התל אביבים מקטרים, אבל לא רוצים לעזוב

תושבי תל אביב נוהגים לומר כי היא בעצם העיר היחידה בישראל, ובמובנים רבים הם צודקים: תל אביב היא בירת התרבות הבלתי מעורערת, מרכז הבילוי הגדול ואזור העסקים המרכזי והמפותח ביותר בישראל. בנוסף, היא מושכת אליה צעירים מכל רחבי המדינה.

בזכות הניהול הכלכלי המצוין של העיר בשנים האחרונות, הצליחה העירייה להפנות תקציבים רבים לעבודות פיתוח ושיפוצים לרווחת התושבים - וכך, אחרי שנים של הזנחה, העיר גם נראית הרבה יותר טוב. כל אלה מיקמו את תל אביב במקום הרביעי במדד הערים של TheMarker ו"העיר", שנערך בשיתוף משרד רואי החשבון אופיר בוכניק.

אלא שלא הכל ורוד. אל הבעיות הכרוניות בתחום החנייה, התחבורה ואיכות הסביבה, הצטרפה בשנים האחרונות מצוקת הדיור בעיר. עליית מחירי השכירות והדירות לקנייה היטיבה אמנם עם בעלי הנכסים, אך היא מרחיקה מהעיר את הצעירים. באחרונה קיבל העניין ביטוי בשטח: פחות דירות חדשות נמכרות, ופחות צעירים מהגרים לתל אביב. העירייה כבר הצהירה כי תתערב באופן תקדימי במחירי הדיור, אך התל אביבים, שמחכים עדיין לרכבת הקלה המובטחת, לא משתכנעים בקלות.

יש קוסמטיקה: תל אביב גורפת את מדליית הזהב בתחום התשתיות והפיתוח. ואכן, קשה להתעלם ממתיחת הפנים שעברה העיר בשנים האחרונות. הליך השיפוץ הנרחב שעברה תל אביב, בין היתר לקראת החגיגות הקרבות ובאות לרגל מאה שנים להיווסדה, עשה פלאים לחזות העיר, שסבלה משנים של הזנחה.

את המקום הראשון בפרמטר זה כבשה העיר בעיקר הודות להשקעה הכספית האדירה בפיתוח - שהסתכמה ב-977 שקל בממוצע לנפש בשנים 2004-2006, לעומת 601 בממוצע בערים שנבדקו (רק בחיפה היתה ההשקעה גבוהה יותר). ב-2006 הוציאה העירייה 558 מיליון שקל על פיתוח, ולפי נתוני העירייה, בשנה האחרונה עלתה ההוצאה על פיתוח לכ-800 מיליון שקל. ההשקעה באה לידי ביטוי בפיתוח ובשיקום נרחב של תשתיות, כבישים, ביוב ומים ובבניית מבנים שאינם מיועדים למגורים.

עדויות לשיפוץ אפשר לפגוש כבר בכניסות לעיר: רחוב קפלן הורחב; בתי המושבה הטמפלרית "שרונה" הועתקו ממקומם במבצע שימור מורכב ויוצא דופן, ולצדם הוקם פארק ירוק; ורחוב אבן גבירול עבר שיפוץ, שנמשך בימים אלה. העבודות ברחוב אבן גבירול אמנם עוררו כעס רב בקרב התושבים ובעלי העסקים, שסבלו מפקקי התנועה והלכלוך (כמה מבעלי העסקים אף נטשו את הרחוב), אך הזיכרון של הציבור קצר - בעיקר כשהתוצאות החיוביות כבר ניכרות בשטח. עם זאת, השיפוץ עוד לא נגמר, אף שהחל ב-2006.

