עובדי אמדוקס בירושלים מתקשים לעכל את בשורת הפיטורים; "זה נורא, על הפנים, אני מרגיש חרא"

"זה נורא, על הפנים, אני מרגיש חרא. אחרי 5 שנות עבודה פתאום מודיעים לך יום אחד שאין לך למה לבוא מחר בבוקר, אז איך אני אמור להרגיש?", שואל א', אחד מעובדי מרכז הפיתוח של אמדוקס בהר החוצבים בירושלים היום, דקות אחדות אחרי שקיבל את הודעת הפיטורים.

א', נשוי ואב לשתי בנות, מתגורר בירושלים. לדבריו, עוד לפני שהספיק לבשר את הבשורה לאשתו היא כבר קראה על הפיטורים באחד מאתרי החדשות באינטרנט. "כשיצאתי מהפגישה עם המנהל שלי כבר חיכתה לי הודעה ממנה במשיבון", הוא אומר. "כשדיברתי איתה, היא ניסתה לעודד אותי אבל שנינו יודעים שהמצב עכשיו לא מזהיר. אתחיל לחפש עבודה החל ממחר בבוקר אבל ברור לי שהסיכוי למצוא משהו בתקופה הנוכחית, שבה כל יום שומעים על פיטורים, צמצומים והתייעלויות בחברות היי-טק גדולות וקטנות הוא לא גדול".

החל משעות הבוקר, התנהל סבב שיחות מרתוני בין מנהלי המרכז לכ-150 העובדים בירושלים. חלקם התבשרו על פיטורים, לאחרים ניתנה האפשרות להשתלב במרכז החברה בהוד השרון, אולם גם האחרונים לא התנחמו בבשורת המעבר. "רוב האנשים שעובדים כאן מאוד ותיקים, חלקם עובד כאן כבר 10 שנים", אמר ר'. "הכי מרגיז הוא שגם לעובדים שנתנו את האופציה לעבור לרעננה מכריחים לחתום על טופס שבו מוותרים מראש על תביעות עתידיות בדבר הרעת תנאים. זה טופס מפלה ולא הוגן. מצמידים לך אקדח לרכה - או שתחתום או שתפוטר עם כל השאר. ומה? פתאום לנסוע כל יום מירושלים לרעננה זה לא הרעת תנאים? מצד שני איזו ברירה נשארה לנו?".