כשהבורסות צונחות המוזות פורחות: למה האמנות הישראלית עשויה לצאת מהמשבר דווקא נשכרת

רבים שחזרו לאחרונה מיריד האמנות העכשווית "פריז", בלונדון, תיארו מצב מדכדך למדי. מעט עבודות נמכרו, חלק מהקונים הקבועים והחשובים מרוסיה ומארצות הברית לא באו, שיחת היום שם עסקה במשבר הכלכלי ובהשלכותיו על שוק האמנות, בעיקר העכשווית, שידע בשנים האחרונות פריחה חסרת תקדים (יש שיאמרו מוגזמת).

"הרושם היה שמאטים את הפעילות ומצמצמים אותה", אומרת יפעת גוריון-עופר, מנהלת יריד האמנות המקומי "צבע טרי". "העניין באמנות לא נגמר, הרבה אספנים הגיעו כדי לראות מה קורה, אבל היה שינוי בהיקף הקניות. בשנה שעברה נמכרו בטירוף עבודות של מיליוני דולרים, רובן עוד לפני הפתיחה. אם לא היית פנים מוכרות, וללא מליץ יושר, בקושי התייחסו אליך. השנה אנשי המכירות של הגלריות היו הרבה פחות עסוקים והרבה יותר מסבירי פנים".

כמו רבים אחרים, גוריון ושותפתה ליריד "צבע טרי", שרון טילינגר-שפיר, לא צפו את המשבר הנוכחי. בשנים האחרונות סצינת האמנות המקומית היתה בשיא הפריחה: עשרות גלריות נפתחו, עשרות אספנים חדשים נוספו למעגל הקונים והמכירות היו מוצלחות ביותר. המצב המצוין הזה ניכר היטב ביריד "צבע טרי" שהתקיים לראשונה במארס שעבר. זו גם הסיבה שהשתיים התכוננו ליריד שני מוצלח עוד יותר במארס הקרוב. עכשיו התוכניות השתנו.

"השאיפות שלנו גבוהות מאוד, אבל נצניע אותן בשנה הקרובה", אומרת גוריון. "מכיוון שהוספנו עוד יומיים ליריד - עוד לפני שחל המשבר - התקציב מאוד גדל. אנחנו לא מתכוונים לוותר על התוספת הזאת, אבל קשה עכשיו להשיג עוד תמיכה מלבד זו של הספונסרים שליוו אותנו ביריד הקודם. יש דברים שרצינו לעשות השנה ולא בטוח שיתממשו. למשל, חשבנו לארח כמה גלריות מחו"ל. תיכננו להזמין עבודות חוץ גדולות ממדים מאמנים שהשתתפו ביריד האמנות הקודם. עכשיו נעשה רק פרויקטים שנמצא להם מימון מראש".

פגיעה באמנות העכשווית

אין ספק שהמשבר הכלכלי יורגש בשדה האמנות, השאלה היא באיזו עוצמה. אפשר להעריך שכמו כל עסק קטן התלוי בתזרים מזומנים יציב, חלק מהגלריות הקטנות שצצו בשנים האחרונות לא ישרדו. סביר גם שמעגל הקונים לא יתרחב בתקופה זו. "אני לא חושב שאדם עם 20 אלף דולר פנויים ילך להשקיע אותם היום באמנות", אומר אמון יריב מגלריה גורדון, "אבל למי שיש יותר, אמנות היא אלטרנטיווה טובה להשקעה שהיא גם השקעה רגשית".

אפשר להניח שהמכירות של אמנות ייפגעו בחודשים הקרובים - הן מושפעות מאוד ממצב רוח ומי שהפסיד כספים לאחרונה לא ימהר לקנות. בין הנפגעים יהיו אמנים שתימחרו את עבודתם באופן מוגזם. אך בסופו של דבר דומה כי העניינים יחזרו כמעט לשגרה. שכן, שוק האמנות הוכיח את עצמו בשנים האחרונות כאחד השווקים היציבים שכדאי להשקיע בהם.