עבודות השימור והפיתוח ניכרות במקומות נוספים בעיר: שבילי אופניים רבים נסללו ברחובות, ופינות משחקים ומדשאות הוקמו. בנוסף, החל הליך השימור של בתי העיר הלבנה, שהוכרו ב-2003 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. גם רחוב ביאליק, שבו נמצא בניין העירייה הישן, ומבנים היסטוריים אחרים, עוברים שיפוץ שאמור להחזיר עטרה ליושנה. השיפוץ לא פסח גם על יפו: אזור כיכר השעון והרחובות הסמוכים לו - יהודה הימית, נס לגויים, ושדרות ירושלים - עברו שיפוץ נרחב. עבודות פיתוח החלו גם בנמל יפו, שעתיד להתחבר לנמל תל אביב באמצעות טיילת אחת.

למרות ההשקעה המאסיווית בפיתוח, נתוני תאונות הדרכים בעיר מדאיגים. בשנות הבדיקה התרחשו בממוצע 6.1 תאונות דרכים עם נפגעים ל-1,000 איש בעיר - נתון גבוה באופן משמעותי מהממוצע בשאר הערים שנבדקו (2.6) או במדינה כולה (1.7). מדובר במספר תאונות הדרכים הגבוה ביותר במדד הערים, הנובע כנראה מכך שנתיבי תחבורה ראשיים רבים עוברים בשטחה של תל אביב.

על פני השטח, הגירעון המצטבר של תל אביב גבוה מאוד - 785 מיליון שקל בסוף 2006. ואולם בחינה מעמיקה יותר מגלה כי מצבה של העיר טוב בהרבה מזה של כל הערים שנבדקו. בתקציבי הפיתוח של העירייה חבויים עודפים עצומים של יותר מ-1.2 מיליארד שקל, וגם אם לוקחים בחשבון את מספר התושבים הגבוה בעיר, מדובר בעודף גבוה מאוד של יותר מ-900 שקל לתושב בעיר, לעומת חוסר של 181 שקל לתושב בממוצע בערים האחרות.

בנוסף, הצליחה עיריית תל אביב להגיע לעודף תקציבי בכל אחת מהשנים האחרונות, ואת 2006 היא סיימה עם עודף של 19.7 מיליון שקל. יציבותה הפיננסית של העיר מתבטאת גם בדירוג AAA שהוענק לאג"ח שלה ב-2006, על ידי חברת הדירוג S&P מעלות. דירוג זה הוא הגבוה ביותר שאפשר לקבל, וגם הגבוה ביותר שניתן לאג"ח של רשות מקומית בישראל.

מתוקף היותה מרכז העסקים של ישראל, אחד ממקורות ההכנסה החשוב ביותר של תל אביב הוא המסים שמשלמים לעירייה בעלי העסקים הפועלים בתחומה - והדבר ניכר היטב בתוצאות הבדיקה הפיננסית של העיר. חלקם של תושבי תל אביב במימון הכנסות העירייה הוא הנמוך ביותר מבין הערים שנבדקו - רק 14.7% מהכנסות העירייה מגיעות מתשלומי הארנונה למגורים של התושבים, לעומת 21% בממוצע בערים שנבדקו.

המשמעות של נתון זה היא שתושבי העיר נהנים משירותים רבים שלא ממומנו על ידם באופן ישיר, וסביר להניח שמומנו, בין היתר, באמצעות מסים ששילמו בעלי העסקים. כפועל יוצא, גם ההוצאה של העירייה על כל תושב היא הגבוהה ביותר מבין הערים שנבדקו - 7,000 שקל לתושב בת"א, לעומת 4,700 שקל בלבד בממוצע בערים שנבדקו.

עם זאת, תל אביב ידועה לשמצה בחריגות השכר לכאורה של עובדי העירייה. העיר מככבת "ברשימה השחורה" של הממונה על השכר במשרד האוצר - בשל חריגות גבוהות לכאורה בשכר העובדים, שלא אושרו על ידי העירייה, לא תוקנו או לא נומקו לשביעות רצונו של הממונה על השכר. עיריית תל אביב מופיעה ברשימת הגופים החורגים כבר עשר שנים ברציפות.

