גשר המיתרים או גשר המיותרים?

>> גשר המיתרים, שתוכנן על ידי האדריכל הספרדי סנטיאגו קלטראווה ונבנה כחלק מהפרויקט להקמת מערכת הסעת ההמונים בירושלים, עורר מחלוקות רבות במהלך בנייתו, בעת חניכתו - וגם כיום, כשהוא תלוי ועומד.

המחלוקת הראשונה שנסובה סביב הגשר היתה קשורה למימון הקמתו, בעלות של כ-245 מיליון שקל. התומכים בבניית הגשר סברו שמדובר בפרויקט הכרחי, וטענו שהיות שמדובר בגשר הכניסה לעיר עליו להיות מרשים, הן בעיצובו והן בגודלו, גם אם הדבר מחייב השקעה בסדר גודל כזה. המתנגדים טענו כי אפשר היה להשקיע בחלופות זולות ופרקטיות לא פחות.



הגשר זכה לכינויים שונים, בהם "גשר קללה-טראווה" ו"גשר המיותרים", והתושבים הגרים בסמוך לו טענו כי גשר מעין זה עלול להוריד את מחירי הדירות שלהם. הבעיות נמשכו גם בשלבים המתקדמים של הבנייה, כשלאורך כל קטע הבסיס של הגשר התגלו סדקים חמורים בריתוך, מה שעיכב את חניכתו וייקר עוד יותר את עלות הפרויקט.



מהנדס עיריית ירושלים, שלמה אשכול לא הרגיע במיוחד את הציבור, כשאמר בכנס שנערך עם השלמת הבנייה: "אני מקווה שהגשר לא ייפול". בתגובה, נשמעה בקהל הקריאה: "תנו לאולמרט ולאנשי התכנון את הכבוד לעבור בו ראשונים".



גם טקס החניכה של הגשר החדיש לווה באקורדים צורמים, כשהרקדניות שהופיעו בו חויבו ללבוש בגדים צנועים, כובעי גרב וגלימות בשל מחאה של גורמים חרדיים. לא עבר זמן רב, והיצירה הארכיטקטונית בכניסה לעיר ייצרה שערורייה חדשה. הולכות רגל שעברו על הגשר הביעו חשש מכך שיציצו לחצאיותיהן, והממונים נדרשו לבצע שיפוץ שהוריד את רמת השקיפות של מעקה הגשר.



למרות כל המכשולים, ניצב כיום גשר קלטראווה בגאון בכניסה לעיר. יש הטוענים כי הוא אינו מתמזג עם הבנייה בעיר ועם הנוף הירושלמי העתיק, יש הסוברים אחרת. כך או כך, הרכבת הקלה תעבור בו רק ב-2010. עד שזה יקרה, דואגת העירייה להאיר את הגשר בצבעים שונים.