באקדמיה הכל מצוין, תודה

>> העולם כמרקחה, השווקים קורסים, בנקים מולאמים, וחוסכים בכל העולם רואים בעיניים כלות איך הפנסיה שלהם מתאדה. הלקח - עד כמה יכול השילוב הקטלני של חוסר פיקוח וחוסר שקיפות לדרדר כלכלות אל עברי פי פחת - מהדהד בכל העולם, חוץ מאשר באקדמיה הישראלית. שם עולם כמנהגו נוהג: האוניברסיטאות רוצות לקבל כסף, אבל מסרבות לשקיפות ולפיקוח כלשהו על הדרך שבה הכסף הזה עומד להיות מוצא.

הפרדוקס הוא שכבר אין מחלוקת בין ראשי האוניברסיטאות למשרד האוצר על תוספת תקציב לאוניברסיטאות. האוצר נענה לדרישת האוניברסיטאות, ומוכן להגדיל את תקציבן בכ-400 מיליון שקל. הדבר היחיד שהאוצר דרש הוא לוודא כי תוספת התקציב הזו תוצא על כל הדברים הנכונים, כלומר על חיזוק המחקר ובלימת בריחת המוחות מהאקדמיה, בהתאם להמלצות ועדת שוחט. המלצות, אגב, שראשי האוניברסטאות מסכימים להן.



אין, לפיכך, מחלוקת של ממש בין משרד האוצר לבין ראשי האוניברסיטאות - ועדיין, המשא ומתן בין הצדדים נמצא על סף פיצוץ. מדוע? כי ראשי האוניברסיטאות רוצים לקבל לידם 400 מיליון שקל מכספי הציבור, ולעשות בהם כראות עיניהם.



הדרישה של משרד האוצר כי הכסף יוקצה לסעיפים מסוימים, שגם ראשי האוניברסיטאות מסכימים כי הם נחוצים מאוד, אינה מקובלת על ראשי האוניברסיטאות, מאחר שלא מקובל עליהם שיגידו להם היכן להשקיע את תקציבם. "החופש האקדמי" נישא על שפתיהם, ובשמו הם רוצים את החופש לנהוג בכספי ציבור בלי פיקוח, בלי שקיפות ובלי אחריות ציבורית. עובדה, בשם הרצון להסתיר את השימוש בכספי הציבור מעיני הציבור מוכנים ראשי האוניברסיטאות להשבית את האוניברסיטאות.



בעולם שבו ממשלות מטלטלות את ההנהלות של גופים פיננסיים פרטיים, אולי הגיע הזמן שגם הניהול של האקדמיה הציבורית בישראל יעבור טלטלה משלו. כך זה לא יכול להימשך.