בנוסף, תל אביב מציגה חולשה משמעותית בסולם יעילות השכר: 19% מהוצאות העירייה מופנות לתשלומי שכר לעובדי המנהלה, ו-9.4% מופנים לתשלומי פנסיה - לעומת כ-16% ו-7.5% בממוצע ובהתאמה בערים שנבדקו.

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "כל חריגות השכר, במידה שהיו כאלה, תוקנו. שכרם של כל העובדים בעירייה עבר את פיקוח הממונה על השכר. בעירייה אין חריגות שכר".

אין דירות: המחסור החמור בפתרונות תחבורה וחנייה ממשיך להעסיק את תושבי תל אביב. ואולם בעיה אחרת, שנהפכה בוערת ומטרידה במיוחד, היא מצוקת הדיור בעיר - המתבטאת בעליית מחירי השכירות ובמחסור בדירות לקנייה.

ב-2006-2008 זינקו מחירי השכירות בעיר ב-57% (לעומת 50% בממוצע בערים שנבדקו), כך לפי נתוני לוי יצחק. הסיפורים על דירות להשכרה, המחולקות בניגוד לחוק לכמה יחידות קטנטנות שמושכרות תמורת 1,000 דולר בחודש, כבר זכו להתייחסות בתוכנית הבידור "ארץ נהדרת". מדובר אמנם בהתנהגות של שוק חופשי, אך ראש העיר עצמו כינה אותה "פסיכוזה" - ותושבים רבים ציפו שהעירייה תתערב בעניין ותסייע לצעירים להישאר בעיר. ואולם רק באחרונה הוקמה ועדה שאמורה לנסות למצוא פתרונות לבעיה.

אף ששוכרי הדירות הם אלה שמרבים להתלונן על המצב, גם בעלי הדירות בתל אביב לא רווים נחת. התשואה על דירה להשכרה בעיר נמוכה מאוד בהשוואה לערים האחרות שנבדקו (3.6% לעומת 4.7% בממוצע). זאת משום שמחירי הקנייה בתל אביב זינקו אף הם ב-62% בין 2006 לאמצע 2008 (לעומת 43% בממוצע הערים).

עובדה זו הופכת את תל אביב לעיר הכי פחות מושגת בישראל. שוויה הממוצע של דירה בת 100 מ"ר בעיר הוא 1.85 מיליון שקל - הגבוה ביותר מבין הערים שנבדקו (927 אלף שקל בממוצע); לאדם בעל משכורת ממוצעת במשק יידרשו יותר מ-19 שנות עבודה כדי לרכוש דירה בעיר. והתושבים מצביעים בידיים: בסקר שביעות הרצון שערך TheMarker באמצעות מכון גיאוקרטוגרפיה דיווחו 84% מהתושבים כי מחירי הדיור בתל אביב גבוהים עד גבוהים מדי בעבורם. רק 6% אמרו כי לדעתם המחירים סבירים.

הסממנים של מצוקת הדיור בעיר כבר נותנים אותותיהם: תל אביב עדיין מושכת אליה תושבים חדשים רבים (0.79% מתושביה עברו לגור בה ב-2004-2006), אך שיעור האנשים שעברו לגור בעיר בשנים אלה ירד ב-12%, בעיקר בקרב צעירים עד גיל 29. קבוצת גיל זו עדיין מהווה 50% מהמהגרים לתל אביב, אך ב-2004-2006 ירד ב-16% שיעור המהגרים לתל אביב בקבוצה זו.

