שטויות שתקראו בעיתון

לתומכם חשבתם שכאשר השפל יחליף את הגאות, האופוריה תפנה את מקומה למשבר וחגיגת האשראי והכסף הזול תיגמר תזכו לפחות לקרוא פחות שטויות, הבלים והתלהמויות בעיתונים - והרבה מהזבל שנאלצנו לקבל בשיח הציבורי יתפוגג לו.

אך ראו זה פלא - מתברר שבשלב הראשון של המפולת, ממש כמו בשוק האג"ח, גם בדיון הציבורי כמות הזבל רק גדלה. הנה כמה מהשטויות שנראה כי ניאלץ לאכול בחודשים הקרובים. מדריך ראשון לקורא המבולבל:

כך נכתב לא מכבר בעיתון נפוץ במיוחד, ונדמה לנו שבחודשים הקרובים תקבלו מנה גדושה מהתיאוריה הזאת. קביעה דומה הופיעה על השער של המגזין "ביזנסוויק" ב-1979 לאחר כמה שנות שפל. כעבור כמה חודשים נפתח תור הזהב של המניות.

תירגעו, עידן המניות לא נגמר. המשבר בשווקים הפיננסיים הוא ענק, אבל עדיין לא הומצאה דרך טובה יותר לגייס הון, להקצות אותו ולצבור אותו מאשר באמצעות ניירות ערך - מניות ואיגרות חוב לסוגיהן. כאשר יתרבו בעיתונים הכתבות על סיום עידן המניות - יהיה זה כנראה הזמן לחזור לשוק המניות. כאשר כולם ידברו על מניות - יהיה זה הזמן לברוח מהשוק.

את זה שמענו הרבה השבוע, לאחר שהמשקיע הטוב בעולם פירסם ב"ניו יורק טיימס" מאמר שבו הכריז, באופן חסר תקדים, כי הוא מוכר את כל איגרות החוב בתיק האישי שלו וקונה מניות.

תירגעו, אתם לא וורן באפט. יש לפחות שלושה הבדלים ביניכם לבינו:

* את רוב ההשקעות שלו באמצעות חברת ברקשייר ביצע באפט בתנאים שאינם מוצעים לאף משקיע אחר: מנהלים של חברות מוכנים לתת לו מניות בהנחה ניכרת בגלל המוניטין שלו.

* באפט פעיל בשוק המניות כמעט 60 שנה. את רוב זמנו הוא בילה בנבירה בדו"חות כספיים ובשיחות עם מנהלים. הוא לא הקדיש זמן רב לצפייה בטלוויזיה, תחביבים, גידול ילדים או כל דבר אחר שבו אתם עוסקים. מדובר באחת המכונות המתוחכמות בעולם לזיהוי חברות ומניות.

* באפט יכול להרשות לעצמו לספוג הפסדים כבדים מהשקעותיו אם השוק ייכנס לשפל של 5, 10 או 15 שנה. ההשקעה היא מזמן בשבילו משחק. הוא אוהב לנצח בו, הוא מנצח בו כמעט תמיד, אבל זה משחק. האם גם אצלכם ההשקעה במניות תהיה בעיקר משחק? האם תוכלו להמשיך לשחק כאשר ערך התיק שלכם ייפול?

ובקיצור: כדאי מאוד להקשיב לבאפט, צריך הרבה יוהרה אישית כדי להמר נגדו - אבל צריך גם לזכור את ההבדלים ביניכם לבין האורקל מאומהה.

עד המשבר הנוכחי מעולם לא ידעתי מהי בדיוק ההגדרה למלה טייקון. עכשיו אני יודע: טייקון הוא יזם שקנה הרבה חברות אך ורק באמצעות סיכון כספם של אנשים אחרים. אם הוא סיכן את כספו - אז הוא סתם יזם, תעשיין או משהו דומה.

אם שנתכם נודדת בלילה בגלל הפחד ש"ייפול טייקון" ויסחוב אתו את כל המשק למטה - תירגעו. התועלת שמביאים ה"טייקונים" למשק קטנה בהרבה ממה שמקובל לחשוב. מי שמייצר את הצמיחה במשק הם עסקים קטנים ואנשים שבונים ומקימים חברות. אנשים שקונים חברות קיימות ונדל"ן תורמים פחות.

נפילה של טייקון תביא לחלוקה מחדש של נכסיו בקרב אלה שמימנו אותו. בכמה מהמקרים המשק ייצא נשכר מכך - חלק מהטייקונים שלנו גדולים מדי על המשק ויש להם ממילא יותר מדי מנופי השפעה על מקבלי ההחלטות.

מכאן גם ברור שכל הקריאות לממשלה לקנות איגרות חוב של החברות שבשליטת הטייקונים הן שטות גמורה. המשקיעים צריכים ללמוד לבחון השקעות בחברות על פי תזרימי המזומנים שלהן ולא לפי שמו של בעל השליטה.

זו כנראה השטות הכי פופולרית שנקרא בחודשים הקרובים. בפעם הבאה שבה "מבין עניין" מסביר לכם את זה בארשת רצינית ואף מוסיף שהוא כבר "התריע על כך" תגידו לו שהוא צודק לחלוטין - אבל תוסיפו, בעדינות, בלי להרגיז, שאלה: "אז היכן אתה מציע שיושקעו כספי הפנסיה"?.

