המשבר אינו מלחמה בין הקפיטליסטים לסוציאליסטים

אין מנגנון אידיאלי. לא השוק ולא הממשלה יכולים להביא לבדם לקידום הטוב החברתי. מודל השוק החופשי המניח הנחות שונות אינו מתקיים במציאות. יתרה מכך, במצבים לא מעטים נכשל השוק בהשגת חלוקה אופטימלית של משאבים חברתיים. מצבים של מונופולים טבעיים, של השפעות חיצוניות שליליות ושל א-סימטריה במידע דורשים מעורבות ממשלתית, שגם לה יש מחיר. כשלי ממשל, שחלקם אינהרנטיים למערכות פוליטיות, דוגמת פעילות מכוונת טווחי זמן של בחירות, אינטרסים אישיים וחוסר יעילות ביורוקרטית עלולים לפגום בפעילות הממשלה. על הדרך הנכונה ליצירת איזון בין פעילותה לפעילות השוק החופשי אין הסכמה, והדיון דורש הגדרה של הערכים החברתיים שלנו ושל הדרך להגיע אליהם.



למדינות שונות יש כמובן מסגרת ערכית-נורמטיווית שונה, אך ניסיון המאה ה-20 מלמד כי במערכת היחסים בין המדינה לשוק מתקיימים תהליכים ספירליים ולא דיכוטומיים, כפי שקל אולי להציג. דוגמה לכך היא תוכנית הניו דיל של רוזוולט בתקופת השפל הגדול בארה"ב, שהתבססה על תפישת המדינה כאחראית לפתרון מצבי משבר. לאחר מלחמת העולם השנייה התחזקה תחושת המחויבות של חלק ממדינות אירופה לחיילים ששבו מהמלחמה. תחושה זו חיזקה את אחריות הממשלה כלפי אזרחיה, והיתה לאחד הגורמים שהובילו לצמיחתה ולהתרחבותה של מדינת הרווחה. הגידול בהוצאות הממשלה ומשבר כלכלי נוסף, משבר הנפט של 73', יצרו ביקורת על הפעילות הממשלתית והביאו לעלייתם לשלטון של רונלד רייגן בארה"ב ומרגרט תאצ'ר בבריטניה. שני אלה, תומכי האידיאולוגיה הניאו-ליברלית, הובילו לצמצום של המעורבות הממשלתית בכלכלה. מגמה זו לא פסחה גם על ישראל.



המשבר הנוכחי, שיסודו במנגנוני רגולציה לקויים של המדינה על מערכת הבנקאות, דורש בחינה מחודשת של יחסי הממשלה עם השוק החופשי. המטרה צריכה להיות שיפור מצבם של אנשים רבים ככל האפשר, ולא חיזוק קבוצה אחת על חשבון האחרת. שיח שמטרתו פירוד ומאבק בין קבוצות אינו תורם לדיון שמטרתו מציאת איזון נכון של יחסי המדינה עם השוק החופשי בכלל, ולהתמודדות עם המשבר הכלכלי בפרט.



הכותבת היא מרצה במחלקה למינהל ומדיניות ציבורית במכללת ספיר ובמסלול האקדמי המכללה למינהל