"הכסף שבאוויר הלך לאיבוד אבל הכסף האמיתי לא אבד, הוא פשוט מחליף ידיים", אומר הסוחר והגלריסט רוני פורר, שעומד לפתוח בקרוב גלריה חדשה לאמנות עכשווית בדרום תל אביב. "בעבר המדינות המפיקות נפט לא היו רוכשות אמנות והיום גם הרוסים וגם הערבים קונים אמנות ובכמויות גדולות. אם את מסתכלת על האוליגרכים הרוסים שהפסידו סכומי כסף אדירים, הם עדיין רואים שההשקעה באמנות היתה הרבה יותר טובה מההשקעה בנדל"ן ובמניות".

לדעת פורר, כמו לדעת רבים אחרים, פלח השוק שעתיד להיפגע יותר מכל הוא זה של האמנות העכשווית - "הפלח שעלה הכי הרבה וללא ביקורת איכות כלשהי", לדבריו. אמנם רק לפני חודשיים, ביום שקרס בנק ליהמן ברדרס, התקיימה בסותביס, לונדון, המכירה של דמיאן הירסט ובה נמכרו 223 מעבודותיו ב-110 מיליון ליש"ט. יש שיאמרו שהירסט הוא מקרה יוצא דופן, שאינו מעיד על הכלל, אבל הוא בכל זאת נציג של תופעה: הסחרור וחוסר פרופורציה שאליהם הגיע שוק האמנות העכשווית.

פורר מאמין שסוגי המדיה שייפגעו יותר מכל הם הצילום והווידיאו, שאת קהל היעד שלהם הוא מגדיר "דרג הניהול החדש הבינוני-גבוה" (או במלה אחרת, יאפים), מגזר שנפגע במיוחד מהמשבר. "המדיומים האלה היו לחם חוקם", הוא אומר. "האספנים הוותיקים הגדולים הם שמרנים. הם אספו וימשיכו לאסוף את מה שהם אוספים כל השנים, בעיקר קלאסיקה". לראיה הוא מציין את המכירה של אמנות איטלקית מודרנית שהיתה בסותביס, לונדון, ביום שני בשבוע שעבר. "המכירה היתה מאוד תוססת, הכל נמכר בה, גם לסוחרים וגם לאנשים פרטיים", הוא אומר. "גם ביריד האמנות 'פיאק', שהתקיים במקביל ל'פריז' ומיועד לאמנות יותר קלאסית, היו קניות טובות והרבה מאוד מבקרים".

גם אמון יריב מאמין שמי שייפגע יותר מכל הוא השוק של אמנות בת זמננו, בעיקר זו של אמנים צעירים שעדיין אין אפשרות לראות את עבודתם בפרספקטיווה של זמן. "אמנים צעירים הם לא דוגמה טובה להשקעה נכונה באמנות", הוא אומר. "או שזה יהיה שווה את ה-1,000 דולר ששילמת או שלא תרוויח כלום. חמש-שש שנים אחרי הלימודים הן זמן מינימום בשביל לבדוק אם מישהו יש לו כוח ההתמדה ויש לו מה להגיד ברגע שרשת הביטחון של בית הספר נעלמת".

בינתיים המכירות מצוינות, לדבריו, אבל ברור לו שהמצב שהיה בשנים האחרונות - תערוכות שלמות שנמכרו כבר ביום הפתיחה - לא יימשך. "זה פינוק שאולי כבר אינו חלק ממה שצפוי לנו בתקופה הקרובה".

ומה כן צפוי?

"אני מאמין שזה יהיה דומה למה שקרה במשבר של 2001. אחד הדברים שקרו מעבר להאטה הכללית היא שהשוק נעשה הרבה יותר סלקטיווי, הוא בעצם עבר ניפוי. אנשים נצמדים לאיכויות, בוחרים עבודות נדירות יותר, שכבר יש פרספקטיווה היסטורית להעריך את החשיבות שלהן, ומוותרים על דברים בינוניים. ככלל אני חושב שזה תהליך טוב".

