10.2008 / 18:42