לא רק סמים: הבלדרים מבריחים גם כלבים גזעיים

את הבכי אפשר היה לשמוע כבר מחצר הבית. "הגורה היתה נבולה מהרגע שהבאנו אותה הביתה", התייפחה ה'. "כבר כשלקחנו אותה הפנים שלה היו נפולות. זה קשה, הכנתי את הילדים", היא אמרה, ספק לעצמה, ספק לבני גרבי, סוחר הכלבים שממנו קנתה יום קודם לכן ב-1,700 שקל גורת פודל שנפחה את נשמתה בתוך כמה שעות.

גרבי, בחור גדול ממדים ולא מעודן במיוחד, לא הפגין אמפתיה. "אני רוצה שתחטאי את הבית", אמר לה. "אני אתן לך את הכלב הזה, הוא נראה בדיוק אותו דבר. בקיצור, יש לך עוד כלבה. אני נותן לך אקונומיקה, קחי את זה, תחטאי את הבית, תנקי אותו ותקחי את הכלבה. הנה, היא פה מוכנה".

ה': "אבל הבית נקי. לקחנו אותה לווטרינר שאמר שהיה לה מום מולד בלב".

גרבי: "הווטרינר אמר שהיה לה מום בלב? אנחנו לא יודעים וגם הווטרינר לא יודע. מיהו? מה זה, דוקטור? מה, הוא מומחה? קרדיולוג? מה הבעיה? הנה, זו לא נבולה וגם ההיא לא היתה נבולה. יש עוד שתיים-שלוש נקבות, אל תדאגי. תבואי מחר לקחת. תחטאי את כל הבית באקונומיקה, את כל הנעליים שהכלב נגע בהם, ותבואי".

ה', מלווה בילדיה, עזבה את המקום חפוית ראש ומצוידת בארבעה בקבוקי אקונומיקה. למחרת היא חזרה, אחרי שקירצפה את הבית, ולקחה גור כלבים אחר במקום זה שמת.

נפתחו חמישה תיקים

הכלב הוא חיית המחמד הפופולרית בישראל. במרכז הארצי לרישום כלבים רשומים עכשיו כ-333 אלף כלבים, כמחציתם גזעיים או בעלי תכונות פיזיות דומות לכלבים גזעיים, והשאר כלבים מעורבים. הגזעים הפופולריים ביותר בישראל הם הפינצ'ר והלברדור, ואחריהם הרועה הגרמני והפקינז.

הביקוש הגדול לכלבים גזעיים מזנים קטנים, שאותם קשה יותר להשיג במכלאות דוגמת "צער בעלי חיים", מביא לשגשוג בעסקי הייבוא השחור של כלבים לישראל. על פי נתוני ההתאחדות הישראלית לכלבנות, ב-2007 נולדו בארץ רק 2,258 גורי כלבים גזעיים. את הרצון של הישראלים בכלבים קטנים עם שמות גדולים מספקים סוחרי הכלבים.

ייבוא כלבים לישראל מוסדר בחוקים ובתקנות ברורים. מי שמבקש להביא עמו כמטען אישי עד שני כלבים, חתולים, ציפורים, ארנבות ובעלי חיים ממשפחת המכרסמים שאינם חיות בר, פטור מהצורך ברישיון וטרינרי ממנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות. זאת בתנאי שבעלי החיים מלווים בתעודת בריאות שהוציא רופא וטרינר ממשלתי בארץ המוצא, המעידה כי הם נבדקו ונמצאו בריאים וחופשיים ממחלות מידבקות, ובהצהרה של הבעלים כי הם היו ברשותו לפחות שלושה חודשים לפני שהובאו לארץ. כלבים וחתולים חייבים גם באישור שחוסנו נגד כלבת, ואסורה הכנסת גורים מתחת לגיל ארבעה חודשים.

אדם המעוניין להביא יותר משני בעלי חיים מהסוגים הללו נחשב כבר ליבואן, ובנוסף לתנאים הנ"ל הוא זקוק לרישיון בכתב כדי להכניסם לישראל. זהו רישיון חד-פעמי בעל תוקף לשלושה חודשים, ומצוין בו סוג ומספר הכלבים שניתן אישור להכניסם לישראל. "תקנות מחלות בעלי חיים" קובעות שאם התנאים לא מולאו, יוחזרו בעלי החיים לחו"ל או לחלופין, יושמדו או יישחטו.

שני גופים אחראים לפקח על הייבוא. הראשון הוא השירות הווטרינרי, שד"ר צביקה אבני הוא נציגו בנמל התעופה בחמש השנים האחרונות. לצדו פועלים גם אנשי המכס, האחראים על מניעת הברחת בעלי חיים. בפועל, למרות התקנות הברורות, זהו תחום פרוץ כמעט לחלוטין. ההערכה היא שמאות כלבים מוברחים מדי שנה לישראל ונמכרים באלפי שקלים כל אחד, לרוב בלי תעודות יוחסין המעידות שאלה כלבים גזעיים. ההברחות מתבצעות בעיקר מחבר המדינות, מארצות מזרח אירופה ומתאילנד. תחקיר "הארץ" חושף את הסוחרים המובילים בישראל, מגלה שהם נעזרים לעתים בווטרינרים המשתפים עמם פעולה ומצביע על אוזלת ידה של המדינה בטיפול בתופעה.