תקבלו שתי תשובות אפשריות.

התשובה הראשונה - שהכסף צריך להיות מופקד בממשלה. כדי שיהיה "בטוח לחלוטין".

זה רעיון ענק, אגדי. אבל אז צריך לשאול שאלה נוספת. מה תעשה הממשלה עם הכסף? כיצד היא תבטיח לפנסיונר את הרווח השנתי של 5%, 6% או 7% שהוא זקוק לו כדי שיהיה לו כסף כאשר ייצא לפנסיה?

פה בן-שיחכם כבר עלול להסתבך. הוא יגרד את פדחתו ובסוף יענה: הממשלה תשקיע את הכסף בחברות, מיזמים ופרויקטים - ובקיצור, במניות ובאיגרות חוב של חברות עסקיות טובות.

וזה באמת רעיון מעולה: משק שנשלט ומנוהל כולו על ידי כמה שרים, פקידים או חברי מרכז. קובה למשל, או קוריאה הצפונית.

תשובה אפשרית נוספת היא שהכסף יופקד "בבנקים". גם כאן תעלה אותה שאלה: מה הבנקים יעשו אתו? כמובן - ילוו אותו לחברות בסקטור העסקי. זה יהיה מעולה. בנקים הרי לא יכולים לשגות, הם תמיד רק מרוויחים. אילו בנקים? כמובן - אלה שעומדים במרכזן של כל השערוריות הפיננסיות של 200 השנים האחרונות ושכל הממשלות במערב נאלצו לבצע הלאמה חלקית שלהם החודש.

זה ההמשך של סעיף 4, והכוונה היא כמובן לקופות הגמל שחלקן מוחזקות על ידי עמיתים קשישים.

ראשית לעובדות: הממשלה התחילה לצאת משוק ההון לפני 22 שנה. קופות הגמל מושקעות בבורסה באופן מלא כבר כ-15 שנה. ב-1994 ו-1995, למשל, ספגו העמיתים בקופות הגמל הפסדים כבדים כתוצאה ממפולת בשוק המניות ולאחר מכן ממפולת בשוק האג"ח.

אז מדוע המשיכו רוב הפנסיונרים לשבת בקופות הגמל או להפקיד בהן כסף? כמובן - מפני שהם רצו להרוויח, ובשנות הגאות הקופות הציגו רווחים של 5%, 6% ו-7% והיו גם שנים של תשואות דו-ספרתיות.

האם יש השקעות שמניבות רווחים גבוהים ללא סיכון? כמובן שאין. רוב הפנסיונרים יודעים את זה. היו להם מספיק הזדמנויות ללמוד: ב-1983, כאשר הבנקים ריסקו את שוק ההון; ב-1993, כאשר הבנקים דחפו להם קרנות באשראי; ב-1995, כאשר הממשלה נאלצה להציל את קופות הגמל הבנקאיות; וב-2000, כאשר מכרו להם קרנות היי-טק.

פנסיונרים וחוסכים שונאי סיכון לא צריכים להחזיק קופות גמל עם מניות או אג"ח של חברות. הם צריכים להחזיק את הכסף במכשירים עם תנודתיות נמוכה, כמו אג"ח ממשלתיות קצרות. הבעיה היא שבגאות הבאה הם ישכחו את זה. זה טבע האדם.

"הבנקים בישראל בטוחים כי הם לא לקחו חלק בהימורים הבינלאומיים במכשירים אקזוטיים". הבנקים בישראל בטוחים בדיוק כמו הבנקים בחו"ל - כי במקרה הטוב יש להם פקדונות בעשרות מיליארדי דולרים בבנקים בחו"ל, ובמקרה הרע הם מחזיקים באיגרות חוב של מוסדות פיננסיים בינלאומיים.

אם הבנקים בישראל בטוחים, הדבר נובע משתי סיבות אחרות לחלוטין: רוב הבנקים בחו"ל שהם הפקידו בהם כסף הולאמו חלקית על ידי ממשלות מדינות המערב; ובישראל - יש סיכוי קלוש שהממשלה תאפשר לבנק ליפול, בגלל ההשלכות הקשות על המערכת הפיננסית.

"חסידי השוק החופשי ייאלצו עכשיו לקבל רגולציה כבדה יותר בשווקים הפיננסיים". מי שבאמת חסיד של השוק החופשי והיזמות לא "ייאלץ" לקבל רגולציה, אלא יברך עליה - כי רגולציה חזקה עומדת בבסיס השוק החופשי, כפי שנכתב בטור זה פעם אחר פעם בעשור האחרון. אין זה מקרה כי העיתון שבו אתם קוראים עכשיו דוגל מאז ומתמיד ברגולציה תקיפה וחזקה. הקפיטליסטים הגדולים הם אויבי השוק החופשי.

הממשל היוצא בארה"ב סירס את הרגולציה וניפח את השווקים הפיננסיים בכסף זול. הוא לא עשה את זה בגלל אידיאולוגיה של "שוק חופשי", אלא מתוך טעויות מקרו-כלכליות ומחשבה לטווח הקצר במקרה הטוב - ומתוך רצון להיטיב עם מקורבי השלטון במקרה הגרוע. נראה שרק משבר ענק, חסר תקדים בהיקפו, יוכל להביא לשינויים הנדרשים.