אסטרטגיית העמימות של בארטון ביגס

מאת חיים הנוורקר

ניו יורק. אחד הג'ובים הנפלאים ביותר בוול סטריט זה להיות אסטרטג. האסטרטגים מרוויחים ברובם משכורת של שבע ספרות. אמנם, אין הם יכולים ליהנות מבונוסים על השתתפות בהנפקות כמו האנליסטים ובנקאי ההשקעות, ואולם כל בית השקעות המכבד את עצמו מחזיק לפחות אסטרטג אחד. יש לכך שתי סיבות: האסטרטג יכול לסייע להם למשקיעים להבין את הלכי הרוח בשוק, דבר שהוא חשוב במיוחד בבניית תיק ההשקעות. הסיבה השנייה היא יחסי ציבור. אסטרטגים זוכים להרבה מאוד תשומת לב באמצעי התקשורת, ובכך תורמים לתדמיתו הציבורית של בנק ההשקעות.

הבעיה היא שבשנים האחרונות התברר כי הרבה מאוד מהעצות של האסטרטגים המלומדים התגלו כעצות אחיתופל. כמעט אף אחד מהם לא חזה, למשל, את התפוצצות בועת ההיי-טק בוול סטריט. גם אלה מהם שקבעו כי המחירים בבורסה מנופחים, לא הצליחו להעריך את גודלה של הבועה.

התקפות הטרור על ניו יורק וואשינגטון ב-11 בספטמבר סיפקו אתגר נוסף לאסטרטגים. ערב ההתקפות שוק המניות דישדש. השאלה הגדולה היתה אם הירידות יימשכו, או שבעצם השוק הגיע לתחתית והוא יתחיל בקרוב לעלות. אנליסטים ואסטרטגים רבים סברו כי השוק אכן הגיע לתחתית. אלא שהתקפות הטרור טרפו את הקלפים. מנתחים רבים התקשו להבין את השלכותיהן על הבורסה. כל אסטרטג ניסה למצוא דרכים להביע את דעתו, אך גם לא להסתבך, למקרה שהוא טועה.

ואולם מי שזכאי לתואר אלוף המניפולטורים הוא בארטון ביגס, האסטרטג של מורגן סטנלי. במקום להביע דעה ברורה וחד משמעית, מה שהמשקיע אובד העצות היה זקוק לו בימים ההם יותר מכל, הוא החליט לכתוב דו"ח מבלבל למדי, שיוציא אותו נקי בין אם השוק יעלה ובין אם יירד. ואולם בסופו של דבר, המשקיע שהלך בעקבות המלצותיו של ביגס - הפסיד.

הדו"ח פורסם ב-24 בספטמבר, המועד שבו הגיעו מדדי המניות לשפל. בבוקר ה-24 בספטמבר ניצב מדד דאו ג'ונס ברמה של 8,235 נקודות, מדד נאסד"ק ברמה של 1,423 נקודות, ומדד סטנדרד אנד פורס שהה ב-965 נקודות. מי שהחליט באותו יום להשקיע כסף בשוק המניות, יכול היה לרשום בתוך שבועות ספורים רווח של 15%-10%.

כותרת הדו"ח של ביגס היתה: "התחושה שלי אומרת שוק פרי, אבל המוח אומר שוק דובי". כותרת נהדרת. לא משנה אם השוק יעלה או יירד, בארטון ביגס יצא צודק. במקרה הגרוע ביותר אפשר יהיה להגיד שתחושת הבטן שלו טובה מהניתוח המלומד שלו, או שמוחו חריף הרבה יותר מתחושת הבטן שלו.

את הדו"ח פתח ביגס בביקורת על עמיתיו האסטרטגים. "כפי שאתם יכולים לצפות, האווירה הדובית נפוצה כיום. בסוף השבוע קראתי דו"חות של הרבה אסטרטגים ואנליסטים, שכתבו כי אנחנו חיים בעולם חדש ומסוכן. הם חוששים ממה שהטרוריסטים יעשו אחרי שאנו נגיב על הפיגועים ומההשפעה הקשה של המכה הבאה של הטרוריסטים על הכלכלה.

אבל אז ביגס ניסה להגן על עצמו: "אולי הם צודקים ואולי לא. אני זוכר איך כולם חששו מעיראק ב-91'. בסופו של דבר הצבא העיראקי התגלה כנמר של נייר, אף על פי שסדאם חוסיין הראה לנו שהוא עשוי מטפלון. אנחנו מפריזים בכוחם של הטרוריסטים".