אמנם יש יבואנים שמשנים מדי פעם את שמם ואת מספר הטלפון שלהם במודעות שהם מפרסמים, אך נראה שהם חוששים יותר מתביעות של לקוחות נזעמים מאשר מפני הרשויות; הם בוודאי מודעים לעובדה שמשרד החקלאות מעולם לא העמיד לדין אדם באשמת ייבוא בלתי חוקי של כלבים. גם רשויות המכס לא הגישו בשנים האחרונות אף כתב אישום נגד מבריחי כלבים או בלדרים שעבדו בשירותם.

דפנה יוריסטה, דוברת משרד החקלאות, מסרה כי השנה נפתחו רק חמישה תיקים נגד אנשים שנתפסו מבריחים כלבים לישראל, או שפעלו בניגוד לתנאי רישיון הייבוא שלהם: "חמשת המקרים נמצאים בשלבי חקירה וטיפול. בשנים קודמות טופלו מקרים נוספים של עבירות ייבוא כלבים ובכל המקרים שבהם הנחקר נמצא אשם - הוא נדרש לשלם קנס מנהלי, כ-500 שקל על כל כלב שיובא לישראל בניגוד לחוק".

הגיעו עכשיו מחו"ל

אתר "יד 2" הוא מהאתרים הפופולריים ביותר לפרסום על כלבים למכירה. אחד המפרסמים הבולטים בו הוא בני גרבי. באחת מהמודעות הרבות שהוא מפרסם נכתב: "גורי שיצו, פקינז, מלטז, פודל טוי+ננסי, פאגים, יורקשר טרייר, פומרניין. המלטות מקומיות אצלי בבית. הורים במקום. כל הגורים גזעיים לחלוטין... באחריות מלאה אחרי בדיקה וטרינרית... עזרה בהתאמת כלב למשפחה וגידול נכון".

נכנסתי לביתו של גרבי יחד עם סטודנט לווטרינריה, לכאורה כדי לקנות גור. בין הבכי של ה' להסבריו המלומדים של הסוחר על סיבת מותו של הפודל שקנתה, הבחנו בקופסת קרטון קטנה המשמשת לנשיאת שישיית בקבוקי מים מינרליים. אלא שבאותו יום נמצא לה שימוש אחר ובתוכה הצטופפו שלושה גורים קטנים.

לאחר שה' עזבה את המקום הסביר גרבי מדוע היא בכתה: "היו אתמול מלא אנשים וגם היא היתה ולקחה כלבה. היא הגיעה הביתה, שמה אותה בבית, הילדים שיחקו איתה. בערב היא מתקשרת אלי, בוכה-בוכה, אומרת לי 'הכלב מת' והיא הלכה לווטרינר שאמר לה שהיה מום בלב והוא הפסיק לעבוד. קורה. מה, לא קורה שתינוק מת? קורה. נחליף לה את הכלב, אחד לאחד".

אבל ברור שזה קשה לה רגשית.

"היא קיבלה את הכלב אתמול בעשר בלילה ושתבין, היא לא שילמה על הכלב. זה כלב שלי שביקשתי שתטפל בו".

אחר כך הציג לנו גרבי את מרכולתו. "בוא תראה. יש ככה, פודלים", הוא אמר והצביע לדוגמה על הכלב שאותו הבטיח להעביר למחרת ל-ה'. אחר כך הוציא את הגורים מקופסת הקרטון, אמר שהם בני חודשיים והסביר: "זה השיצואים. אלה כלבים בלי נשירת שיער ובלי ריח של כלב. כשהם גדלים הם בגודל של בקבוק שני ליטר שוכב".

אתה מרביע כאן?

"יש לי בית גידול. אני מזווג אותם, מעבר אותם פה בבית ובכל מיני מקומות ומוכר הלאה".

כולם נולדו בארץ?

"כן. אני לא מביא מחו"ל, אין לי מה להביא משם".

מה עם תעודות המעידות שאלה כלבים גזעיים?

"אין תעודות, אני לא נותן תעודות. הכל אני כותב לך בהתחייבות", הוא אמר והציג העתק של קבלה שניפק לאדם שרכש ממנו כלב ב-5,200 שקל. "פה יש לך אחריות למשך עשרה ימים ואם הכלב מת אתה מקבל בדיוק אותו דבר", הסביר.

אחר כך הוא העלה אותנו לקומה השנייה בביתו כדי להראות תמונות של כלבים במחשב. באחד החדרים, שהכניסה אליו חסומה, ניצבו כמה כלובי כלבים וגורים אחדים התרוצצו לצד עיתונים המשמשים אותם לעשיית צרכים. תוך כדי הביקור קיבל גרבי שיחות מלקוחות פוטנציאליים וגם שיחה ממישהו שנשמע כקולגה. "יש לי מלטזים, וואללה הגיעו עכשיו מחו"ל, לפני שעה. עוד לא הלכתי לראות אותם אפילו", הוא צעק לתוך השפופרת. "3,800. אין משהו אחר. הדולר 3.75, על מה אתה מדבר? אין עכשיו מלטז בארץ, אז אתה תוכל למכור בכמה שאתה רוצה".

