משבר הבנקים: התקשורת חוקרת, לא עוינת

>> ב-24 באוקטובר התבטא ב"ידיעות אחרונות" מנכ"לו של בנק הפועלים, צבי זיב, במלים הבאות: "אני שולל מכל וכל את העיסוק התקשורתי בשאלה, שהיא פן נוסף של שנאת הבנקים: איזה בנק ישראלי יקרוס ומתי. זה ליבוי יצרים ופחדים לשמו, חסר כל בסיס. היית מצפה ממובילי דעת קהל לקצת יותר אחריות".

שמא, לגרסתו של צבי זיו, אשמה התקשורת הסוררת גם בהפסדים הכבדים (כ-1.3 מיליארד דולר, ועוד היד נטויה) שהנחיל בנק הפועלים לבעלי מניותיו בתקופת כהונתו, ובמענקים הפזרנים שבהם זוכו הוא ועמיתיו על תרומתם הנכבדה להפסדים אלה? ואולי, מי יודע, האשמה ברבבות בעלי המניות הדוויים של בנק הפועלים, בהם משקיעים מוסדיים רבי-עוצמה, שאינם פועלים להדחת ההנהלה הנוכחית ולהחלפתה בהנהלה פחות כושלת?



האין מתפקידה של התקשורת לחקור, בין השאר, את היחס בין הונו של הבנק להיקף האשראים שהיקצה למיזמים נדל"ניים ואם די בבטוחות שמחזיקים בנקים כדי לכסות את מלוא חשיפתם לאילי נדל"ן?



לא התקשורת אשמה



הניסיון להסיט את האש מן השבר הפיננסי-כלכלי הפוקד את עולמנו לעברם של אמצעי תקשורת מגוחך. המשבר הנוכחי אינו נחלתו הבלעדית של מגזר זה או זה, או של מדינה זו או זו. הוא נוגע בחסכונותיהם, במשרותיהם, בפרנסתם, ברווחתם, בעתידם ובחרדותיהם של מחצית תושביו של כדור הארץ.



לשבר הנוכחי לא גרמה התקשורת. גרמו לו בנקאים ובתי השקעות תאבי-בצע, שמכרו ללקוחותיהם, או רכשו לחשבון עצמם (נוסטרו), סחורה קלוקלת; חברות דירוג, שלא עשו מלאכתן נאמנה; גופי בקרה ממלכתיים, ציבוריים ופרטיים, שנרדמו בשמירה; ומנהלי קרנות נאמנות, פנסיה, גמל והשתלמות, המוסיפים לפרסם ולשווק את מרכולתם הפגומה ומשתדלים, כמיטב יכולתם הדלה, להסתיר את נזקי העתק שהסבו למיליוני חוסכים בישי-מזל שנתנו בהם אמון.



אם כשלה התקשורת, מתבטא חטאה בכך שכמו צבי זיו ועמיתיו הסומים, לא השכילה לחזות את התנפצותן הבלתי נמנעת של שלל הבועות הרעילות שריחפו באין מפריע על שוקי ההון בעולם; ובכך שסגדה בלא מצרים להערכותיהם החבוטות והמקובעות של נחילי אנליסטים, פרשנים, נגידים וקברניטי משק.



הרקע לשאננותם של פרשנים, כלכלנים, בנקאים ומומחים לרוב מתמצה בכך:



* שסברו לתומם כי משבר הסאבפריים (המשכנתאות הרעילות) מוגבל לשוק הנדל"ן בארה"ב בלבד.



* שגרסו, כשהפציע המשבר ונגלו חורים שחורים במערכת הבנקאית, שמדובר במשבר פיננסי גרידא; ושדי יהיה בהתערבותם של בנקים מרכזיים, קרן המטבע הבינלאומית ושרי אוצר כדי לחלצם ממצוקתם ולשקם את האמון באיתנותם. תקווה זו נגוזה.



* ששכחו כי באווירת נכאים עדרית-המונית, כשמפולת רודפת מפולת, נאפסת השפעתן של תרופות שגרתיות כהפחתות ריבית ועירויי נזילות; מתאדה חשיבותם של נתוני-מקרו כאבטלה, צמיחה ואינפלציה; ומתאיינת ישימותם של מודלים כלכליים מקודשים כמכפילי רווחים ותשואות על ההון, שבהם מסתייעים אנליסטים בבואם לאמוד את שוויון של ניירות ערך.