עם זאת, צעירים עד גיל 29 שגרים בתל אביב אינם נוטים לעזוב אותה - ומגמת ההגירה שלהם מהעיר דווקא הצטמצמה ב-7%. אלא שבמקביל חל גידול של 10% בשיעור העזיבה של בני 30-64. 48% מהעוזבים את העיר משתייכים לקבוצת גיל זו. בעיה נוספת קשורה לדירות היוקרה. אף שב-2004-2006 נבנו בעיר יותר ממיליון מטרים המיועדים למגורים (0.73 מטר לתושב לעומת 0.60 בממוצע הערים שנבדקו), רבות מן הדירות החדשות נמצאות במגדלי יוקרה, ומיועדות לבעלי הכנסה גבוהה עד גבוהה מאוד. בניינים אלה - הכוללים בין היתר את שרשרת המגדלים באזור ההלכה ואת מגדל נחושתן, הבולט מעל שכונת נוה צדק בדרום העיר - עוררו כעס רב בקרב תושבים, שטענו לפגיעה בצביון העיר.

ייתכן שמספרן הגבוה של דירות היוקרה הנבנות בעיר הוא אחד ההסברים לכך שאחרי שנים רבות שבהן היתה תל אביב שיאנית המכירות של דירות חדשות, מסתמן כי ב-2008 היא תאבד את הבכורה לטובת ערים כמו פתח תקוה או ראשון לציון. לפי נתוני התאחדות הקבלנים, במחצית הראשונה של 2008 נמכרו בתל אביב רק 334 דירות חדשות, בהשוואה ל-684 דירות בפתח תקוה ו-488 בראשון לציון, ולעומת 552 דירות בתל אביב בתקופה המקבילה אשתקד.

מהעירייה נמסר בתגובה: "באופן תקדימי החליט ראש העיר להתערב בעניין מחירי הדיור, ולהקים ועדה חיצונית ומקצועית שתבחן לעומק את תחום הדיור בר-ההשגה".

אין חנייה: די להציץ בסקר שביעות הרצון שערכו TheMarker ו"העיר" באמצעות מכון גיאוקרטוגרפיה, כדי להבין עד כמה מטרידה בעיית החנייה בעיר את התושבים. 70% מהם ציינו כי הם אינם שבעי רצון ממצב התחבורה והחנייה בעיר; 12% בלבד אמרו כי הם מרוצים.

ראש העיר, רון חולדאי, לא הצליח לפתור את בעיית התחבורה בתל אביב גם בקדנציה הנוכחית. הוא אמנם נלחם כדי להפוך את הקו הירוק - הרכבת הקלה המתוכננת לעבור בתל אביב - לרכבת תחתית שתעבור ברחוב אבן גבירול, אך בכך הרחיק עוד יותר את הגעתה של הרכבת הנחוצה לעיר. בינתיים, העירייה לא הצליחה לפתח פתרונות תחבורה נוספים שיקלו על עומסי התנועה בעיר, פרט לשבילי האופניים שתופסים תאוצה. בשל כך קראו ארגונים ירוקים רבים לחולדאי לפתח תוכנית תחבורה כוללת לעיר.

ענף אחר בתחום התחבורה, שדווקא זכה לפיתוח בשנים האחרונות, הוא חניוני הענק - כמו זה הנבנה מתחת להיכל התרבות, או החניון שמוקם בקצה השני של שדרות רוטשילד. אלא שהקמת החניונים האלה מעודדת בעלי מכוניות הגרים מחוץ לתל אביב להגיע אליה במכוניתם הפרטית, ולא בעזרת תחבורה ציבורית, מה שיגביר את עומסי התנועה בעיר. למרות הקמתם של חניונים חדשים, תושבי תל אביב עדיין מתקשים מאוד למצוא חנייה. דו"ח של העירייה בעניין הצביע על מחסור של 100 אלף מקומות חנייה בעיר.

אין שוויון: התושבים התל אביביים נחשבים איכותיים ועשירים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הם משתייכים לאשכול כלכלי-חברתי 8 מתוך 10, ומשתכרים בהתאם. עם זאת, הקיטוב המעמדי בעיר גבוה מאוד. רמת האי-שוויון בתל אביב היא 0.50 בסולם ג'יני - הגבוהה ביותר מבין הערים שנבדקו (0.455 בממוצע) ולעומת הממוצע הארצי (0.38).