גם בשיחת טלפון שקיימתי עמו לפני כן, אמר גרבי ש"דברים (כלבים) שיש דרישה אני מביא מחו"ל" וסיפר שהוא מספק גם תעודות רשמיות לכלב. בנוסף אמר שהוא עובד עם שני וטרינרים בתל אביב, ד"ר ארי דושניק וד"ר יורם אסא. "אתה מקבל את הכלב עם אחריות על מחלות מקננות אצל הווטרינרים שלי ומקבל עוד חיסון שעולה 180 שקל אצל הווטרינר שלי".

יש לו סחורה יפה

ד"ר דושניק הוא דמות מוכרת בעולם הווטרינריה באזור תל אביב. מפתיע לגלות שמי שערך לפני כחצי שנה אירוע התרמה מתוקשר לכלבי העיר שדרות ובשבועת הרופא הווטרינר התחייב להקפיד על עקרונות האתיקה של המקצוע, בחר לעבוד בקביעות עם סוחר כלבים שגם לדבריו פועל ללא רישיון.

בשיחה עם דושניק, כלקוח פוטנציאלי של בני גרבי, הוא הסביר ש"ההסכם הוא שאני עושה את החיסונים עד החיסון השלישי".

בני הזכיר משהו לגבי אחריות על מחלות מקננות.

"זה התחייבות שלו. אני לא יכול להיות ערב שלא תהיה מחלה. בני הוא סוחר, קח אותו בפרופורציה. יש לו סחורה יפה, יש לו כלבים מאוד מאוד יפים ובדרך כלל אין שום בעיות. אני עובד איתו המון. אני מוכן לבדוק את הכלב לפני זה ולראות שהכל בסדר, זה לא יעלה ביקור. מצד אחד, לי יש בעיה, כי אני עובד עם בני אז מבחינתך אני מחויב לו, אבל מצד שני אני אומר לך שאני מחויב לעצמי והרישיון שלי שווה לי מעל הכל ואני לא אסכן אותו בשביל שום דבר. אני הווטרינר שלו, כלומר עושה את כל החיסונים, המעקבים, הטיפול השוטף".

מאיפה מגיעים הכלבים שלו?

"רוב הכלבים זה גידול מקומי ויש גם כאלה שמגיעים בייבוא. ראיתי שהכלבים שהגיעו כך הגיעו בתנאים טובים".

כשהייתי אצלו באה מישהי שהכלב שקנתה ממנו מת בתוך כמה שעות.

"גורים זה בעיה. הם מאוד רגישים בהתחלה. אנחנו מקווים שהכל יהיה בסדר, אבל גם אם יש בעיה כלשהי אז הוא ערב לך וזה יפה".

אתה תוכל לומר לי אם הכלב גזעי?

"כן, בטח. הכלבים שהוא מוכר הם גזעיים בלי תעודות. אם אתה רוצה להשתתף בתערוכות זה לא כלב מתאים".

יש לו רישיון?

"לא. השוק הזה מאוד פרוץ".

אז איך אתה עובד איתו?

"אני עם בני כי אני יכול לכסח אותו והוא יודע שאם הוא ימכור כלבים שלא לרוחי עם בעיות, אני אחייב אותו והלקוח לא יידפק. אני לא מחויב לו אלא לקליינט".

ד"ר אסא הסביר שגרבי מפנה אליו לפעמים לקוחות לטיפול על חשבונו, בפרק זמן מוגבל שסוכם בין גרבי לבין הלקוח. אסא הבהיר שהוא עצמו לא נותן שום ביטוח ולא מתחייב באשר לגזעו וטיבו של הכלב. אבני מסכים: "אף וטרינר לא יכול להגיד לך שכלב הוא גזעי במאה אחוז, אלא אם יש לו תעודת יוחסין".

הציבור אינו יודע

"מינואר השנה ועד היום נכנסו לישראל בצורה חוקית כ-500 כלבים", אומר ד"ר אבני. "כ-300 מתוכם על ידי יבואנים והשאר על ידי אנשים פרטיים. בשנה האחרונה היו כעשר תפיסות של הברחות כלבים, שבכל אחת מהן שישה עד שמונה כלבים".

זה שיעור זניח?

"לצערנו כן. החבר'ה נורא מתוחכמים, לפעמים מרדימים כלבים ומעבירים אותם. לפעמים משתמשים בבלדרים בעלי דרכון ישראלי או זר. אין להם שום סנטימנטים בנוגע לצער בעלי חיים והם אינם מתייחסים לבריאות הכלב או בני האדם. הדרישות שלנו כשירותים וטרינריים הן לא דרישות שבשמים וכשאנחנו שואלים את הסוחרים 'למה אתם לא מוציאים רישיון ייבוא?' ומסבירים להם שאין סיבה שלא יאשרו להם, הם אומרים שזה בגלל העלויות הכספיות".

החיסכון הזה ב"עלויות" הוא למעשה עבירת מס. אדם שמייבא כלב לצורכי מסחר נדרש להצהיר במכס על שוויו ולשלם מע"מ בהתאם. כמו כן, יהיה עליו לשלם מס הכנסה על רווחיו. לדברי ד"ר אבני, הציבור אינו מודע לבעיות הבריאותיות שהייבוא הבלתי מפוקח עלול ליצור, ולסבל שנגרם לעתים לכלבים המיובאים. רבים מרוכשי הכלבים גם אינם מודעים לכך שכלב מוגדר גזעי אך ורק אם יש לו תעודת יוחסין המעידה ששני הוריו היו גזעיים. מבחינה פיזיולוגית כלב אמנם יכול להיות גזעי גם בלי תעודה כזאת, אך אף גוף רשמי לא יכיר בו ככזה והוא לא יוכל להשתתף בתערוכות כלבים או בהרבעות מוסדרות.

