בשני העשורים האחרונים נהפכה סין, בזכות הפיתוח המואץ של הערים, למעבדה מרתקת עבור אדריכלים ומתכננים הנוהרים אליה מכל רחבי העולם. שני נציגים בולטים של קהילה מקצועית זו הם מוניקה קריקו וברט דה מוינק המנהלים בבייג'ין ארגון בשם MOVING CITIES, החוקר תופעות עירוניות בסין וברחבי העולם.
לפני כמה חודשים ערכו השניים סדנה במחלקה לארכיטקטורה של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל שכותרתה היתה "מה אנחנו יכולים ללמוד מסין?" בסדנה נטלו חלק מרצים וסטודנטים מיחידת מחקר במחלקה לארכיטקטורה הנקראת "עיר-מדינה". היחידה אף הקדישה באחרונה את העלון המקצועי שלה הנקרא "לוייתן" לסיכום המפגש.
מטרת הסדנה היתה לבחון כיצד ניתן להשתמש בכמה מעקרונות התכנון הנהוגים בסין כדי להשיג פיתוח עירוני צפוף, אך גם איכותי ובר קיימא, בשטח מרכזי בלב המטרופולין של תל אביב. התוצאה הסופית היא גיבוש עקרונות פיתוח לאזור שבין תל אביב להרצליה הכולל מערך מתוכנן של שימושי קרקע מגוונים, ומיועד לתוספת של קרוב למיליון בני אדם.
העיסוק בנושאים אלו תואם את המטרות שלשמן הוקמה יחידת "עיר מדינה". מייסדיה טוענים שישראל היא מעבדה ייחודית לייצור מרחב יש מאין. לאורך השנים התפתח בה מנגנון תכנון רשמי וריכוזי, וגם בכך יש דמיון מסוים לסין.
התוכנית המוצעת לאזור מתחם גלילות
מה שקיים בישראל באופן יותר דומיננטי מסין, כציר מקביל לריכוזיות התכנונית, הוא פעילות של כוחות לא רשמיים בעלי השפעה לא מבוטלת ובהם כוחות השוק, ארגונים חוץ ממשלתיים וגופים ירוקים.
"באורבניות הסינית החדשה יש התמודדות עם מאסות אדירות של בנייה ושל תכנון שאיתן צריך להתמודד במהירות", אומר האדריכל יובל יסקי, אחד המייסדים של "עיר מדינה". "היא מבוססת על חשיבה מעשית שממנה בחנו כמה עקרונות מרכזיים".
אחד העקרונות האלה הוא השימוש הנרחב בצירוף של שכונות מגורים עם בנייה בגובה בינוני ובצמוד אליהם מגדלים שגם הם משמשים למגורים, תוך יצירת צפיפות גבוהה אך מדורגת. עקרון נוסף הוא פיתוח מע"ר (מרכז עסקים ראשי) המבוסס על החלטה ביורוקרטית ותכנון מראש כדי למשוך משקיעים.
היבט נוסף המאפיין את הפיתוח העירוני בסין הוא פיתוח מתוכנן של אזורי בילוי ותרבות, או כהגדרתו של יסקי מעין רובעי "סוהו" הנוצרים תוך בניית העיר. רובעים אלו מפותחים כתמריץ עבור שכבות מבוססות המחפשות סביבה עירונית מגוונת ורבת גירויים, והם ממוקמים בסמיכות למע"ר. במקרה של סין מדובר יותר ברובעים המתבססים על הקמת מרכזים לתעשיות היצירתיות כמו קולנוע, עיצוב ואופנה.
עיקרון נוסף שלפי יסקי תופש מקום מרכזי בסין הוא חיזוק התפקיד של השטחים הפתוחים בתוך הסביבה העירונית הצפופה, כדי לשמור על איכות חיים בתוך הפיתוח האינטנסיווי. "בסין קיימת מדיניות שלפיה מי שמפתח צריך להיות מעורב גם בהשקעות של פיתוח ושימור שטחים פתוחים".
ציפוף הבנייה
הדגם שעליו התבססו משתתפי הסדנא היה תמ"א 35, המתווה דגם התפתחות של ישראל לשני העשורים הקרובים. דגם זה מבוסס על עיבוי משמעותי של ארבעת המטרופולינים הגדולים, בנייה "צמודת דופן" לבנייה קיימת ושימור מרבית השטחים הפתוחים.
האמצעי ההכרחי והמרכזי למימוש דגם זה הוא כמובן ציפוף משמעותי של הבנייה באופן שאינו פוגע באיכות החיים. זה מה שניסו לעשות הסטודנטים של עיר-מדינה בסדרה של מפות, תשריטים והדמיות שבהם הם מתארים מערך חדש ומורכב של שימושי קרקע בין צפון תל אביב להרצליה, יחידת שטח קטנה יחסית אך אופיינית לאפשרויות הפיתוח שעדיין נותרו בגוש דן.
"החלטנו לא להתייחס לתוכנית המתאר המחוזית הקיימת או למתקנים ביטחוניים, אלא לנסות ולמצות את כל האפשרויות בשטח שבו מדובר", מציין יסקי. "המטרות העיקריות היו לחסוך בתשתיות, ליצור עירוב של שימושי קרקע וגם לשמר שטחים פתוחים בתוך אזור צפוף".
