כמה נפלא לגלות שבעתות של משבר גלובלי, האינטרסים הצרים נדחקים הצידה וכולם עושים יד אחת כדי להיחלץ יחדיו מהמשבר. למשל, כמה נפלא לגלות כיצד הבנקים מעלים את מרווחי הריבית שלהם, בזה אחר זה. בנק דיסקונט הקדים את כולם לפני שבועיים, בנק הפועלים עשה את הצעד הנועז ביום חמישי וייקר את ריבית האשראי העסקי השוטף (הלוואות און קול) ב-0.7%, ובנק המזרחי מיהר שלשום אחריהם להעלות גם הוא את ריבית האשראי העסקי. אפשר רק לנסות ולשער כמה ימים יחלפו בטרם הבינלאומי ולאומי יישרו גם הם קו.
אין ספק כי התחרות המשוכללת בין הבנקים בישראל ממשיכה להדהים בכל פעם מחדש - בנק אחד נותן את הטון בשינוי המחירים, ומיד כולם נוהרים אחריו.
מי צריך להפעיל קרטל כשיש תחרות משוכללת שכזו? רק שאם עד עכשיו השכלול הזה הצליח בעיקר להרגיז, בגלל העמלות שהתייקרו או דמי הניהול בכרטיסי האשראי שחזרו לפתע להופיע, הרי כאשר מדובר במשק שנמצא על סף מיתון ועל סף מחנק אשראי - זה כבר מתחיל להדאיג.
אז כן, גם אנחנו למדנו בבית הספר לכלכלה כי מחיר הריבית מורכב משני חלקים - המחיר הבסיסי של הכסף, שאותו קובע בנק ישראל באמצעות הריבית המוניטרית שלו, ומרווח הסיכון. וכן, גם אנחנו יודעים שבתקופות של משבר כלכלי מחיר הכסף נוטה לרדת, כפי שאכן קורה עכשיו לריבית בנק ישראל, אבל הריביות במשק דווקא עולות - בגלל התרחבות מרווח הסיכון.
כך, גם אנחנו קראנו את הדיונים המעמיקים בעיתונות הפיננסית בחו"ל על איך הבנקים המרכזיים בעולם מוזילים עוד ועוד את מחיר הכסף (הריבית המוניטרית האמריקאית צפויה, על פי התחזיות, לרדת לשפל היסטורי של 1% בלבד), אבל אינם מצליחים לגרום עקב כך להוזלה גם בריבית ההלוואות - בגלל ההתרחבות של מרווח הסיכון על האשראי לשיא של כל הזמנים.
אז נכון, איש אינו מצפה מהבנקים בישראל להעמיד בימים אלה אשראי זול. לבנקים יש מחויבות לשמור על היציבות שלהם, ובתקופה מסוכנת הם נדרשים לתמחר את האשראי שהם מעמידים בהתאם לגובה הסיכון במשק - כלומר לתמחר אותו ביוקר. רק שהעלאות הריבית המתואמות של הבנקים, במקביל לירידת הריבית של בנק ישראל ובלי שנוסף מידע חדש לגבי עלייה ברמת הסיכון של המשק בהשוואה לחודש החולף, מעוררות בכל זאת סימני שאלה.
ספקי האשראי היחיד במשק
אי אפשר להתעלם מהעובדה שהבנקים נמצאים כרגע במעמד של ספק אשראי יחיד במשק. שוק ההון, כספק של אשראי חוץ בנקאי, משותק לחלוטין - ולכן הבנקים משוחררים מהצורך להתחרות עם השוק על המחירים שהם דורשים, אבל גם נושאים במקביל באחריות העצומה של מה יעשה המחיר שהם קובעים למצב המשק.
עד עתה, מצבה של ישראל הוגדר טוב יחסית, בין השאר, משום שלא שורר בה מחנק אשראי. התנהלות הבנקים מאשרת זאת: הבנקים אכן ממשיכים להעמיד אשראי לפירמות. לפיכך, אין בעיה של היצע אשראי בישראל, וזה כבר מרגיע מאוד, אבל ייתכן בהחלט שמתחילה להסתמן בעיה של מחיר האשראי.
העלאות הריבית על ידי הבנקים אמורות לכאורה להקטין את הסיכון של הבנקים, משום שהן מפצות את הבנקים על הסיכון בהעמדת הלוואות בעולם לא יציב, הנמצא על סף מיתון.
רק שכאשר הבנקים נמצאים במעמד של ספק אשראי בלעדי למשק, הקטנת הסיכון שלהם בפועל מגדילה את הסיכון של המשק כולו - ריבית גבוהה, עם רווחים יורדים, היא מתכון די מסוכן ליציבותן של פירמות. לפיכך, העלאת הריבית של הבנקים עלולה לפעול כסוג של בומרנג - לפגוע גם ביציבות הפירמות, וגם ביציבות הבנקים המלווים לפירמות.
הלהיטות של הבנקים לייקר את הריבית שוב ושוב, בזה אחר זה, לכל הלווים שלהם בו זמנית, כאשר רמת הסיכון של המשק היא כבר די ברורה, מעוררת לפיכך שאלות כבדות.
קשה לשרטט היכן עובר כאן הקו שבין תגובה לגיטימית של הבנקים לסיכון עולמי עולה, ובין ניצול של הבנקים את המצב הלא תחרותי שהשתרר כדי להגדיל את מרווחיהם. קשה עוד יותר לשרטט את הקו שבין פעולה עסקית נבונה שהבנקים עושים, העלאת הריבית בעקבות עליית הסיכון, ובין פעולה בלתי שקולה ובלתי נבונה - שעלולה להמיט עליהם, ועל המשק, אסון.
האם מישהו בהנהלות הבנקים או בפיקוח על הבנקים הקדיש לכך באחרונה חשיבה מעמיקה? אנחנו עדיין ממתינים לראות.
מקורות בנקאיים בכירים אמרו בתגובה: "האשראי בישראל הוא הזול ביותר בעולם וזה פשוט לא הגיוני. לא ייתכן שחברות אמריקאיות גדולות יקבלו כיום הלוואות במחירים גבוהים בהרבה מאלה שמקבלות חברות ישראליות קטנות. אם היתה בעיה בריביות האשראי, ודווקא הריביות הנמוכות ששררו עד כה, זה בגלל התחרות המטורפת שייצר שוק ההון. בכל מקרה, התייקרות הריביות כעת היא זניחה ולא מרעה משמעותית את מצב הלווים".