"להגיד לך שאנחנו תופסים כל הברחה?" אומר אבני. "לא. אנחנו עושים מבצעים והמכס עוזר לנו, אבל כל הזמן המבריחים נלחמים בנו יותר. זו גם מלחמה פסיכולוגית, מאיימים לתבוע אותי, מאיימים ש'אם תיגע בכלב אני אוריד לך את הרגליים והידיים'. חלק מהסוחרים זה עולם תחתון שבמקום להגיד 'סליחה, טעיתי, לא ידעתי' מתקשרים ומאיימים. אני מקבל טלפונים שאומרים לי 'אנחנו יודעים איפה אתה גר' וכולי. כשמתחילה אלימות פיזית - וזה קורה בערך בכל תפיסה שנייה - אנחנו מערבים את המשטרה".

אבני אומר שבדרך כלל הסוחר מחכה מחוץ לטרמינל ומי שמבריח הוא רק בלדר. "לפעמים אנחנו עושים תרגיל ואומרים לבלדר שצריך לשלם מס ואז הוא פשוט עוזב את הכלבים והיבואן נכנס ואומר 'זה שלי'".

יוסי בן ארי הוא הממונה מטעם המכס על אולם הנוסעים הנכנסים בנתב"ג. "רוב הכלבים המוברחים מגיעים ממזרח אירופה, אוקראינה ותאילנד", הוא אומר. "אנחנו נתקלים בנוסעים מזדמנים שהופכים להיות בלדרים ומביאים כלבים שרובם מגיעים עם תעודות בריאות מזויפות. הכלבים מועברים בתיקים מיוחדים שבהם מסליקים אותם. לפעמים אנחנו נותנים לאדם עם כלבים לצאת מהטרמינל, עוקבים אחריו ואז רואים שהכלבים מוזמנים מראש ומועברים לכל מיני אנשים. במקרים כאלה אנחנו קוראים לווטרינר ומיד מטיסים אותם חזרה. לפני כמה שבועות תפסנו דייל של אל על שהבריח בטיסה שהגיעה מתאילנד שישה גורים וחילק אותם בין בני משפחה שלו שהיו איתו".

ביום שלישי השבוע נתפס אותו דייל בשנית, הפעם על ידי פקחי השירות הווטרינרי, בעת שהגיע בטיסה מתאילנד ובכליו שני גורי כלבים.

ים של כסף

גלעד (גילי) ברודו הוא דמות נוספת שבולטת בשוק הכלבים בישראל. גם הוא מפרסם מודעות באתר "יד 2". ד"ר אבני מעריך שרבים מהכלבים שמפורסמים באתר "הם כלבים שנכנסים בצורה לא חוקית". ברודו מתפעל גם אתר אינטרנט מושקע שנקרא "דוגלנד", המתגאה בהחזקת מגוון מרשים של כלבים גזעיים. באתר נכתב ש"אנו מתמחים גם בייבוא כלבים מבתי גידול איכותיים באירופה" וש"דוגלנד הנה חברה ישראלית שהוקמה בשנת 2000 והנה מהמובילות בתחום הכלבים הביתיים/כלבי שעשועים". בבדיקה ברשם החברות לא נמצאה חברה כזאת וממשרד החקלאות נמסר כי "דוגלנד" מעולם לא קיבלה רישיון ייבוא.

ברודו ניהל בעבר חברה שנקראה "דוגס אר אס", ששינתה את שמה ל"חוות הכלבים בכפר הירוק". ד"ר אבני מכיר אותו כמי שקיבל בעבר רישיונות לייבוא כלבים, אולם נתפס בהברחות כלבים והיום אין ברשותו רישיון ייבוא.

בני הזוג שי ואירית אפוטקר היו מעדיפים לשכוח את הניסיון המר שלהם עם ברודו. "רצינו כלב מסוג קאוולייר", מספרת אירית אפוטקר. "יצרנו קשר עם החווה בכפר הירוק והבנו מהם שהכלב הוא ייבוא מצ'כיה. כשהגיע משלוח באנו לראות. הכלבה נראתה מאוד קטנה אבל החלטנו לקחת אותה. היא עלתה לנו 4,000 שקל. בהתחלה הבטיחו לנו שתהיה תעודת גזע, אבל בסופו של דבר לא נתנו לנו תעודה ופשוט התחייבו שהכלב גזעי.

"באנו איתה הביתה. כבר בהתחלה היא שילשלה ואחרי חמישה ימים היא התחילה להקיא בלי הפסקה. היא אושפזה וזיהו אצלה פארבו, מחלה שהדגירה שלה היא שבוע, כך שהיא כנראה נדבקה לפני שהגיעה אלינו. למזלי, בעזרת טיפול יקר בסופו של דבר הכלבה ניצלה.

"במשך כל הזמן הזה היינו בקשר עם גילי, ביקשנו שישתתף בעלויות הטיפול. הדבר היחיד שהוא אמר זה שנביא את הכלבה והוא יחליף אותה. זה היה מזעזע".