בעוד שבמרכז ובצפון העיר מתגוררת אוכלוסייה חזקה מבחינה כלכלית ובעלת השפעה, הרי שבשכונות הדרומיות וביפו התמונה נראית אחרת לגמרי. מסיבות היסטוריות, זכויות הדיור של משפחות רבות הגרות באזורים אלה - בין היתר בעג'מי ובכפר שלם - אינן מוסדרות, וכתוצאה מכך הן נאלצות להתמודד עם צווי פינוי המרחפים מעל ראשיהן.

ראש העיר מקפיד לציין כי השקיע ביפו יותר ממיליארד שקל - יותר מבכל מקום אחר בעיר - ומוסיף כי מטרתו היא "להוריד את המקף שמפריד בינה לבין תל אביב". בין היתר הוקמה ביפו שלוחה של העירייה ("המשלמה"), ועשרות מיליוני שקלים הוזרמו אליה לצורכי לפיתוח; פונתה, בהליך יקר ומורכב, המזבלה שהפרידה בין עג'מי לים - ובמקומה נבנה כיום פארק; הוסדרו לא מעט שטחים ירוקים והחל פיתוח מואץ של נמל יפו.

אלא שעבודות הפיתוח הרבות בעיר אינן מגשרות על הפערים החברתיים שממשיכים להעמיק, בין שכונות יפו והדרום לבין שכונות מרכז העיר וצפונה. אולי דווקא מחירי הנדל"ן הגואים, שמאלצים תושבים רבים מהמעמד הבינוני לחפש פתרונות דיור באזורים דרומיים יותר של העיר, הם אלה שיאזנו את המצב בסופו של דבר.

אין אוויר: בדו"ח ניטור האוויר של המשרד להגנת הסביבה ל-2006 נמצא ריכוז גבוה מאוד של חלקיקים נשימים עדינים ושל חנקן דו-חמצני בתל אביב. המשמעות - עשרות עד מאות חריגות מהתקנים התגלו בדגימות של תחנות הניטור בעיר.

לפי המומחים של עמותת אדם טבע ודין, חשיפה לחנקן דו-חמצני עלולה לגרום לירידה ביכולת התפקוד של הריאות, וחשיפה ממושכת לחנקן דו-חמצני עלולה לגרום לזיהום בדרכי הנשימה בקרב ילדים, ולפגיעה בעמידות הגוף בפני חיידקים.

גם שיעור המיחזור של פסולת בעיר נמוך מאוד בהשוואה לממוצע בערים שנבדקו (7% לעומת 12.9%), ורחוק מאוד מכפי שדורש החוק (25%). בנוסף, ב-0.1% מהבדיקות שנערכו לאיכות המים בעיר נמצאו חריגות (לעומת 0.08 בממוצע בערים שנבדקו), והמידע הסביבתי שמציגה העירייה באתרי האינטרנט שלה חלקי. עם זאת, העיר קיבלה ציון לשבח מעמותת אדם טבע ודין על מאמציה לפתח מרחבים ציבוריים וירוקים - בהם פארק הירקון, פארק דרום נמל תל אביב והשדרות. כל אלה מעלים את איכות החיים של התושבים.

אין קשר: תל אביב דורגה במקום האחרון מבין הערים שנבדקו, מבחינת איכות הקשר של העירייה עם התושבים. בבדיקה שערכה עמותת שבי"ל (שקיפות בינלאומית) בנוגע לרמת השקיפות וזמינות המידע של העירייה, קיבלה תל אביב ציון שלילי. הסיבה: לא התקבל מהעירייה מידע חשוב בנוגע לסדר יומה למשל, וכן מידע בסיסי כמו שמו של הממונה על יישום חוק חופש המידע בעירייה, שאמור להיות זמין על פי חוק. בנוסף, זמן ההמתנה במוקד העירוני (106) בעירייה היה הארוך ביותר מבין הערים שנבדקו (4:45 דקות לעומת 45 שניות בממוצע הערים). באחת מהשיחות למוקד העירוני כלל לא היה מענה.

