האם תם עידן המסים הנמוכים?

אבל חשיפת צביעותה של האצולה האירופית היתה רק חלק שולי בפרשה. החשיבות העיקרית היתה חשיפת הממדים של העלמות המס על ידי עשירים בכל העולם, ואת העובדה כי מדינות המערב אינן מוכנות עוד לעמוד מן הצד ולשתוק על כך - גם אם המחיר של היעדר השתיקה מחייב אותן לריב עם אחד ממלכי אירופה, ולהטיל סוג של חרם פיננסי על ממלכתו.



בדיעבד, אפשר לראות בכך איתות ראשון להיפוך מגמה אפשרי בעולם בכל הנוגע למדיניות המיסוי. האפשרות של העלאת מסים בעולם נדחתה עד כה על הסף גם כי היא נתפשה כפוגעת בצמיחה, וגם משום שההערכה היתה שהיא בלתי אפשרית לביצוע - היא רק תביא לגידול בהיקף העלמות המס. המאבק הבלתי מתפשר נגד הבנק המלכותי של ליכטנשטיין היה צעד ראשון לבלימת הפירצות המאפשרות העלמות מס. מה שנותר הוא לבחון מחדש גם את התפישה שהעלאת מסים פוגעת בצמיחה, וזאת בעולם שבו הפערים החברתיים גדלים ושהנהנים העיקריים מהפחתות המסים בו הם בעיקר העשירים.



אופנת העלאת המסים תגיע לישראל



השלמת המהפך התפישתי, ככל הנראה, מתרחשת בימים אלה. הסנטימנט השלילי בעולם כלפי עשירים - ראו את אופנת הגבלות שכר הבכירים - יחייב הרהור מחדש גם בשאלת שיעור המס הנגבה במדינות המערב. ניתן להניח כי ההרהור הזה לא יעלה בטווח הקצר, כאשר בכל העולם נאבקים בסכנת המיתון, אבל הוא ככל הנראה יעמוד על הפרק בטווח הארוך יותר. אותו טווח זמן שבו מדינות העולם יצטרכו להתחיל לשלם את מחיר הפזרנות המוניטרית של בלימת המפולת - פזרנות שנערמת כבר לממדים של טריליוני דולרים. כיצד תמומן ההוצאה הציבורית הענקית הזו? יש סיכוי כי העלאת מסים, או לכל הפחות העלאת מסים לעשירים, תהיה אחת התשובות האפשריות.



היו סמוכים ובטוחים כי גם במדינת ישראל שאלות כאלו יישאלו - וזאת על אף שישראל עוד לא הוציאה גרוש אחד מתקציבה על בלימת המפולת הנוכחית. אם תתפתח אופנה עולמית של העלאות מסים, הרי שהקואליציה החברתית בישראל - המשתרעת מש"ס ועד שלי יחימוביץ' - תדאג כי האופנה זו לא תפסח עלינו. רק שמגבלות טכניות, הקיימות במערכת המס בישראל, יעשו את השינוי הזה לקרוב לבלתי אפשרי.



המגבלות הן שכמובן איש אינו רוצה להעלות מסים על המעמד הבינוני, ובוודאי שלא על המעמד הנמוך. העלאת מסים כזו היא גם אנטי חברתית, וגם פוגעת בברור בפוטנציאל הצמיחה. גם העלאת מס חברות נתפשת כצעד שלילי ביותר לפוטנציאל הצמיחה של ישראל. אפשר היה, לכן, לנסות ולהעלות מסים רק ברף ההכנסה הגבוה, לעשירים בלבד - אלא שבמדינת היהודים אנחנו כבר יודעים שזה בלתי אפשרי.



פתרון המס של אירלנד



סילבן שלום כבר ניסה, במהלך כהונתו כשר אוצר במשבר של 2002, להעלות מסים על עשירים באמצעות ביטול תקרת מס בריאות הנגבה מהם. התוצאה היתה אלפי עשירים שהפכו עצמם לחברות בע"מ - משום שמס חברות, ביחד עם המס על משיכת דיווידנד מחברות, נהפך לנמוך יותר מהמס השולי (מס הכנסה + מס בריאות) שנגבה מהם כאנשים פרטיים.



הלקח שלמד מכך משרד האוצר מאז הוא שחייבים לשמור על איזון בין שיעור מס הכנסה הגבוה ביותר, ובין שיעורי המס הנגבים כמס חברות וכמס על דיווידנד ביחד. בכך, מצאה עצמה מדינת ישראל כבולה, כך שכל ניסיון להוריד את מס החברות כדי לעודד את הפעילות במשק - חייב במקביל להוריד גם את המס השולי העליון על יחידים.



זוהי מגבלה מטרידה, אבל ניתן לפתור אותה בדרך פשוטה: להעלות את המס על משיכת דיווידנד. מכיוון שאיש אינו רוצה לפגוע עוד בשוקי ההון, באמצעות הטלת מס נוסף עליהם אפשר למקד את העלאת המס על דיווידנד רק לבעלי השכר הגבוה. משמע, אפשר לקבוע כי המס על דיווידנד ייקבע בהתאם למס השולי שמשלם מקבל הדיווידנד, או שאפשר פשוט להעלות את המס על דיווידנד המשולם לבעלי שליטה. כבר היום בעלי שליטה בחברות משלמים 25% מס על הדיווידנד שהם מקבלים, לעומת 20% מס שמשלם משקיע רגיל בשוק המניות. אפשר להמשיך ולהרחיב את הפער הזה עוד.



אם תרצו, זהו סוג של העלאת מסים צודקת, הממוקדת רק בשכבות הגבוהות - תוך סכנה מינמלית לפגיעה בפעילות של שוק ההון או בצמיחה של המשק. אפשר גם להוסיף כי זוהי שיטת מיסוי הדיווידנד המקובלת באירלנד (מס על דיווידנד בהתאם למס השולי), שהיא כידוע מופת לצמיחה ולכלכלה חופשית.



אז כן, אפשר להמשיך ולהתווכח אם יש מקום לשקול העלאת מסים - במיוחד שישראל כלל אינה נזקקת לכך, מאחר שהיא לא הגדילה משמעותית את גרעונה התקציבי. אבל במידה שהאפשרות של העלאת מסים תתגלגל לפתחה של ישראל כתוצאה מהמשבר, ראוי לפחות לבצע אותה בצורה הוגנת ונבונה.