גם למוריאל אהרונוב מתל אביב יש היסטוריה עגומה עם החברה שניהל ברודו. לפני כשנה וחצי היא נסעה עם בני משפחתה לחוות הכלבים בכפר הירוק, שנסגרה מאז. "התעניינו בכלב מגזע קאוולייר", היא מספרת. "אמרנו שאנחנו לא צריכים תעודות, כי אנחנו לא הולכים לתערוכות. ביולי אשתקד הודיעו לנו שנולדו כמה גורים והגענו לראות אותם. אחרי חודשיים לקחנו גור ומיד הוא התחיל לשלשל. כשדיברנו עם החווה הם הציעו שנחזיר אותו אליהם, אבל אנחנו כבר נקשרנו לכלב. חשבנו שנטפל בו ונביא להחלמתו והמשכנו לטפל בו, אבל עם הזמן המצב שלו הידרדר עד שחלה בדלקת ריאות שממנה לא התאושש. הוא היה אצלנו בסך הכל חודש וחצי ובסופו של דבר מת בייסורים קשים מאוד, בידיים שלי, בארבע לפנות בוקר.

"לאחר מותו יצרנו קשר עם הכלבייה. הם התעלמו מאיתנו לחלוטין, לא ענו להודעות שהשארנו. החלטנו לתבוע אותם בבית משפט לתביעות קטנות". בהסכם פשרה נקבע כי "מבלי להודות בטענת מי מהצדדים תחזיר החברה לבני הזוג אהרונוב את הסכום ששולם עבור הגור בסך 4,000 שקל".

אגב, מי שהתחייב בפני בית המשפט לשלם את הסכום היה נמרוד ורד, מבעלי קבוצת הכדורגל "הכח מכבי עמידר רמת גן", שבנו מתן רשום כבעל החברה.

בשיחת טלפון ברודו מספר שבביתו אפשר לראות כיום גורים מסוג קאוולייר, מלטז, בישון פריזה ועוד. "אלה כלבים מאוד יפים", הוא אומר. הכל טוב ויפה, אלא שב"חוג לכלבים זעירים", המהווה חלק מהתאחדות הכלבים בישראל ואחראי על רישום ומעקב אחר סוגים שונים של כלבים גזעיים בישראל, מבהירים שכיום אין בארץ אף המלטה מאושרת של כלב מסוג מלטז. "מה שאתה רואה באינטרנט זה כלב לא רשום או כלב שיובא לישראל שלא כחוק", אומרת מאיה שבירו, אחת מרכזות הגידול בחוג.

ביום שישי שעבר, בחצר ביתו רחב המידות של ברודו ברחוב שפיים 10 בהרצליה, התחושה היא שעסקיו פורחים. בחצר סגורים ברשת שלושה גורים קטנים וברודו לא מפסיק לקבל טלפונים מלקוחות מתעניינים. הוא מספר שהגורים שהוא מוכר נולדו בארץ ומבטיח שעם רכישת הכלב אקבל תעודת יוחסין.

קבוצה ישראלית נוספת ששמה מוזכר בזמן האחרון כקשורה להברחות כלבים לישראל ממוקמת בבנגקוק בירת תאילנד ופועלת מתוך סוכנות הנסיעות והמסעדה הישראלית הידועה "הקשר הישראלי". אנשי השירות הווטרינרי בנמל התעופה סיפרו, שאנשים שנתפסו בניסיונות הברחה של כלבים לישראל טענו שקנו אותם ב"קשר הישראלי". בפורום אתר התרמילאים "למטייל" נמצאו כמה הודעות שבהן מספרים גולשים על קניית כלבים ב"קשר הישראלי".

באחת ההודעות, מיוני השנה, מספרת גולשת שקנתה שם לעצמה כלב מ"גילי וחגי": "כאשר שאלתי לגבי בריאות הכלבים נאמר לי שהם מביאים את הכלבים מחווה שמגדלת במיוחד כלבים מהזן שביקשתי, והכלבים מוגנים שם ושאין לי מה לדאוג". גילי הוא גלעד גרבי (ככל הידוע אין קשר משפחתי בינו לבין בני גרבי). בשיחה עמו כלקוח הוא סיפר שהוא עובד ב"קשר הישראלי" ואמר שגורי כלבים גזעיים מסוג שיצו, פומרניאן, יורקשייר, פקינז ואחרים עולים בין 1,000 ל-1,500 שקל והתשלום יכול להיעשות בשקלים, דולרים או באהטים תאילנדיים. "אתה מקבל תעודות לידה בינלאומיות של הכלבים", הסביר. לדבריו, "אני שולח הרבה כלבים לארץ, שולח לסוחרים בארץ והם מוכרים ב-4,500-5,000 שקל".

איך הם מקבלים את הכלבים?

"הם מסדרים לי אנשים או שאני מסדר את זה עם אנשים שבאים או דרך קארגו (מטען), אבל זה יותר סיכון".

אז הם עושים הרבה כסף.

"אני יודע. זה ים של כסף. אני מוכר בכמויות לארץ, כמויות".

