לתת כבוד לדיונים

שטח פתוח



מהם סדרי הדין הראויים לישיבה של ועדה מקומית לתכנון ובנייה? האם החלטה שהתקבלה תוך כדי נסיעה באוטובוס עומדת במבחן החוק? שאלות אלו נדונו לאחרונה בפני ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה, מחוז תל אביב (ערר (ת"א) 5557/07 מיום 29 ביולי 2008). הוועדה פועלת מטעם משרד הפנים ואחד מתפקידיה הוא להכריע בעררים שמוגשים נגד החלטות ועדה מקומית לתכנון ובנייה.



ערר זה הוגש על ידי קבוצת תושבים מהעיר רמת גן, אשר התנגדו להיתר בנייה שניתן על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן, לבניין ברחוב בן גוריון 27 רמת גן. המדובר בהיתר להגביה את הבניין לגובה 5 קומות, להרחבת חזית הבניין וחלקו האחורי ועוד. הערר הסתמך על שתי קבוצות של טענות משפטיות: טענות תכנוניות נגד סעיפים שונים בהיתר, שניתנו בניגוד להוראות התכנון והבנייה, וטענות מנהליות נגד אופן ההתנהלות של הדיון בוועדה, בו התקבלה ההחלטה הסופית בדבר היתר הבנייה.



קבוצת הטענות השנייה כללה טענה לפיה הדיון שבו התקבלה החלטת הוועדה נערך תוך כדי נסיעה משותפת של חברי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה באוטובוס עירוני. מטרת הנסיעה המשותפת היתה סיור בבניין מושא הערר. משהגיעו למקום חברי הוועדה, ובראשם ראש עיריית רמת גן, נוכחו לדעת כי קבוצת העוררים (המתנגדים כמובן לתוכנית) מתגודדים בסמוך לבניין. ראש העירייה, הוא יו"ר הוועדה, החליט להמשיך את הנסיעה ולא לרדת במקום. בהמשך הנסיעה "דנה" הוועדה בהתנגדויות לתוכנית וקיבלה החלטה לאשר את היתר הבנייה.



הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן לא הכחישה טענות אלו, אך בפלפול משפטי סבוך ניסתה לטעון כי "סדרי העבודה והדיונים של מוסד תכנון, לרבות העבודה והדיון בוועדת משנה שלו, ייקבעו על ידי המוסד עצמו במידה שלא נקבעו בחוק זה או בתקנות לפיו... הואיל והעוררים לא הצביעו על הוראה בחוק או בתקנות, המחייבת קיום דיוני ועדת המשנה בין קירות דווקא, הרי שאין בקיום הדיון בתוך האוטובוס בכדי לפגוע או לגרוע מתקפותה או ממעמדה של ההחלטה שהתקבלה".



כלומר, לטענת הוועדה אין כל מניעה לקיים את ישיבות הוועדה בכל מקום עליו החליטה הוועדה, כל עוד אין הוראה אחרת בחוק. לפי טענה זו, את הישיבה ניתן לערוך כמעט בכל מקום העולה על הדעת, החל מחוף הים וכלה במועדון לילה.



ועדת הערר קיבלה את הערר. ראשית כל קבעה הוועדה כי חלק מהטענות התכנוניות שהעלו העוררים, הינן טענות נכונות, ולכן על הוועדה לחזור ולשוב לדון בפרטי היתר הבנייה שניתן.



בנוגע לאופן התנהלות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, קבעה ועדת הערר כי יש בה "זילות של דיוני הוועדה ופגיעה קשה בסדרי מינהל תקין ובאמון הציבור". ועדת הערר דחתה את סברת הוועדה המקומית לפיה כל עוד החוק לא אוסר - הרי שמותר, וקבעה כי דין החלטה שהתקבלה באופן כזה להתבטל. בנוסף לכך, הוראות החוק מחייבות הקלטה של דיונים ולכן צורת ניהול דיון תוך כדי נסיעה באוטובוס "אינו אפשרית מבחינה טכנית".



משמעותה של החלטת ועדת הערר היא כי החלטה של ועדה מקומית לתכנון ובנייה, שהתקבלה באופן בלתי ראוי מבחינה דיונית, ציבורית ומינהלית, עלולה להתבטל על רקע אופן התנהלות ההליך, זאת, מבלי ליתן את הדעת ל"נכונות" המשפטית או התכנונית של ההחלטה.



הכותב הינו שותף במשרד עורכי הדין ויינברגר ברטנטל ושות'