מפסידים עם כוכבים

ניו יורק טיימס



>> רק לפני כמה חודשים החלה רשת הטלוויזיה לייפטיים לעבד את ספרה של קנדייס בושנל "Trading Up" לסרט, מתוך הנחה שסיפור שאפתני על חייהם של העשירים ועל תרבות הלימוזינות שלהם לוכד נאמנה את רוח הזמנים התרבותית.

עלילת הסרט תתרחש בניו יורק, או כפי שתיארה בושנל: עיר שבה "נדמה כי הרחובות נוצצים מאבקת זהב שנטחן עד דק ממיליארד עסקות שהתבצעו בכלכלת העיר המשגשגת". עכשיו צריך לשכתב אותו.



לפתע, הבורסה כבר אינה נושא כה סקסי בהוליווד - לפחות לא במובן של ערגה. "בן לילה, התסריט נהפך למשהו שכאילו נכתב לפני שנתיים", אמר ארתורו אינטריאן, סמנכ"ל הפקות מקור בלייפטיים. אינטריאן עדיין מעוניין להפיק את הסרט, עם שינוי משמעותי אחד: פחות דיבורים על מניות, יותר על משחק בטוח עם איגרות חוב. ולמה לא להכניס גם מנכ"ל שהודח?



משבר בפריים טיים



לאור הירידה המתמשכת בקרנות הפנסיה שלהם בשבועות האחרונים, החלו מנהלים בתעשיית הבידור לדון באופן שבו יש להציג את המשבר הפיננסי העולמי בסרטים ובסדרות טלוויזיה, או אם כדאי בכלל להעלות את הנושא. בפעם האחרונה שהבורסה בוול סטריט קרסה - כשבועת הטכנולוגיה התפוצצה - הפיקה הוליווד סרטים כמו "קוד מסוכן", עם נבל בסגנון ביל גייטס שמוכן להרוג בשביל להגדיל את הרווחים, וסרטים דלי תקציב כמו "חדר לחץ" על סוחרי מניות שמכרו את נשמתם.



זמן לא רב לאחר ההתרסקות של 1987 היו כל כך הרבה נבלים בוול סטריט, עד שאיש לא הניד עפעף על כך שמי שרצח את דמותו של פטריק סווייזי בסרט "רוח רפאים" היה עמית לעבודה שביקש להשיג את הסיסמה למחשב שלו.



הפעם, חלק מרשתות הטלוויזיה כמו לייפטיים, וסדרת הטלוויזיה "חוק וסדר", שנכתבת בעזרת כותרות העיתונים, מנסות להישאר מעודכנות על ידי עריכת שינויים בלוחות השידורים שלהן ובמאמצי השיווק שלהן. מרתה סטיוארט הציגה באחרונה פינה על חיסכון בתוכנית היומית שלה. סטיוארט כתבה בהודעת דואר אלקטרוני כי הנחתה את החברה שלה לפתח תוכן ש"ימשוך את הצופים גם בזמנים של משבר כלכלי".



ב-20 סנצ'ורי פוקס החלה להתבלט קומדיית מעמד הפועלים בשם "Two Dollar Beer", וחטיבת הסרטים של החברה האיצה את הפקת סרט ההמשך לסרטו של אוליבר סטון מ-1987 "וול סטריט" על סוחרים שאיבדו שליטה. תסריטאי חדש ישכתב את התסריט כדי שישקף את המשבר הנוכחי.



חברות אחרות בהוליווד מחפשות תסריטים שמעניקים אסקפיזם טהור. אולפני הסרטים אומרים כי הם מחפשים יותר קומדיות טיפשיות ומחזות זמר. רעיונות מעולמות בדיוניים הם "הדבר היחיד שמעניין כרגע את האולפנים", אמר פול האגיס, תסריטאי זוכה פרס האוסקר שכתב את הסרט החדש בסדרת ג'יימס בונד, Quantum of" Solace".



האסקפיזם מנצח



תעשיית הקולנוע והטלוויזיה של ימינו עובדת על פרויקטים שנקבעים מראש זמן רב יותר מאשר לפני עשר שנים, מה שמגביל את יכולתם של האולפנים והרשתות לפעול מהר ולשקף את התוהו ובוהו הכלכלי על המסך.



בדרך כלל לוקח לאולפנים עד שלוש שנים מתחילת הפרויקט עד יציאת הסרט לאקרנים, בשל המימון המורכב הדרוש להפקת הסרטים, בעקבות העלייה בעלויות ההפקה והשיווק. הסרטים על פלישת ארה"ב לעיראק ב-2003, ציינו המנהלים, החלו לראות אור רק ב-2007.



אנשים רבים בתעשיית הסרטים זינקו על רכבת האסקפיזם לפני שבועיים כאשר הסרט "בוורלי הילס צ'יוואווה" עקף את מותחן הריגול "Body of Lies" בכיכובם של שניים מגדולי הכוכבים של הוליווד, ליאונרדו דיקפריו וראסל קרואו. למקום הראשון בקופות הקולנוע בארה"ב בשבוע שעבר הגיע סרט הפעולה "מקס פיין", המבוסס על משחק וידאו.



חוקרי תולדות הקולנוע מציינים כי השפל הגדול גרר מבול של סרטי אסקפיזם. שירלי טמפל ניסתה להשכיח מהאומה את הצרות על ידי ריקוד סטפס. סרטי מאפיה, מחזות זמר מפוארים (כמו "הקוסם מארץ עוץ") וקומדיות טיפשיות שבהן הוצגו העשירים כשוטים חביבים זכו לפופולריות רבה בשנות ה-30 של המאה הקודמת.



ג'נין בסינג'ר, יו"ר מחלקת תולדות הקולנוע באוניברסיטת וסליאן, אמרה כי האולפנים הצליחו להשיג הצלחה כבירה כאשר עסקו בנושאים הכלכליים באופן מעודן. "בואו נסתכל על הצד החיובי", אמר ברוס ברמן, יו"ר ומנכ"ל וילאג' רואדשאו. "מהתקופות הקשות יצאו כמה מהסרטים הטובים ביותר בהיסטוריה".