כלב לפי המחיר

בישראל פועלים חמישה סוחרים המייבאים כלבים באופן חוקי, ובערך כמספר הזה יבואנים נטולי רישיון. לפחות חצי משוק הייבוא, אם כן, הוא שוק שחור. לצדם פועלים סוחרים המתבססים על השוק המקומי: מגדלים ובעלי חוות גידול. יאיר שוחט הוא אחד מאלה. למגדל הכלבים הגזעיים מקיבוץ משמר העמק, שלא מרוויח אישית ממכירת כלבים, אין בעיה לדחות לקוחות שלא נראים לו. הוא בן 70, מאז 1960 הוא מגדל ומאמן כלבים ומשביח גזעים. בעבר עבד עם כלבים מסוג רועה גרמני ודאקל וכיום הוא מגדל קאווליירים. בביתו מתרוצצים שלושה כלבים. את הצעיר שבהם, בן חודשים ספורים, קנה לא מזמן בגרמניה. בגאווה לא מוסתרת הוא מספר שלכלב המבוגר בן התשע יש כבר 60 צאצאים.

"אמא שלי", הוא אומר, "לא הרשתה לי להחזיק כלב, אז אחרי הצבא לקחתי כלבה והתחלתי ללמוד את העסק. המפגש הראשון שלי עם כלב היה כשהוצאתי פרות למרעה בקיבוץ סאסא. כמו שומר טוב נרדמתי בשמירה וכשהתעוררתי ראיתי שכל הפרות בלבנון. היתה איתי כלבה והיא פשוט רצה אחרי העדר, סובבה אותו והחזירה את כל העדר לשטח שלנו. אני עמדתי, הסתכלתי ולא עשיתי כלום. זה שיכנע אותי שיש מה לעשות עם כלבים לשירות האדם.

"אחר כך, כשהיתה לי כלבת רועה גרמני, ראיתי איך אני יכול לבנות כלבים שיתאימו לצרכים ביטחוניים משתנים: שמירה, הודעה, חיפוש וכולי. זה דורש להגדיר את המטרה ואז לבודד את התכונות שאותן אני רוצה לפתח. איך עושים את זה? אתה מאתר תכונה קיימת, עושה ריבוי עם זכר או נקבה ובודק אם חיזקת את התכונה. זה נקרא הכלאות דחיקה. מזה צמחו לימודים נוספים על הזנה, החזקה, פוריות של כלבים. בדרך כלל למדתי לבד ובקורסים שהייתי מגיע אליהם ראיתי שאני יכול להרצות. במשך 16 שנים עבדתי עם הצבא והמשטרה. הייתי שותף לאימון הכלבים למטרות מסוימות, למשל תקיפה של מחבלים שתפסו בני ערובה".

היכן נכנס הפן העסקי?

"מהרגע שאתה מוכר או קונה זה כבר עסק, אבל אני עשיתי את זה כדי לממן את המחקר ואת החזקת הכלבים בצורה טובה יותר. אני בא מקיבוץ וזו חברה אידיאליסטית, החברים שלי בתחום הכלבים מתפרנסים מזה ואני לא. במשך השנים יצרתי לעצמי מקום עבודה שלא מפריע לאף אחד, לא מפסיד ומרוויח מספיק כדי שיהיה לי מרווח תמרון. בכל תחום יש אנשים שמחפשים פרנסות. אחד מוכר מלפפונים ואחד מוכר כלבים. זה קיים וחבל לי שזה קיים, כי אני מתייחס לכלבים אחרת מהם".

שוחט מסביר מהן הבעיות המתפתחות אצל כלבים המופרדים ממשפחתם מוקדם מדי, דוגמת אלה המובאים ארצה שלא כחוק. "עד גיל שלושה שבועות הסביבה לא מעניינת את הגור. יש לו חוש ריח להגיע לעטין של אמא שלו וזהו. אחר כך הוא מתחיל להרים את הראש ולהתייחס לאחים שלו. בגיל שישה שבועות הוא מתחיל להתייחס לבן אדם. גור שתוריד אותו מהאמא לפני הזמן, או שלא קיבל את המנה של ההתייחסות לאחים, אז גם אם יאכילו אותו באוכל הכי טוב ופיזית הוא ייראה טוב - הוא יהיה דפוק באופיו ותחסר לו ההתייחסות לבני מינו. עכשיו, אם גור מגיל שישה שבועות עד 16 שבועות לא יפגוש בני אדם, אין שום סיכוי שהכלב יהיה טוב. הוא יהיה מעוות ודוגמאות לזה יש בשפע".

איך קובעים מחיר לכלב?

"אין לדברים האלה תקן, אבל מקובלים מחירים מסוימים ואתה יכול ללכת לפי זה. אני קובע את המחיר שלי, ואם טוב לך אז בסדר ואם לא אז לך למקום אחר. המחיר שלי לא נמוך, 4,500 שקל לגור, בין השאר כי אני מעוניין לדחות את מי שלא מבין למה הוא משלם. אם רק הכסף חשוב למישהו, שיפתח אינטרנט ויבחר כלב לפי המחיר. יש בהחלט אנשים שאני לא מוכן למכור להם. כשאני רואה בן אדם אטום שלא רוצה לשמוע, אני לא מוכר לו".

רוב האנשים באים וקונים מיד?

"ממש לא. האנשים מרימים טלפון, שואלים שאלות וכבר אז אני לא מלקק להם. אם אני רואה שהם עקשנים אני מתחיל לתת להם אינפורמציה ואז מזמין אותם להיכרות".