בייבי בום-טראח: עיריית תל אביב לא חוסכת באמצעים, ומשקיעה הרבה כסף במערכת החינוך שלה. לראיה, היא מסבסדת כ-49% מתקציב החינוך בעיר, מעבר להכנסות ממשרד החינוך ולתשלומי ההורים (לעומת כ-36% בממוצע בערים שנבדקו). למרות זאת, העיר מדורגת רק במקום השישי בתחום החינוך, בעיקר בשל שיעורי הנשירה הגבוהים מבתי הספר התיכוניים - 3.5% לעומת 2.7% בערים שנבדקו.

שיעורי הנשירה הגבוהים הם כנראה מה שמסייע לעיר להציג שיעור גבוה של זכאים לבגרות - 63.5% בשנים 2003-2006, לעומת 60.5% בממוצע בערים שנבדקו - אך שולחת לא מעט נערים לרחוב.

בעיה נוספת היא המחסור בגני ילדים. משפחות צעירות הן מצרך נדיר ומבוקש בתל אביב, שרבים מתושביה הם קשישים או צעירים רווקים, ולכן העירייה מתגאה בעלייה במספר המשפחות הצעירות שהגיעו לעיר בשנים האחרונות.

אלא שהמסה הגדולה של ילדים שנולדו בעיר, שאף זכתה לכינוי "בייבי-בום", יצרה מחסור גדול בגני ילדים. תושבים רבים נאלצו להיאבק כדי שילדיהם יוכלו להירשם לגן העירוני הקרוב לביתם, וגם בגני הטרום-טרום חובה ובגנים הפרטיים נרשם מחסור במקומות. אלה שכבר הצליחו לאתר גן פרטי ראוי, נאלצו לשלם בעבורו סכומים גבוהים במיוחד, בשל העלייה במחירי השכירות. בעירייה טוענים כי הבעיה נפתרה, וכעת - לאחר שנפתחו 27 גנים חדשים השנה ו-23 גנים בשנה שעברה - אין יותר מחסור בגני ילדים בעיר.

תרבות מפורסמת: בירת התרבות והבילויים הבלתי מעורערת של ישראל מנהיגה בשנים האחרונות מגמה חדשה ובעייתית - כמעט כל אירוע תרבותי שיוזמת העירייה מלווה בחסויות ענק של חברות מסחריות. דוגמה בולטת לכך היה "הלילה הלבן" - הפנינג שיזמה העירייה ושמומן על ידי חברות מסחריות רבות - בו אפשר היה לצפות בזמרים שרים בחסות של חברות סיגריות. בנמל תל אביב הוצבו באחרונה מראות רבות בחסות של חברת משקאות ידועה, והשדרות בעיר כבר מורגלות מזמן בהצגת תכנים מסחריים כחלק מתערוכות שהן מארחות. אפילו המירוץ העירוני הלילי שנערך לא מזמן, כונה "מירוץ נייקי", על שם החברה המממנת.

ארגונים ירוקים ותושבים רבים טוענים כי מדובר בזיהום של המרחב העירוני בתכנים שיווקיים, אך בעירייה משיבים כי במציאות התקציבית הנוכחית אין אפשרות לקיים אירועים תרבותיים ללא שיתופי פעולה מסחריים. בעירייה שוכחים כנראה שיש מי שמצליח להפיק אירועים כאלה ללא מימון מסחרי: עשרות יוזמות של תושבי העיר נערכות ללא כל תמיכה מסחרית, למשל קרבות המים והכריות בכיכר רבין.

מהעירייה נמסר בתגובה: "אם קיים עניין מסחרי באירועים שהעירייה יוזמת ומבצעת הוא מינימלי, ובא לידי ביטוי בלוגו ולא בתוכן. יש גם אירועים של יזמים חיצוניים, שהעירייה תומכת בהם כדי להופכם לאירועים פתוחים לציבור".