מאריכים את החיים ופוגעים באיכות

גלוטן טיפלה באשה בת 80 שהיתה מחוברת למכונת נשימה וחלק מתפקידה היה לוודא שהצינור אינו סתום ולנקז אותו כדי שהמטופלת תוכל לנשום. העובדת עזבה כעבור שנה ותבעה 20 אלף שקל בעבור שעות נוספות שעבדה. בית הדין הארצי לעבודה דחה את תביעתה וקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על עובדי סיעוד המועסקים סביב השעון בבית המטופל, משום שהם כמו עובדים "בתפקידי הנהלה ובתפקידים המחייבים מידה מיוחדת של אמון אישי", שאותם החוק מחריג מתשלום שעות נוספות. בית הדין גם קבע שתשלום שעות נוספות יטיל נטל כלכלי כבד מדי על המטופלים ויהפוך את הטיפול בבית לשירות לעשירים בלבד. עמותת קו לעובד עתרה לבג"ץ נגד ההחלטה.



מפאת החשיבות העקרונית של העניין, נענה היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז לבקשת קו לעובד להצטרף לעתירה, ובחוות דעת שנתן ביקש מבג"ץ להפוך את החלטת בית הדין לעבודה ולקבוע כי יש לשלם גמול בעבור שעות נוספות לעובדי סיעוד. העסקת מטפלים סיעודיים מציבה זו מול זו שתי אוכלוסיות חלשות במיוחד: מהגרי עבודה שמשלמים הון למתווכים כדי לבוא לישראל, חייבים להישאר אצל המעסיק שעל שמו הובאו לישראל ונתונים למרותו ולזו של בני משפחתו 24 שעות ביממה, שישה ימים בשבוע; מנגד, זקנים או נכים שמתקשים לבצע אפילו מטלות פשוטות ביותר, חלקם שמתקיימים רק מקצבת זקנה ואולי עוד פנסיה זעומה ותלויים באופן כמעט מוחלט באדם זר.



מדובר בשתי קבוצות חלשות: הקשיש או הנכה שתלוי לחלוטין במטפל; והעובד - ובדרך כלל העובדת - נדרש לשהות בבית המעסיק 24 שעות ביממה, שישה ימים בשבוע, תמורת שכר הנמוך משכר המינימום החוקי. גם כשהם אינם מנקים, מחליפים חיתולים או רוחצים ומאכילים את הקשיש, הם נדרשים להשגיח שהקשיש לא ייפול ולא ייפגע.



הגדרת עבודה בחוק שעות עבודה ומנוחה ברורה - כל דבר שאדם עושה שמונע ממנו לעשות דבר אחר שהיה רוצה לעשות. הטענות על כך שמטפלת שיושבת לצד מעסיקה על ספסל בגינה הציבורית ומפטפטת עם חברתה אינה עובדת, הבל הן. היא חייבת לצאת עם המטופל לטייל ולהיות לידו בכל עת. אין הבדל אם היא משוחחת עם חברה או בוהה בשמים.



במהלך השנים נעשו ניסיונות להגדיר שעות אלה ככוננות וכהשגחה שאינה עבודה. כשם שלא יעלה על הדעת להפחית משכרה של מרכזנית דקות שבהן לא נכנסות שיחות, כך אין להפחית משכר מטפלות סיעודיות בשעות שבהן הן אינן מנקות, רוחצות או מסדרות. הסוגיה של שעות נוספות למטפלים סיעודיים מעסיקה מדינות רבות במערב. בית המשפט העליון בארה"ב דחה את עתירתה של קוק וקיבל את טענת הממשל הפדרלי והמעסיקים שקבלת העתירה תטיל עליהם נטל כספי כבד מדי.



אבל לא ייתכן להטיל את בעיותיה של חברה מזדקנת על כתפי נשים קשות יום שמבצעות עבודה שאף אחד אחר לא מוכן לעשות. חברות אנושיות חייבות לחפש פתרונות להתמודדות עם תוחלת החיים המתארכת. אין היגיון בכך שיד אחת תרה אחר חומרים וטכנולוגיות מאריכות חיים ויד שנייה דוחקת זקנים לחיים בשולי החברה, במוסדות לא ראויים ועם מטפלים מנוצלים ונעשקים.



צריך לחשוב אם הפתרון הוא בטיפול ביתי או שמא מדובר בלוקסוס שהחברה אינה יכולה להרשות לעצמה. אבל בינתיים המדינה היא שחייבת לממן את השכר הנוסף למטפלים של זקנים ונכים שאינם מסוגלים לשלם אותו בעצמם. הרי בכל מקרה היא תשלם - אם לא תוספת שעות נוספות לעובדים, אז מס הכנסה שלילי או קצבת השלמת הכנסה לסבסוד שכרם הנמוך, או אשפוז סיעודי לקשישים עצמם.