בהיעדר ממשלה חדשה, פקידי האוצר נהפכים לבעלי הבית

>> תקציב 2009 אושר על ידי הממשלה באוגוסט 2008, בלחץ שר האוצר, רוני בר-און. החוק קובע כי התקציב יונח על שולחן הכנסת עד 60 יום לפני סוף שנת התקציב היוצאת. ואכן התקציב יונח כחוק על שולחן הכנסת השבוע. אבל קרוב לוודאי שבשל הקדמת הבחירות, הכנסת לא תאשר אותו.

לפיכך המדינה תתנהל בחודשים הראשונים של 2009 לפי תקציב 2008, תוך הצמדת התקציב למדד המחירים לצרכן. כלומר, אם האינפלציה ב-2008 היתה 4.5%, תקציב המדינה בחודשים הראשונים של 2009, עד להקמת הממשלה החדשה, יהיה תקציב 2008 + 4.5%.



אם הבחירות אכן יתקיימו בפברואר, הממשלה החדשה תקבל את אמון הכנסת רק באפריל. בהנחה שהממשלה החדשה תאשר את תקציב 2009 כבר באחת מישיבותיה הראשונות, ותניח אותו מיד על שולחן הכנסת, התקציב יאושר בבית הנבחרים בקריאה שלישית ואחרונה לכל המוקדם במאי, לאחר פסח. כלומר המדינה תעבוד חמישה חודשים עם תקציב 2008.



בסרט הזה כבר היינו, ב-2006. גם אז הוקדמו הבחירות, גם אז המדינה עבדה עם תקציב השנה הקודמת (2005) במשך 5 חודשים (תקציב 2006 אושר רק ביוני 2006). אלא שאז המצב הכלכלי היה שונה לחלוטין.



עבודה עם תקציב השנה שעברה, כשההוצאה החודשית מוגבלת לאחד חלקי שנים- עשרה מההוצאה השנתית, מונעת מקברניטי המשק גמישויות. כשההממשלה לא אחראית, יכולות להיות למצב זה יתרונות. במצב בו נמצא המשק כיום - משבר כלכלי עולמי, ריאלי ופיננסי, המתדפק על שערי ישראל - יכולות להיות השלכות הרסניות. יכולים להיות מצבים - יש לקוות שלא נגיע אליהם - בהם תידרש החלטה כלכלית חשובה, ובשל שיתוק הממשלה והכנסת, יהיו לפקידים קשיים חוקיים בביצועה.



האנשים החזקים באוצר



העברת ביצוע התקציב לאוצר, תחזק מאוד את מעמדו של החשב הכללי, שוקי אורן, שיחזיק שתי ידיים על כל ברזי ההוצאה של הממשלה. גם מעמד ראש אגף התקציבים, רם בלינקוב, ומ"מ היועץ המשפטי של האוצר, יואל בריס, יתחזק. בריס יצטרך לאשר כל מהלך חריג, ובמחצית השנה הקרובה יהיו מאות מהלכים כאלה.



ב-2006, בהיעדר תקציב, פעלו באוצר שלוש ועדות חריגים, לאישור התקשרויות חריגות במערכת הביטחון, לאישור התקשרויות חריגות במשרדים האחרים, ולאישור תמיכות חריגות. בראש ועדות החריגים עמדו סגנים לחשב הכללי. פניית משרדי הממשלה לוועדות החריגים נעשתה דרך חשבי המשרדים שלהם.



נסרדישי לא יקבל דחייה בהקלות המס



תקציב 2009 כולל הערכות האוצר כי גביית המסים תגיע ל-203 מיליארד שקל. מנהל רשות המסים, יהודה נסרדישי, טען בישיבות פנימיות כי הערכה זו לא מציאותית. הסתייגותו לא התקבלה. על בסיס הערכה גבוהה זו, שלכל הדעות באוצר אינה ריאלית, נבנה בסיס ההוצאות בתקציב השנה הבאה.



ב-2009 תימשך הרפורמה הרב-שנתית במערכת המס (2005-2010). משמעות הרפורמה ב-2009, הקטנת מס ההכנסה השולי על יחידים והקטנת מס החברות. מבחינת רשות המסים מדובר בהקטנת הכנסות בהיקף של 3 מיליארד שקל. באוצר היו דיבורים, אבל הם נדחו על הסף, לדחיית הרפורמה, בין השאר מכיוון שכל שינוי ברפורמה מחייב שינוי חקיקה, ובכנסת אין רוב לשינוי כזה.



לממשלה החדשה לא יהיה לה פנאי לשינויים מהותיים כאלה.



הבורסה לא תגיב



קיימת הערכה, ובקרוב נראה אם היא נכונה, כי תוצאות הבחירות הקרובות בארה"ב לנשיאות יאוששו את הבורסה בארה"ב. בישראל כבר הוכח כי הבורסה בת"א עוקבת הרבה יותר אחר אירועים בבורסות העולם, ובעיקר בארה"ב, ומתעלמת בדרך כלל מאירועים פוליטיים מקומיים.



בשנים האחרונות היו לכך שפע של הוכחות. ימים יוכיחו. מירב הערכות הן כי הבורסה בישראל לא תושפע מהקדמת הבחירות וגם לא מתוצאותיה.



פישר הכי חזק?



הקדמת הבחירות, הפיכת רה"מ, שר האוצר וכל הממשלה לברווזים צולעים, הופכת את הנגיד, סטנלי פישר, למועמד לתפקיד האיש החזק במערכת הכלכלית והציבורית בישראל. פישר היה נגיד עוד בזמן ממשלת אריאל שרון, הוא עבד עם שר האוצר בנימין נתניהו, הוא עבר וראה הכל בפוליטיקה הישראלית.



בעבר ניתנו לפישר מספר הזדמנויות ליהנות מהמעמד והיוקרה של מספר אחד בכלכלת ישראל - והוא החמיץ אותן. הפעם, עם ניסיון של שלוש שנים וחצי בראש בנק ישראל, יש לקוות כי יהיה נחוש יותר, אמיץ יותר ויידע להיות מצפן המשק, בימים של אין ממשלה ואין תקציב בישראל.



בנושא אחד פישר כבר החמיץ את הרכבת. חלומו של הנגיד, כשנכנס לבנק ישראל, היה להעביר חוק חדש לבנק ישראל, במקום החוק הישן מ-1954.



החלום הזה יצטרך לחכות עתה עוד. ניתן להניח כי אם פישר ירצה בכל זאת להעביר את החוק החדש, הוא יצטרך להישאר איתנו לקדנציה שנייה. הקדנציה הראשונה שלו תסתיים ב-30.4.10 - כשנה לאחר הקמת הממשלה החדשה. סביר להניח כי עד אז לא יהיה לממשלה זמן לחוק בנק ישראל.



נמחקו ההבטחות של לבני



עם נפילת האופציה להקמת ממשלת ציפי לבני נפלו כמובן כל ההבטחות הפוליטיות והכספיות שנתנה לבני לאהוד ברק, שאול שמחון, בנימין בן אליעזר, רפי איתן ואלי ישי. מדובר בחיסכון גדול לקופת המדינה, לפחות 5 מיליארד שקל.



בתוך הכספים שניצלו נכללות הדרישות של ברק להגדלת תקציב הביטחון ב-2-4 מיליארד שקל והדרישה של ש"ס להגדיל את קיצבאות הילדים. מוקדם לשמוח: מרבית הדרישות ישובו ויעלו לאחר הבחירות.