גם כאספן הוא יודע שמדובר בתקופה טובה. לא נעים לומר זאת, אבל כשהאמנים נתונים בלחץ כלכלי האספנים יכולים לקנות מהם עבודות במחירים נמוכים למדי. באופן רשמי הגלריות לא יורידו מחירים, "גלריה יכולה לתת הנחות מסוימות, להגמיש את התשלומים, אבל לא מעבר ל-10%-15% הנחה שניתנת ללקוחות הקבועים", אומר יריב. עם זאת, בסטודיו יש אמנים שימכרו עבודות אף בחצי מחיר. גם ההיצע במכירות הפומביות עתיד להשתבח: העבודות הבינוניות לא ייכללו במכירה, אנשים שייקלעו למשבר וזקוקים לכסף נזיל יוציאו לשוק עבודות חשובות, לעתים במחירי הזדמנות.

נדמה שגם לאמנות הישראלית זו עשויה להיות שעה של הזדמנות. "בעתות משבר אחת ההמלצות היא לחפש שווקים שיש בהם פוטנציאל ועוד לא מומשו", אומרת גוריון. "ואני חושבת שהשוק שלנו נתפש כבעל פוטנציאל שהמחירים שלו עדיין נמוכים. אני מאמינה שאנשים שהתרגלו לקנות במחירים גבוהים יותר אמנות בינלאומית לא יפסיקו לקנות אמנות בכלל, הם יתחילו להתעניין באמנות שהיא לא פחות איכותית אבל המחירים שלה נמוכים יותר. תהיה פה כניסה של אנשים חדשים - לא חדשים לתחום אבל שרמת המחירים הזאת חדשה להם. יש פה אמנות שעדיין לא התגלתה מספיק לעולם; באופן שהפתיע אפילו אותי, הרבה מאוד אנשים מחו"ל מתכוונים לבוא לכאן".

גם פורר מאמין שהאמנות הישראלית יכולה להרוויח מהמצב. "זה יהיה פרס התנחומים לאלה שאולי חשבו על רכישות הרבה יותר גדולות", הוא אומר. "אם מישהו התכוון לקנות מרדכי ארדון ב-500 אלף דולר, אז הוא בשמחה יקנה עכשיו משהו זול יותר, איכותי ועכשווי. עליית המחירים העולמית כמעט שלא השפיעה על המחירים בארץ, שהם עדיין נמוכים מאוד ביחס לאיכות. העולם מתחיל לגלות את האמנות הישראלית: הרבה יותר אמנים ישראלים מוזמנים להציג בחו"ל, המכירות של סותביס בניו יורק, של אמנות ישראלית, מוצלחות מאוד. מדובר בעצם בשוק עולה".

חגיגה בלי אמנות

יש צד נוסף שעלול להרוויח מהמצב: האמנות עצמה. בשנים האחרונות נוצר מצב שהשוק הכתיב את התפוקה. אמנים עבדו סביב השעון כדי לספק סחורה לירידים, וקשה להאמין שזה לא פגע באיכות היצירה. גם הצורך להמציא כל הזמן גימיקים כדי ללכוד את העין בתוך בהלת הקניות היה בעוכרי העשייה האמנותית.

"בעבר אפשר היה להיות אמן טוב, ללא קשר להצלחה כלכלית. אמנים גם לא נשפטו בהתאם להיקף המכירות", אומר האמן פיליפ רנצר. "השוק של השנים האחרונות הכתיב תפישה חדשה, שאם אמן מוכר אמנות סימן שהוא מצליח, ואני חושב שתוך כדי נשכח משהו מאוד עמוק בעשייה עצמה. למכור אמנות זה תוצר לוואי של עשייה מאוד ארוכה. זה דבר שנבנה לאט וכולל המון מרכיבים שרק הקצה שלהם הוא המכירה, כך שאני לא באמת יודע עד כמה החגיגה של השפע הכלכלי היא חגיגה שהאמנות לקחה בה חלק מרכזי".

אתה בין האמנים שנמכרו היטב בזכות השפע הזה, מחירי עבודותיך האמירו, אתה לא מודאג?

רנצר: "לא. תמיד האמנתי באמנות ואני אמשיך להאמין בה למרות משבר כלכלי זה או אחר. באופן אישי, אני לא מתכוון להוריד מחירים. אם אני לא אמכור, זה יישאר כך עד שהמצב יהיה יותר טוב, והוא יהיה יותר טוב. מכיוון שאני מלמד, אני יכול לקיים את האמנות היום-יומית שלי דרך המשכורת וככה אני גם קונה את החופש שלי".