על פי התכנון המוצע, תהיה בנייה נרחבת של בנייני מגורים רבי קומות בסמוך לצירי התנועה המרכזיים הקיימים כיום בצפון גוש דן. לכך יש כמובן תקדים מוצלח במתחם מגדלי היוקרה ההולך ומתפתח ליד צומת ההלכה מצפון לאזור הבורסה, בין הכבישים העמוסים ביותר בסביבה.
ליד מגדלי המגורים יהיו שכונות של בתים נמוכים יותר, אך עדיין בצפיפות מגורים גבוהה. "אנחנו טוענים שעד היום לא הושג באמת ציפוף רב יותר, פרט למקרים של תוכניות פינוי-בינוי", מסביר יסקי.
באזור תהיה מערכת רוחבית (מזרח-מערב) של שטחים ירוקים, שכוללים בין השאר את רצועת השטח הפתוח שעדיין נותרה בין רמת השרון לתל אביב. בניגוד לתוכניות הקיימות מציע דגם הפיתוח להשאיר שטחים גדולים יותר בחוף הים ללא בינוי.
משקל מרכזי ניתן למרכזי תעשייה יצירתית שאותם הציעו הסטודנטים להקים בשלושה מוקדים שונים. אחד מהם יהיה ליד תחנת הכוח רדינג ושניים נוספים בצומת גלילות ובדרום מערב הרצליה.
על פי הצעת האדריכלים, באזור רדינג יוקם מוזיאון מדע, יהיו בו פארק וכן מעבדות שונות ובנייה למגורים עבור סטודנטים. במוקד של צומת גלילות יהיו בין השאר אולפני סרטים ואולפני טלוויזיה, ומשרדים של חברות פרסום. מעט מזרחה לצומת גלילות יהיה מע"ר חדיש שאותו תשרת מערכת של תחנות רכבת.
ומה עם זכויות האזרח?
נושא שלא מילא תפקיד מרכזי בסדנה הוא זכויות האדם ושיתוף הציבור בפיתוח העירוני בסין. עם זאת מציין יסקי שהנושא עלה בדיון שהתקיים לאחר הפרויקט, במהלך הרצאה מסכמת של ברט דה מוינק.
לפי יסקי, מדובר בסוגיה מורכבת של שאלת האחריות שיש לאדריכל, שמצד אחד נדרש לתת שירותים ללקוחות ומצד שני מחויב גם לשיקולים מוסריים וחברתיים. שאלה זו עלתה באחרונה גם בישראל, בהקשר להסכמת אדריכלים לקחת חלק בהקמת התנחלויות. בסין היא עלתה לסדר היום בעקבות מפגן העוצמה האדריכלי של האולימפיאדה, ובעקבות סירובו של האדריכל הנודע דניאל ליבסקינד לעבור בארץ זו בגלל אופי המשטר.
"החלטות תכנוניות בסין נלקחות ללא כל התחשבות בציבור ומיושמות תוך פגיעה קשה במספר עצום של תושבים", מציין יסקי. "אנחנו ניסינו ללמוד את ההיבטים הפיסיים של התכנון בסין כדי ליישמם באופן היפותטי בגוש דן ולא התעכבנו על השאלות הארגוניות והסטאטוטוריות, בישראלן או בסין".
יסקי מציין שבישראל המצב שונה לחלוטין מסין, אם כי יש עדיין מקום רב לשיפור. "היום יש הליך מסודר של התנגדויות, וגם ועדות התכנון קשובות לרחשי הציבור. נציגי הציבור גם יושבים בכל ועדות התכנון".
עם זאת, גם כיום עדיין אין לטענת יסקי הליך אמיתי של שיתוף הציבור בהליך התכנון, ובידי הממשלה עדיין יש מנגנון לעקיפת התנגדויות באמצעות תוכניות מתאר ארציות מפורטות כמו זו שקודמה כדי לאשר בנייה עבור מפוני רצועת עזה באזור ניצנים.
"כאשר קיים רצון פוליטי, המדינה מסוגלת לעקוף בנתיב מהיר את כל ההליכים הדמוקרטיים של שיתוף הציבור והתנגדויות ולהעביר תוכנית", מוסיף יסקי. "אמנם התרחקנו מאוד מסין אבל עדיין לא הצטרפנו לגמרי לעולם אליו אנו מתיימרים להשתייך".
על פי יסקי, הצעת התכנון של המשתתפים בסדנה יכולה לשמש יותר מאשר שיעור לסטודנטים. "אנחנו חושבים שזה יכול להוסיף לדיון על האופן שבו ניתן לפתח את ישראל בעתיד. לדעתנו, זה מציע כיוון מחשבה שבהחלט ניתן גם ליישום מעשי".
האדריכל דן הנדל מיחידת המחקר כתב בחוברת "לוייתן" שעסקה בסדנה: "האזורים במרכז הארץ שאותם מפתחים אך ורק על פי כלכלת השוק עומדים בפני התפתחות של בנייה מפוזרת וצמודת קרקע והיווצרות קהילות סגורות, וכל אלה משמשים פרברי שינה הסובבים את הערים. התוכנית שמציעה הסדנה משלבת את צרכי הגידול בהווה ובעתיד ומשאירה שטחים פתוחים גדולים עבור תושבי הערים הגדולות. היא מציעה דרך נועזת לניהול הנוף והבינוי, ששונה מהדרך שבה מתנהלים כיום התכנון והאדריכלות בישראל".
מה תל אביב יכולה ללמוד מהסינים?
צפריר רינת
31.10.2008 / 11:37