>> לאחר חקירה ודרישה לסיבות לנפילות בבורסה ולמכירות המבוהלות של קופות הגמל, נמצא סוף סוף האשם: ד"ר יוסי בכר. הוא זה שעמד בראש ועדת בכר שהחליטה על הוצאת קופות הגמל וקרנות הנאמנות משליטת הבנקים - ועובדה שהמשבר העולמי (והמקומי) החלו רק לאחר שמסקנות ועדת בכר יושמו בשטח.
לכן, כמו שנטען באחד העיתונים, אם רק יחזירו את השד לבקבוק, כלומר, אם יחזירו את הקופות והקרנות חזרה לבנקים, נינצל מהמשך הירידות בבורסה, כי הקופות יעברו מהניהול המופקר של חברות הביטוח ובתי ההשקעות הפרטיים - לניהול המצוין של הבנקים.
הטיעון המופרך הזה נשען על תפישת עולם שאומרת שתחרות זה רע וביזור זה אסון. זו תפישה שאומרת שמוטב ששני הבנקים הגדולים יחזרו לשלוט בשוק ההון מכל זווית וכיוון, הן בניהול הפיקדונות והחסכונות, הן במתן אשראי והן בשליטה בלעדית בשוק ההון - כי אין כמו הבנקים.
אמנם הם רכשו איגרות חוב אמריקאיות מסוכנות במיוחד, ונאלצו למחוק יותר ממיליארד דולר, וגם נתנו אשראי נדיב לכל זב חוטם שהציג בפניהם מגדלי קלפים - אבל אין כמו הבנקים לנהל את כספינו.
יש רק מוסד אחד שטוב יותר מהם: הממשלה. זו אותה ממשלה שאנחנו מבקרים על כל צעד ושעל, אך כנראה שלנהל בנקים היא יודעת. לכן רצוי, לפי אותה תפישת עולם, שהממשלה תתפוס בעלות על חלקים ממערכת הבנקאות. אז נוכל לישון בשקט. כאשר הבעלים יהיו אהוד אולמרט או רפי איתן.
משברי העבר נשכחו
כדי לבדוק את רמת הניהול בבנקים, ראוי להיזכר בזמנים שבהם הבנקים החזיקו בקופות ובקרנות. אלה היו ימים מאושרים. הבנקים עשו בקופות ובקרנות כרצונם. ברגע שחששו מאי החזרת חובות, הם היו הופכים להיות חתמים של אותה חברה, עוזרים לה להנפיק איגרות חוב, שאותן היו דוחפים לתיקים של עמיתי קופות הגמל וקרנות הנאמנות, כאשר תמורת ההנפקה היתה משמשת להחזר החוב לבנק. כך הכל היה מסתדר. העמיתים היו זוכים לסחורה פגומה ולתשואה נמוכה, והבנק היה שומר על רווח גבוה.
אין גם לשכוח את מפולת המניות הבנקאיות באוקטובר 83'. זה קרה לאחר הוויסות המניפולטיווי שביצעו הבנקים בעזרת אותן קופות גמל וקרנות הנאמנות. אלה רכשו מניות בנקאיות לפי ציווי הנהלות הבנקים, אך בניגוד לאינטרס העמיתים. עד שהגיעה המפולת שעלתה לאוצר 7 מיליארד דולר. זו הסיבה שוועדת בייסקי קבעה באפריל 86' שחייבים להוציא מהבנקים את הקופות והקרנות - כדי למנוע קטסטרופה נוספת. ביצוע ההמלצה לקח 20 שנה, עקב כוחם האדיר של הבנקים שהיפנט גם כמה עיתונאים - וזו בעצם היתה עבודתה של ועדת בכר.
בשנים הארוכות שבהן הבנקים החזיקו בקופות ובקרנות סבלנו לא מעט משברים. אחד מהם התרחש ב-93' כאשר הנהלות הבנקים דחפו לציבור, בעזרת אשראי בריבית שלילית, קרנות נאמנות בכמויות אדירות. המפולת הגיעה ב-94' עם נזק גדול לציבור הרחב.