* שהתעלמו מכך שבעידן גלובלי, אין מדינה החסינה מפני חולייהן של שכנותיה ושותפות-סחרה.



נביאי הזעם צדקו



אמת, היו מעטים, כראובן חושן הישראלי ופול קרוגמן האמריקאי, שלא הלעיטו את קהלם בהערכות ורודות ובתחזיות הזויות, והתריעו בעוד מועד על פורענות צפויה - שהצטיירה בעיניהם כמחויבת-מציאות. הקטעים הבאים, שראו אור במדור זה תחת הכותרות "הארונות עודם גדושים בשלדים" ו"מצוקת האשראי באיבה, לא בעיצומה" לפני יותר משנה (ב-19 באוגוסט וב-30 בספטמבר 2007), אקטואליים היום לא פחות משהיו אז, ומייצגים את תובנותיהם ותחזיותיהם. לרוע המזל, הם מתממשים במלאם.



"המודעות הגוברת לסיכון הכרוך בהלוואות מפוקפקות לקרנות גידור ולחברות השקעה פרטיות תסדוק את נכונותם של בנקים להלוות, ו/או תדרבן אותם לייקר את האשראי שהם מעניקים ללקוחותיהם. במקביל, סביר שתשגב עלות גיוסן של אג"ח תאגידיות והתשואה שיניבו. מגמה זו תרחיב בהכרח את פער הסיכון בין תשואותיהן של אג"ח ממשלתיות לאלה של אג"ח תאגידיות.



"אם יסתמן מחנק אשראי, ייאלצו לווים, בלית ברירה, לממש את אחזקותיהם (הן הספקולטיוויות, הן הלא-ספקולטיוויות - שאף עליהן לא תפסח המפולת) בשערים נחותים. תרחיש כזה יגרור פדיונות מואצים בקרנות נאמנות; יקרין לרע על כלל הפעילות במשק; ינגוס בתחושת העושר של האוכלוסיה; יפגע בצריכה, בהשקעות ובתעסוקה.



"האם ראוי לכרות אוזן לציוציהם המנחמים של אנליסטים, כלכלנים ובעלי-עניין למיניהם, המצביעים בגאווה על כך שאחרי עליות בכמה מאות אחוזים שרשמה הבורסה בתל אביב מאז 2003, אין טלטלה זניחה יחסית בשיעור של 10% צריכה לזעזע את אמות הספים?



"לא. הערכותיה של קהילת הכלכלנים והפרשנים לוקות באטימות למסרים הבוטים המתנוססים על כל גבעה גבוהה ומתחת לכל עץ רענן. הן נסמכות על קביעות תמימות, נמהרות ולא-ענייניות הנפלטות השכם והערב מגרונם הניחר. מזדקרות בהן: שכלכלת ישראל/ארה"ב/האיחוד האירופי/יפאן איתנות; ששיעורי הצמיחה, הצריכה והתעסוקה מניחים את הדעת; שהתוצאות העסקיות של תאגידים בורסאיים בסימן עלייה; שבעצם, דבר לא השתנה; שהמשבר הנוכחי אינו אלא תיקון נקודתי מתבקש.



אינטרסים ומשאלות לב



"לכאורה, דברי אלוהים חיים. אלא שכדרכן בקודש, מעוגנות קביעות אלה במשאלות לב חסודות (שלא לומר בנטייה להונאה עצמית), המוכתבות על ידי אינטרסים אנוכיים הנובעים מעיסוקיהם; מתייחסות לנתוני-עבר שאבד עליהן כלח; מתעלמות מכך שבכוחן של מפולות בורסאיות לשקף לא רק מציאות בורסאית, אלא גם לעצב מציאות כלכלית. ולא במקום האחרון, שעם טלטלות עדריות ותחושות בטן אספסופיות, נבצר ממודלים כלכליים, מתוחכמים ומשוכללים ככל שיהיו, להתמודד.



"האם קרבות לקצן נסיגות השערים החדות שחוות בורסות העולם? היהיה בהזרמות הכספים המאסיוויות למערכת הבנקאית ולקיצוצי ריבית לוליינים כדי לשכך את הבהלה האופפת את שוקי ההון? הבלים. אלה צעדי חירום, המדיפים ניחוח מסויט ומסייט של אובדן עצות. לטווח ארוך, לא יסכנו. לכל היותר, תיוודע להם השפעה שולית-חולפת. הנסיגות יתמידו".