במקום אחר ציין ביגס: "האויב הנוכחי שונה ומסוכן יותר. הטרוריסטים שפגעו באמריקה היו משכילים, נחושים ומוכנים להתאבד. בעבר, הטרוריסטים רצו שאחרים יעשו את המלאכה עבורם ויתאבדו במקומם. קווי האופי של הטרוריסטים הנוכחיים הם הרסניים".

אבל לא רק בניתוח הפוליטי כתב ביגס דברים והיפוכם ושמר על עמימות, אלא גם בניתוח הכלכלי. לפי ביגס, הקונסנזוס בקרב האסטרטגים נוטה לצפות מיתון גלובלי. לפי ההערכות, מדד סטנדרד אנד פורס יירד ב-2001 ב-25% וירידה נוספת של 15%-10% צפויה ב-2002. לטענתו, מחירי המניות של מדד סטנדרד אנד פורס 500 עדיין לא מגלמים את החדשות הרעות הפוליטיות והכלכליות. למעשה, ביגס אומר בכך דבר פשוט - צפו לגרוע ביותר.

ביגס טעה. החל ב-24 בספטמבר החלו המניות לעלות, למרות הדיווחים הפיננסיים השליליים של החברות והפחתת התחזיות על ידי האנליסטים. מחירי המניות כבר כללו אז בתוכם את החדשות הרעות.

ביגס ציין כי אם הפסימיסטים צודקים, אנו נמצאים בתקופה קשה מאוד של שוק דובי. מצד שני, הוא ציין כי שוקי ההון של אירופה וארה"ב הם "OVER SOLD" באופן משמעותי. רוב המדדים נמצאים 40% אחוז ויותר מתחת לשיאם, דבר המאפיין שוק דובי.

ואולם הוא הדגיש כי הוא אינו רואה מצב של "כניעה מוחלטת" (Capitulation), מכירה מהירה של מניות על ידי פרטים וקרנות נאמנות. לא מעט פעילים בוול סטריט לא יסכימו לניתוח של ביגס. בשבוע שלאחר מתקפת הטרור משקיעים זרקו מניות כפי שלא עשו במשך עשרות שנים. אגב, גם ביגס עצמו ציין בפסקה אחרת כי איבחן "מידה של פאניקה" בקרב המשקיעים.

במקום אחר בדו"ח ציין ביגס כי בקרוב שוקי ההון יגיעו לתחתית, כך שהם יוכלו לשנות כיוון ולעבור לעליות ללא הצדקה ממשית. אם יופיעו חדשות טובות, אמר ביגס, הרי אפשר לצפות לפריחה של השוק, שתימשך כמה חודשים.

ובסוף מגיעה ההמלצה של ביגס למשקיעים. לאלה שיש להם כסף ביד והם רוצים לדעת מה לעשות אתו, הוא אמר ב-24 בספטמבר: היו סבלניים. תנו לאבק לשקוע והמתינו לסערה הבאה, שתוריד את השוק עוד יותר, ואז תיהפכו לקונים אגרסיוויים. ואולם מי שהקשיב לביגס הפסיד למעשה את העלייה הגדולה, שהחזירה את השוק לרמות שלפני הפיגועים בניו יורק ובוואשינגטון.

גם לאלה שהיו מושקעים כבר במניות היתה לביגס עצה. בלשון מורכבת הוא כתב: מאוחר מדי למכור כעת מניות, אלא אם כן אתם מושקעים במניות עד צווארכם ואינכם יכולים לישון בלילה. כלומר, לאלה המושקעים עמוק בבורסה הוא נתן אור ירוק למכור. ירוק מסויג, אבל ירוק. בדיעבד, ביגס היה צריך לומר להם: "אני יודע שמאוד מפחיד לראות את תיק ההשקעות הולך ומתכווץ, אבל התגברו על יצרכם ואל תיגעו בתיק ההשקעות".

נכון לעכשיו, ביגס טעה, ומי ששמע לעצתו הפסיד. למרות זאת, ביגס תמיד יוכל למצוא לו משפט כלשהו מהדו"ח שלו, שיוכיח שבעצם הוא צפה נכונה את המתרחש.