באמצע 96' החל הציבור למכור קופות גמל בכמויות גדולות, לאחר שהתברר שהקופות הפסידו. באותם ימים עמדו מנהלי הבנק תחת מתקפה רצופה, עד שבנק ישראל התערב, מתח רשת ביטחון והחל לרכוש איגרות חוב בבורסה, מהלך שעלה לקופת המדינה 1.5 מיליארד שקל.
אבסורד הגירעון בתקציב
מי שכותב נגד ועדת בכר שוכח גם שהמעבר בקופות הגמל מהשקעה באיגרות חוב ממשלתיות להשקעה חופשית בשוק ההון (באיגרות חוב ובמניות של חברות שונות) לא התרחש עקב מעבר הבעלות מהבנקים לחברות הביטוח ובתי ההשקעות.
המעבר התרחש ב-2005-2007, אך תהליך המעבר להשקעות חופשיות בשוק ההון החל כבר לפני 20 שנה, ב-87'. תהליך זה נגמר ב-2001 - הרבה לפני העברת הבעלות לחברות הביטוח ולבתי ההשקעות.
מי שאומר שצריך להחזיר את הקופות לבנקים אומר גם שצריך לחזור למצב "הבטוח" שבו קופות הגמל וקרנות הפנסיה יהיו רשאיות להשקיע אך ורק באיגרות חוב ממשלתיות. הוא לא מבין שחובה כזו פירושה שהממשלה תהיה חייבת ליצור כל שנה גירעון גדול בתקציב, כדי שתוכל לספק מספיק איגרות חוב חדשות לטובת הקופות וקרנות הפנסיה החדשות.
המשמעות היא שלממשלה אסור יהיה לנהל מדיניות תקציבית אחראית של גירעון נמוך. כי אז לא יהיה מה למכור לקופות ולקרנות. מבינים את גודל האבסורד?
אלה שרוצים "ביטחון" בעזרת איגרות חוב ממשלתיות, לא מבינים שכך לא יימצא ביטחון כלל. אין הם מבינים שהקופות וקרנות הפנסיה ממלאות את התפקיד החשוב של תיווך בין האזרח שרוצה לחסוך, ליזם שרוצה להשקיע - לטווח ארוך. בלעדיהן לא תהיה צמיחה, ובלי צמיחה המשק ייעצר וייבלם, ולהבטחות הממשלה לשלם בעתיד את כספי הפנסיה לא יהיה כלל ערך - כי רק הצמיחה מספקת את הביטחון בעתיד כספינו.
בנוסף, אם תבוטל רפורמת בכר נקבל פחות ריבית על הפיקדונות שלנו ונשלם יותר ריבית על ההלוואות, כי התחרות תרד והבנקים יחזרו להיות המונופולים הגדולים בשוק ההון.
ניהול סיכונים
אך הנימוק החשוב ביותר בעד רפורמת בכר הוא פיזור הסיכונים. כיום, כמחצית מהאשראי למגזר העסקי ניתן על ידי קופות הגמל וקרנות הפנסיה. לפני שש שנים המצב היה שונה לחלוטין.
אז, ב-2002, סבלנו ממיתון עמוק עקב האינתיפאדה ונגיד בנק ישראל דוד קליין אמר שיש סכנה שבנק גדול אחד ייפול. זה קרה משום שהבנקים היו ספקי האשראי הבלעדיים, והמיתון איים על החברות ודרכן על יציבות הבנקים. למזלנו, המשק התאושש ב-2003 והבנקים יצאו מהבור.
אבל עכשיו, כאשר יש משבר חדש, הסיכון של הבנקים נמוך יותר, כי הם אחראים רק למחצית האשראי שניתן למגזר העסקי. לכן, ההפסדים שיציגו בקרוב יהיו קטנים יותר והלימות ההון שלהם תיפגע פחות.
הבנקים שלנו יציבים יותר - בזכות ועדת בכר. יוסי יכול לנשום לרווחה. הוא זכאי.
נמצא האשם העיקרי למשבר - יוסי בכר
נחמיה שטרסלר
28.10.2008 / 7:37