עם הכלב?

"לא. איתי. אם למשל אני מתרשם שהבעל רוצה והאשה לא, אז הם ייצאו מכאן בלי כלב".

מהניסיון שלך, מי האנשים שמחזיקים כלבים גזעיים?

"כאלה שיש להם כסף. אם לא היה להם אז לא היה להם כלב גזעי. אלה דברים שהתפתחו אחרי מלחמת ששת הימים, כשהיתה פתאום קפיצה כלכלית בארץ והתחילו להופיע הכלבים הגזעיים".

חיי כלב אוזבקי

ההתאחדות הישראלית לכלבנות היא עמותה העוקבת ומפקחת על גידול והרבעה של כלבים גזעיים בישראל. ההתאחדות, המסונפת לפדרציה הבינלאומית לכלבנות (FCI, המספקת את תעודת היוחסין לכלב), מארגנת גם תערוכות כלבים. רק כלב שהשתתף בשתי תערוכות יכול לקבל מאנשי העמותה אישור הרבעה.

"לאדם הפשוט, הדרך הכי קלה להשיג כלב היא לפתוח אינטרנט ולרוץ לקנות", אומרת יולנדה נגלר, ראש החוג לכלבים זעירים. "מה שלא עשיתי לא הספיק. עשינו פרסומים בעיתונים, הבהרנו שאין לנו אינטרס עסקי, ביקשנו מהאנשים שיפנו אלינו. אבל הסוחרים מפרסמים בצורה מאוד מאסיווית ויש כאלה שמפרסמים בכל מקום מספר טלפון אחר. אומרים שאלה עבריינים מאוד רציניים שעובדים על הרבה כסף ואני לא רוצה להיות דון קישוט ולמצוא פצצה מתחת לאוטו. הם קונים את הכלבים בחמישים דולר בשווקים במזרח אירופה, מביאים אותם צעירים מדי, מי שחי חי, מי שמת מת - ומשרד החקלאות לא מצליח להתגבר על זה. 'צער בעלי חיים' עמוס בכלבים שרוצים שיאמצו אותם, אז עדיף שאנשים יאמצו מאשר שיקנו בכאילו".

אתי אלטמן, דוברת עמותת "תנו לחיות לחיות", מיואשת מהמאבק בייבוא הלא חוקי. "אתה יודע כמה כלבים מוברחים דרך שדה התעופה שלא נתפסים?" היא שואלת. הסיבה העיקרית לתחושתה היא תוצאות המאבק שניהלה להצלת 38 גורי כלבים שייבא יעקב זיידנברג מאוזבקיסטאן במארס 2005. מכיוון שהגורים היו צעירים מהגיל המותר לייבוא, הם הוחזקו במשך חמישה ימים בנתב"ג, בריאותם הידרדרה וחמישה מהם מתו. כדי לנסות להציל את השאר הם הועברו למרפאתו של הווטרינר, ד"ר יובל סמואל.

במשרד החקלאות כעסו על כך שהכלבים הוצאו מנתב"ג והוציאו צו המורה להסגיר את הגורים לאנשי השירותים הווטרינריים, כדי להחזירם לחו"ל. בסופו של דבר, בית משפט הורה בצו להשאיר בארץ את 22 הגורים שנותרו בחיים. לאחר שאנשי "תנו לחיות לחיות" טיפלו בכלבים במשך כמה חודשים הם הוחזרו לזיידנברג.

"אחרי מה שעברנו עם האוזבקים יש לי טראומה נוראה", אומרת אלטמן. "אני לא יכולה להתמודד עם זה יותר. אחרי שאנחנו טיפלנו בכלבים הפסדתי כאן מכל הכיוונים. הכנסתי את העמותה לחובות ובסוף הוא לקח את הכלבים ומכר אותם".

האבסורד הגדול בפרשה הוא, שהיחידים שנאלצים לשלם הם מי שסייעו לכלבים. "משרד החקלאות מעמיד את ד"ר סמואל לדין משמעתי ורוצה לשלול לו את הרישיון", אומרת אלטמן. פרקליטו של סמואל, עו"ד קובי סודרי, אומר ש"בהתחלה הם רצו שיוגש נגדו כתב אישום פלילי והיועץ המשפטי לממשלה לא אישר להם את זה, ואז ראש השירותים (הווטרינריים) החליט להעמיד אותו לדין משמעתי. הסיפור הזה הציג את השירותים באור רע מאוד ואני חושב שכל ההליך נגד ד"ר סמואל מונע מיצר נקמה".

דפנה יוריסטה, דוברת משרד החקלאות, מסרה בתגובה כי "משרד החקלאות הגיש קובלנה נגד ד"ר סמואל בגין התנהגות שאינה הולמת את מקצוע הווטרינריה, לאור התנהלותו בפרשת הגורים האוזבקים, ובמיוחד לאור העובדה כי וטרינר שמבין את מהות וחשיבות ההסגר בחר לסכן את בריאות הציבור ולהפר אותו".

כלבת שמירה ב-300 שקל

ביוני 2004 הרג כלב האמסטף המשפחתי את אביבית גנון, ילדה בת ארבע מתל אביב. כעבור חמישה חודשים כבר נכנסו לתוקפן תקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (ייבוא והחזקה של כלבים מסוכנים), שהגדירו את סוגי הכלבים הנחשבים מסוכנים (אמסטף, בול טרייר, דוגה ארגנטיני, טוסה יפני, סטאף אנגלי, פיטבול טרייר, פילה ברזילאי ורוטוויילר) ופירטו את הכללים להחזקתם ולגידולם.

