את מי המנהלים מנסים לרצות

>> יכול להיות שהקפיטליזם נפח את נשמתו. אבל אם אמנם כן, הוא מסתלק מהעולם בצורה דוחה למדי. גל הפיטורים וההיערכות לפיטורים שהתחיל במשק בימים האחרונים מלמד כי לא זה בלבד שהקפיטליסטים לא הפנימו את השיעור מהמשבר, אלא כי הם שבויים באותם דפוסי התנהגות חזיריים, גרגרניים ובלתי מוסריים שהנחו אותם עד לכאן, ושהביאו אותם, למרבה האירוניה, אל פתחו של ביב זה של קטסטרופה מלכתחילה.

אין סיבה של ממש לגל הפיטורים המקומי. הרוב המוחץ של החברות הישראליות עדיין לא ניזוקו מהמשבר במידה שתצריך ושתצדיק פיטורים נרחבים. הסיבה הרשמית היא "היערכות לימים גשומים" - התכנסות של הארגונים במשק לקראת בואו של המשבר. אבל צריך לקרוא לגל הזה ולרוכבים עליו בשמם האמיתי: טרמפ על המצב.



זהו טרמפ על המצב, שמאפשר גיזום וקיצוץ וחיתוך ושיסוף אשר בעתות שלום כלכלי אינם אפשריים. אין זה נאה לפטר עובדים רק בכדי להשביח את ערך החברה, זה לא נתפש טוב מבחינה תדמיתית - תשאלו את שרי אריסון. אבל בתקופת מלחמה - מוכשרת הקרקע והלגיטימציה לבצע מעשי קיצון ניתנת ביד רחבה וצוהלת. עילת הפיטורים "בגלל המצב" צפויה לסתום את פיו של כל מפוטר בשיחת פיטורים ולבטל כל פוטנציאל להתרעמות פנים ארגונית. "המצב" פיטר אותך, אדוני. "המשבר בשווקי העולם" השאיר אותך מובטל, אדוני. המלחמה הכלכלית הגלובלית שלחה אותך הביתה, גברתי. זה לא אני, זה המצב. כמה אלגנטי - ככה מסריח. כמה עסקי - ככה מביש.



מוזר, חשבתי לעצמי שבעת מלחמה אמורה חברת האדם לגלות קולגיאליות, התחשבות, רגישות, נקיטה בכל הצעדים כולם - להוציא פיטורים - כדי להגן על עובדים, על רעים לדרך המקצועית, על בני אדם. המנכ"ל המפטר עשרות עובדים בארגון שבראשותו בתקופה זו חוטא בשני חטאים, כאשר הראשון בהם הוא חטא מוסרי חמור. שבירת מטה לחמו של אדם בימים האלה, כשבחוץ הסיכויים למצוא עבודה נמוכים ודוחקים, היא מעשה אכזרי, נעדר בושה וציני מאוד. בעניין זה יש להתפלל שאלוהים, פנקסו פתוח לרשום.



החטא השני הוא חטא הטמטום - הדירקטוריון המורה למנכ"ל על הכנת תוכנית פיטורים מוכיח כי לא למד כלום מהמשבר האחרון. הוא ממשיך להתכתב עם הנמען היחיד שהוא מכיר, הבורסה וציבור המשקיעים, ומנסה לשוב ולרצות את הגוף המפוקפק והקפריזי הזה בכלים הישנים, הכלים היחידים המוכרים לו.



חברה שמנסה להשביח את ערכה בתקופה זו, כדי לאותת לבורסה לנהוג בחיבה כלפי המניה שלה, שכחה את מהותה כעסק, כארגון יצרני ובעיקר - כמקום תעסוקתם של אנשים. הבורסה, יצור הפכפך וציני שכמותה, תנהג בה בדרך היחידה שהיא יודעת לנהוג בחברות: איך שמתחשק לה. אם יש דבר שהוכיח המשבר הזה הוא שהבורסה חדלה להגיב באופן רציונלי, שהיא אדישה לאקסיומות הישנות ומצפצפת על הקונבנציות המסורתיות. יש לה הלך רוח - והיא נותנת למשבר לנהל אותה כאוות רצונו הסתום.



את הבורסה הזאת הם שואפים לרצות, פקידי הכסף הערמומיים שלנו? היא חכמה ואכזרית יותר מהם. לעניין הגופים שמנצלים את "המצב" כדי לטאטא את ארגונם מעובדים בלתי רצויים (ונא לא לגלגל עיניים מתחסדות לשמים) וכדי לחסל חשבונות עם שכירים "בעייתיים", יש לפסוק בקצרה: חבל שעם מותו של הקפיטליזם, הוא לא לקח אתו לגיהינום שאליו הוא הולך גם כמה קפיטליסטים.