השווקים קרסו - ועושי השוק כבר לא רוצים לעשות את העבודה

עשיית השוק, פעילות שהגיעה למניות ולאיגרות החוב הקונצרניות באחד העם באמצע 2005, תרמה בעיקר למסחר בניירות הערך של חברות קטנות-בינוניות. תפקידו של עושה השוק הוא להבטיח למנפיקי המניות ולמי שמעוניין להשקיע במניה כי עד למרווח מסוים תמיד יהיו ביקוש והיצע של מניות. עושה השוק מעביר פקודות מכירה וקנייה בנייר הערך של החברה במהלך המסחר, משפר את הסחירות והנזילות בנייר הערך ומבטיח למשקיעים את האפשרות לקנות או למכור את ניירות הערך של החברה בכל עת שירצו.



עשיית השוק היתה חלק ממגמה בבורסה שבמסגרתה הסחירות בניירות הערך עלתה ומחזורי המסחר זינקו. ואולם עם הזמן הפעילות נהפכה ללא רווחית.



הסיבה העיקרית לכך שהפעילות נהפכה להפסדית היא התחרות הגבוהה שנוצרה בענף. כ-7 ספקי שירות התמודדו על מאות מניות ואיגרות חוב. כך, דמי השירות החודשיים, שהסתכמו תחילה בכ-2,000 דולר, צנחו אל מתחת ל-1,000 דולר ולעתים אף נמוך הרבה יותר.



גם מצב הרוח בשווקים מקשה על החברות בתחום להישאר רווחיות. כדי לספק את השירות צריכות החברות להחזיק במלאי של נייר הערך. כשהשווקים מאבדים תשואות יקרות, כך גם המניות שמחזיק בית ההשקעות במלאי - בין אם נקנו בשוק ובין אם הושאלו מבעל השליטה - מאבדות מערכן.



הירידה במחיר נייר הערך גוררת הפסדים שדמי השירות המתכווצים מתקשים לכסות. פעמים רבות שמרו בתי ההשקעות על הפעילות רק כדי ליצור קשרים בתחומים אחרים, כמו חיתום ומחקר.



בנוסף, אחת הטענות היא כי פעילות עשיית השוק לא היתה מספיק מוקפדת. עשיית שוק דורשת מקצועיות ומומחיות, בעיקר בימים סוערים בשווקים. כאשר מחירי המניות קופצים, עושה השוק עשוי לספוג הפסדים גבוהים מציטוט לא נכון.



נכון להיום, שני גורמים דומיננטיים שנותרו בשוק הם פריזמה וכלל פיננסים.