ובינתיים, במזרח התיכון: שמחה לאיד והדחקה

הפגישה עם השרים, הבנקאים ואנשי העסקים מטורקיה, ממזרח אירופה ומהמזרח התיכון שהגיעו בסוף השבוע לכנס האזורי של הפורום הכלכלי העולמי הראשון בטורקיה, היתה מדאיגה. הם נשמעו בדיוק כמו הבכירים שלנו בישראל.

"לנו אין בעיות פיננסיות"; "הבנקים שלנו יציבים וחזקים"; "אף בנק אצלנו לא השקיע בניירות הערך הרעילים שהפילו את הבנקים במערב"; "הבנקים שלנו נהנים מיתרת הון מוצקות"; "הציבור אצלנו לא הגזים בנטילת אשראי"; "אין אצלנו שום צורך בסיוע ממשלתי" - אלה רק מההצהרות שהשמיעו בכירים מטורקיה וממדינות האזור. זאת, כשחלק מאותן מדינות ממש נחשבות על ידי כלכלני המערב למועמדות הראשונות לקרוס כתוצאה מהמשבר הפיננסי העולמי. ההסבר? שילוב מפתיע של מעט שמחה לאיד, הבדלים בראיית עולם והרבה הכחשה.

את השמחה לאיד על המשבר הפיננסי בארה"ב ראינו בעיקר אצל נציגי מדינות המזרח התיכון - כנראה כתוצאה משנים של רגשי נחיתות וכעס כלפי המערב והמוסדות הבנקאיים שלו שהכתיבו את הכללים לשאר העולם במשך שנים. "צריך לשנות את המונחים", אמר אחד מהם. "עכשיו אנחנו העולם היציב, וארה"ב היא המדינה המתפתחת".

מי שמיהר לקטוף את הפירות הפוליטיים של הגישה הזו היה, איך לא, הנציג האירני: "ההגמוניה האמריקאית באזור הסתיימה, שלטון הכסף של לונדון וניו יורק הוא נחלת העבר. זהו הזמן לשיתוף פעולה אזורי וליצירת מוקדי כוח חדשים", הוא אמר לבאי הכנס וזכה ללא מעט הנהוני הסכמה בקהל.

גם בנקאים יותר מציאותיים, רבים מהם מקצוענים שלמדו במערב, קובעים שהמשבר העולמי הוא הזדמנות לשנות את כללי המשחק. "זה שנים שמפיקות הנפט הערביות משקיעות את כספן בג'יי.פי. מורגן ובשאר הבנקים האמריקאים, ולא בכלכלה המקומית", אמר חליד אבדולה ג'אנהי, יו"ר של בנק מבחריין. "התוצאה היא שכל האזור חי רק מנפט, ורק בודדים נהנים מהעושר הזה. ברוב חוצפתן באות אלינו עכשיו מדינות המערב ומבקשות שנשקיע כסף בבנקים מערביים ובתוכניות ההצלה של קרן המטבע העולמית. זהו שוב הפרוטקציוניזם מערבי המוכר היטב".

ג'אנהי לא חסך ביקורת גם מבני ארצו. "למרות ההזמנות לעשות דברים אחרת, אני חושש שכמו בפעמים קודמות לא נלמד מהטעויות שלנו, לא נפעל לחיסול השחיתות והביורוקרטיה המשתקת את כלכלות האזור".

בניגוד גמור לאווירה הקשה בציבור האמריקאי והאירופאי ובקרב קהילת עובדי ההיי-טק בישראל, בטורקיה ובמדינות אחרות במזרח התיכון אין כרגע תחושה של דיכאון או של סוף העולם. אנשי העסקים מהמדינות האלה משדרים אווירה של עסקים כרגיל ובמקרים מסוימים, אף של הזדמנות אמיתית. אנשי העסקים הטורקים הם דוגמה לכך. למרות התזוזות במטבע והניסיון של השנים האחרונות, בטורקיה משוכנעים שהמערכת הפיננסית יציבה, ובעיקר מאמינים שהנתונים הכלכליים הבסיסיים יכריעו את הכף לטובתה.

"עם 70 מיליון תושבים צעירים, צמיחה גבוהה מאוד, שוק מקומי שגדל והולך, מערכת בנקאית שלמדה ממשברי העבר ויציבות שלטונית יחסית, טורקיה צריכה לעבור את המשבר עם נזק קל בלבד, ולנצל אותו כדי ליצור הזדמנויות עסקיות", כך אומרת לנו מנהלת של חברה גדולה לראיית חשבון.

אלא שהתקוות האלה מהולות במנה גדושה של הכחשה. אל הצהרות של שרים ושל ראשי חברות כולם מתייחסים בזהירות. אמון הציבור והצרכנים הוא המשתנה המרכזי והחשוב להצלחת של משק, וכולם מתאמצים להציג ביטחון, אך מתחת לפני השטח ישנם חששות רבים. בגלל הכסף הזול והקל שזרם מהמערב, עלו מדינות רבות באזור על פסים של צמיחה מהירה, אך מנהיגיהן שכחו שצריך במקביל לפתח תשתיות בסיסיות כמו מערכת פיננסית ושוק הון יעיל - וכאשר בין לילה נעצר זרם המזומנים מהמערב ואפילו החליף כיוון, הכלכלות נעצרו בבת אחת.

רוסיה היא דוגמה מאלפת: לממשלה יש יתרות מט"ח עצומות של כחצי טריליון דולר, אך בלי המערכת הפיננסית המערבית, שהפסיקה לפעול, אין לה את המנגנון להעמיד את הכספים האלה לחברות במעגל השני והשלישי של המשק. נפילה של כמעט 80% בבורסה ולא פחות מ-18 פעמים שבהן הופסק המסחר, מוכיחות שהמדינה הזו אינה יודעת לנהל את המשק כאשר המערכת הפיננסית המערבית צולעת.

בסופו של דבר קברניטי מדינות האזור מתחילים להבין שהם נכנסים לעידן חדש: הממשלות, הבנקים והמשקיעים בעולם המערבי יעסקו בשנים הקרובות בליקוק פצעים ובהשקעות בבית. לא יישאר להם כסף או רצון להשקיע במדינות המתפתחות, ולכן עליהם להתחיל ולבנות את עצמן באמצעים שלהן, על בסיס שוק מקומי ושוק אזורי. המציאותיים שבין המנהלים מבינים שזה יהיה תהליך לא קצר - וראוי שגם המנהלים ומקבלי ההחלטות אצלנו יפנימו את המציאות החדשה.