לחזור לתחרות מאוזנת

>> המשבר העולמי נותן אותותיו בכל. עם זאת, רבים מבכרים להתעלם מהשינויים שחולל הקפיטליזם ביסודות המבנים החברתיים, שעד לפני כמה עשורים נחשבו מקודשים.

בעיקרו של דבר, פגעה כלכלת השוק החופשי בנאמנות גורמי השוק זה לזה ושעל יסודותיה הושתתה האמנה החברתית של מדינת הרווחה. במדינת הרווחה נדרשה נאמנות דו-צדדית: של האזרח לשלטון ושל השלטון לאזרח. בין השניים התקיימה מערכת חובות וזכויות. לאזרח היתה הזכות לביטחון בפני אויב ולביטחון סוציאלי מינימלי. כך, חבה מדינת הרווחה נאמנות לאזרחיה, שלא יסבלו מרעב, מליקויי בריאות ומהיעדר מחסה.



לצורך כך, דרשה מדינת הרווחה שהחזק יעזור לחלש - באמצעות מס הכנסה פרוגרסיווי, מס עזבון שימנע אוליגרכיות משפחתיות וקיצבאות לאלה שנמנע מהם לעמוד באתגריה. אל נטעה. מדינת הרווחה לא תמיד הצליחה. לעתים דרישות האזרחים עלו על יכולתה ומצבה הכלכלי התדרדר. אף על פי כן, היא מעולם לא זנחה את רעיון נאמנותה לאזרחיה.



ומה נדרש מהאזרח? בראש ובראשונה, הוא נדרש לשירות צבאי. הנתין נדרש לציית לחוק ולקבל את מרות הממשל, גם אם לא בחר בו, ובלבד שזכויותיו תישמרנה. שביעות רצונו נמדדה בקלפי.



והנה, הקפיטליזם חסר הרסן מחק הכל במחי יד. הוא קידש את האינדיווידואליזם ומחק את הקולקטיוויזם. צבאו הפך לצבא של שכירי חרב ובכך נפגמה חובת נאמנות האזרח למדינה. מקום העבודה, שהובטח על ידי מדינת הרווחה באמצעות מערך הגנה של חוקים, היה למפעל שבו העובד אינו אלא בורג. מקום העבודה שוב לא היה נאמן לעובדים. הדבר הגיע לשיא כשלמעביד ניתנה הזכות לפטר את העובד ללא הודעה מוקדמת. כן, יכול העובד להופיע לעבודה יום אחד ולמחרת להיות מסולק ממנה.



וגם ההיפך נכון - לעובד ניתנה זכות להסתלק מעבודתו ללא הודעה מוקדמת. כך נוצר מצב שבו העובדים תמיד בחנו הצעות חלופיות. במחי-יד נמחקו נאמנות העובד לארגון ונאמנות הארגון לעובד.



השמחים לאידו של הקפיטליזם יירוו נחת מכך שראשוני המשלמים את מחיר אובדן הנאמנות הם עובדי נושאי דגל הקפיטליזם. חלק מעובדי בתי ההשקעות שקרסו לא ימצאו עבודה במהרה וגימלאי בתי ההשקעות הפסידו את קצבאותיהם. גם מי שהתמידו בעבודתם בבתי ההשקעות, שילמו את מחיר אי-נאמנות הארגון לעובדיו.



הנאמנות היא היסוד המחבר אותנו. למעביד כדאית הנאמנות לעובדיו, שכן היא מבטיחה תפוקה מירבית; ולעובדים כדאית זו, שכן היא מבטיחה את ביטחונם הכלכלי. אך הקפיטליזם בנוי על התחרות, כלומר - הפרת נאמנות. הניתן ליישב בין נאמנות לתחרות? ליישוב מוחלט לא ניתן להגיע, אך אפשר לשפר את האיזון. התחרות יכולה להיות על הנאמנות עצמה.



המשבר הוכיח עד כמה נותר למדינה תפקיד רב משמעות. כל הדיבורים על אי התערבות נמוגו, אל מול תחינות הבנקאים בנוסח "קחי אותי מדינה". אין מנוס, אפוא, ממסקנה ששוק חופשי לא יכול להתקיים בחלל נעדר נאמנות. לכשנצא מהמשבר, יש לעשות להשתתת השוק החופשי על יסודות הנאמנות, שבלעדיהם אין לחברה יכולת קיום.



הכותב הוא שותף במשרד עוה"ד רפאל ושות' ומומחה לדיני תאגידים