על פי התקנות, חל איסור לייבא כלבים מסוכנים וכל כלב שהנו הכלאה של אחד מהכלבים האלה; בעליו של כלב מסוכן חייב להיות בן 18 ומעלה ולהחזיק ברישיון מיוחד; יש להציב שלט (האותיות חייבות להיות בגודל 5 ס"מ לפחות) המתריע על הימצאות הכלב; כלבים המוגדרים מסוכנים יכולים לבוא ברשות הרבים רק אם הם מוחזקים על ידי אדם שגילו מעל 18 כשהוא מסוגל לשלוט בהם וכשהם מוחזקים ברצועה שאורכה אינו עולה של שני מטרים ופיהם חסום בזמם; חלה חובת עיקור או סירוס על כל כלב מסוכן ומותר למסור או למכור כלב מסוכן אך ורק לכוחות הביטחון, לווטרינר עירוני או למכלאה באישורו.

אלא שגם בתחום הזה הפיקוח מוגבל ולמרות האיסור על סחר בכלבים אלה אין כל בעיה למצוא באתרי האינטרנט השונים כלבי פיטבול למכירה או למסירה. מתברר שלא רק אנשים פרטיים סוחרים בכלבים הללו, אלא גם כלביות מוסדרות.

כלביית "גבע" בקיבוץ להב, למשל, מציעה בפרסומים באינטרנט לקלוט כלבים שאיש אינו רוצה. "רוצים למסור את הכלב? אף אחד לא מתקשר? תתקשרו אלי! אני קולט כלבים (גם תוקפניים), מאלף אותם ומוצא להם בתים חמים. אוכל מבושל בשפע (אורז, בשר, עוף, פסטה), לא מזון יבש ותפל. לכלבים מרחב לרוץ, לא בכלובים".

ומה בדיוק עושים אנשי כלביית "גבע" בכלבים המסוכנים? לאחר שפניתי לכלבייה בחיפוש אחר כלב פיטבול לשמירה, חזר אלי הבעלים, גבע צין, וסיפר ש"יש לי נקבה בת שלוש שגדלה במשפחה, מעוקרת, שומרת מצוין, מחונכת, מחוסנת והיא עולה 300 שקל". צין הפנה אותי לדף באינטרנט שבו אפשר לראות את הכלבה, באתר "יד 2". "כתוב שם 'מעורבת עם בוקסר צרפתי'", הוא אומר ומסביר ש"היא פיטבולית, אבל אני לא יכול לכתוב את זה".

לא תהיה בעיה עם החוק?

"לא, אתה יכול תמיד להגיד שמצאת אותה. תראה, לא אוכפים את זה. יש כל כך הרבה חוקים במדינה שלנו, אבל פשוט לא אוכפים את זה. זה גם חוק מטומטם, חוק פוליטי. אין לך מה להסתבך, זה לא שלוקחים אותך לכלא. יעירו לך. זה לא שיהרגו לך את הכלבה".

כולם צדיקים

בני גרבי אמר בשיחה עמו כי "אני מגדל את הכלבים ולא מביא מחו"ל. לפעמים אני קונה כלבים מסוחרים שמביאים כלבים מחו"ל, אך לא מייבא בעצמי". על השאלה מדוע אמר בשיחה קודמת כי כלבים שיש להם ביקוש הוא מביא מחו"ל, השיב כי זוהי "שיטת שיווק".

גרבי מסביר כי יש ברשותו רישיון - שלא קשור לישוב שבו הוא מתגורר - כעוסק מורשה בתחום הסחר בכלבים. "אין לי עסק מהבית, אז אני לא צריך רישיון מטעם המועצה המקומית". לדבריו, כלבים שהוא מוכר הם כלבים גזעיים, אך הוא לא מספק תעודות "כי אני לא עובד עם האיגוד, אנשים לא מוכנים לשלם לאיגוד".

מה הקשר שלך אל ד"ר ארי דושניק?

"אני שולח את הכלבים שלי לחיסונים שם".

עורך דינו של ד"ר דושניק, משה ורד, טוען כי דושניק מעולם לא היה קשור לסחר בלתי חוקי בכלבים וכי "אינו קשור כלל לגרבי, לא במישרין ולא בעקיפין, ואין בין השניים כל יחסים עסקיים ו/או אחרים, למעט היכרות שטחית בלבד".

גילי ברודו לא הסכים להגיב עניינית על הפנייה אליו.

גבע צין אינו מתעלם בתגובתו מן העובדה שכלבים שהוא מוכר מוגדרים מסוכנים, אבל טוען שכלבים אחרים מסוכנים יותר: "הכלבים הכי מסוכנים זה פינצ'רים, רועה גרמני, פודלים. מבחינה סטטיסטית הכלבים הקטנים הם אלה שנושכים יותר".

אבל יש חוק בעניין, לא?

"יש הרבה חוקים במדינה. יש חוק נגד עישון וכולם מעשנים, חוק נגד סמים ואנשים לוקחים סמים. זה סתם חוק פוליטי".